תעזבו את השאלות למה לשר המשפטים מותר לנסות להחזיר את ה״רפורמה״ כשישראל במלחמה, ולמה מבחינתו של יריב לוין חשובה דווקא השנה הקרובה שבמהלכה יכהן השופט יוסף אלרון כנשיא בית המשפט העליון, ואחריו המבול.
הישג דרמטי לצה"ל: חטיבת רפיח של החמאס קרסה, 80% מהמנהרות בפילדלפי הושמדו
אחרי סימני השאלה, רן ארז קבע: "שנת הלימודים תושבת בחטיבות העליונות"
כלומר, אחריו השופט יצחק עמית למשך שלוש שנים. התשובות שקופות. האם יצא לכם להתחבט בשאלה מה הסיבה לכך שלוין השליך את יהבו דווקא על המועמד הזה? הרי בבית המשפט העליון מכהנים שלושה שופטים עם טיקט שמרני מובהק.
מדוע לא ביקש שר המשפטים לקדם לתפקיד את השופט נעם סולברג, הבא בתור אחרי השופט עמית לפי שיטת הסניוריטי? פשרה שמשלבת בין עמית לשופט הבא בתור הייתה מצטיירת ללא ספק כשקולה יותר וצורמת פחות. ואם לא סולברג, אז למה לא באו לשר המשפטים יפה בעין השופטים דוד מינץ, אף הוא, בדומה לסולברג, תושב יו״ש חובש כיפה, או השופט אלכס שטיין?
לא, אני לא רוצה לייחס לשופט אלרון חוסר עמוד שדרה ו/או נכונות גדולה יותר לציית לפוליטיקאי שקידם אותו לתפקיד הרם. ממש לא. אני גם מבקשת לתת קרדיט לשר המשפטים. בבחירת המועמד לתפקיד נשיא בית המשפט העליון יריב לוין פעל לאו דווקא ממניעים אישיים ופוליטיים תועלתניים. זהותו של המועמד הולמת את תורת המהפכה שיריב לוין מוביל.
וזאת בדיוק הסיבה לכך שפוליטיקאים שמזוהים עם הימין, וגם אני הקטנה שכתבה לטובת רפורמה משפטית, התנגדו בתוקף למהלך שמנסה להחיות שר המשפטים. וזאת בדיוק הסיבה לכך שהמהלך שלו הבעיר את המדינה. כי מדובר במהפכה ולא ברפורמה. ולא סתם במהפכה, אלא במהפכה המשפטית אשר שופטים שמרנים דוגמת סולברג, מינץ ושטיין פחות רצויים בעיני מוביליה.
הרפורמה של לנין
תרשו לי לקחת אתכם מאה שנים אחורה, בעצם, קצת יותר. רוסיה, שנשלטה על ידי שושלת רומנוב, הייתה מדינה ענייה, מקוטבת, שקועה בשחיתות עד עומק הצוואר ומפגרת בהרבה אחרי מדינות אירופה.
מחאה והתקוממות בציבור הובילו לשינוי המשטר שהתרחש בפטרבורג, בירת רוסיה דאז, בפברואר 1917. האירוע כונה ״מהפכת פברואר״ אך למעשה היה יותר רפורמה מאשר מהפכה. הצאר ניקולאי השני ויתר על השלטון ללא שפיכת דמים.
מונתה ממשלה זמנית בראשות מנהיג מפלגה דמוקרטית שדגלה בחוקה, גיאורגי לבוב, שאותו החליף ביולי 1917 הסוציאליסט אלכסנדר קרנסקי. הממשלה קידמה שינויים חוקתיים בשאיפה להפוך את רוסיה הצארית לרפובליקה אירופית.
היו לממשלה כוונות טובות ותמימות במקצת, כמו לממשלת בנט־לפיד, ובדומה לממשלת בנט־לפיד היא הייתה צמחונית ורופסת. ההמשך ידוע. באוקטובר 1917 התרחשה בעיר הבירה מהפכה של ממש. פוטש דמים, מלווה בהרג המוני.
המוני בריונים פורעים, חסרי־כל ונטולי מעמד חברתי וכלכלי, שתויים ומוסתים, פרצו לבתיהם של אנשי אצולה, סוחרים מצליחים, רופאים ומהנדסים, הכו, התעללו, בזזו את הרכוש ואנסו נשים ונערות.
את המהפכה שמוכרת לנו בתור ״המהפכה הבולשביקית״ לא הובילו פשוטי העם, עובדי כפיים שנמנו עם מעמד הפועלים. את המהפכה שהתיימרה להחליף אליטות ולהעמיד את מעמד הפועלים בראש הפירמידה, הובילו מרקסיסטים אינטלקטואלים ממעמד ביניים ומעלה ובראשם ולדימיר אוליינוב (לנין), שגדל באחוזה עם משרתים ועגלות סוסים והכל.
רוסיה הצארית הייתה מדינה שנדרשו בה שינויים. אבל שינויים בנוסח קרנסקי ולא בנוסח לנין. רפורמות, ולא מהפכה שהובילה להקמת משטר אימתני טוטליטרי שהחזיק מעמד 70 שנה. המשטר הסובייטי התגלה כגרוע ואכזרי עשרות מונים משושלת רומנוב.
ישראל הייתה זקוקה לרפורמה, אגב, היא זקוקה גם לרפורמה שתעגן מחדש את יחסי הגומלין בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת. אבל המהפכה שביקש ואשר עדיין מבקש לחולל שר המשפטים, שונה מרפורמה כמו שמהפכת אוקטובר ברוסיה מלפני מאה שנה, שונה ממהפכת פברואר. ומשטר שמובילי המהפכה מבקשים לכונן, משטר שבו הרשות המבצעת היא כל יכולה ונעדרת רסן, גרוע עשרות מונים מהשיטה שמדינת ישראל התנהלה לפיה לפני ינואר 2022.
להצית מלחמת מעמדות
תתבוננו בססמאות של המהפכה המשפטית, אבל לא של רפורמה שניסו לקדם אותה בשנים עברו (והצליחו במובנים רבים, עובדה שההרכב של בית המשפט העליון התאזן). תתעמקו דווקא בתורת המהפכה של לוין ושמחה רוטמן.
השיח הוא שיח מהפכני אלים. עולם ישן עד היסוד נחריבה. תם עידן ישראל הראשונה, הגיע זמן החלפת האליטות. צריך להפקיע כוח ורכוש מידי ״אשכנזים פריבילגים״ ועוד כהנה וכהנה.
״בישראל מתנהלת מלחמת מעמדות״, כתב עם פרוץ המהפכה שמעון ריקלין, אחד משופרותיה. וכשמתנהלת מלחמת מעמדות, מטרת המהפכה היא לקדם את המעמד המוביל בעיני הוגי הדעות והמנהיגים שדוחפים ומובילים אותה.
אינטלקטואלים, אנשי רוח ופוליטיקאים בעלי עמדות קיצוניות הם בדרך כלל קבוצה מצומצמת, גם אם עוצמתית. אבל בשביל מהפכה דרוש המון משולהב. אתה לא מחליף משטר ללא המונים שסרים לפקודתך, אלא אם זו הפיכה צבאית.
הבולשביקים ביססו את המהפכה שלהם על הפרולטריון. הם שלהבו רבבות פועלים, טיפחו את תחושות הדיכוי שלהם ופיזרו הבטחות לחלק את הרכוש הרב של האליטות בין המעמד המוביל החדש. זה עבד כי רוסיה הייתה מדינה ענייה באופן מחריד.
ראשי הגוש הליכוד־חרדים־חרד״ל בכלל, ומובילי המהפכה המשפטית בפרט, מבססים את הלהט המהפכני שלהם על העימות העדתי שאבד עליו הכלח. עד שפרץ לחיינו הציבוריים ד״ר אבישי בן חיים עם האסכולה הגזענית שלו, סברתי לתומי שבישראל של ימינו אנו לא יכולה להיות שום משמעות ליריבות הישנה בין האשכנזים ליוצאי עדות המזרח.
באירועים של המשפחה המורחבת אני כלל לא מבחינה וגם לא מתאמצת להבחין בין אלה לאלה: זוהי משימה הזויה ובלתי אפשרית, שכן למרבית המשפחות הגרעיניות אין זהות עדתית ברורה.
יקים, ילידי עיראק, בנים ובנות לעולים ממרוקו, רומנים, אמריקאים, תוניסאים, אוקראינים וכן, גם ילדי עולים מאתיופיה. לא נחשפתי לסטטיסטיקה, אך לעניות דעתי חלק הארי של יהודי ישראל כלל אינו משתייך היום ל״אשכנזים״ או ״מזרחיים״ נטו. תם ונגמר.
אז התברר שלא. בניסיון לשנות את שיטת המשטר בישראל כך שלא רק הרשות המחוקקת אלא גם הרשות השופטת תהיה כפופה לחלוטין לרשות המבצעת, מובילי ה״רפורמה המשפטית״ החזירו את השד העדתי לחיים.
בדומה למנהיגי ה־BLM שבאו לנקום את נקמתם של העבדים השחורים באחוזות לואיזיאנה במאה ה־19, לוין ורוטמן באו לנקום את נקמתם של העולים ממרוקו ששהו במעברות בשנות ה־50 וה־60 של המאה הקודמת. על כן ״הרפורמה המשפטית״ לא עוסקת, למשל, בהגבלת זכות העמידה, בפתרון הבעיה שגרמה בזמנו להריסת כמה בתים במרכזו של היישוב עפרה. היא ממוקדת כל כולה בהחלפת האליטות.
ואתם תגידו, למה מה, השופטים סולברג, מינץ ושטיין הם לא האליטות החדשות? ייתכן שבפסיקתם הם גילו יותר עצמאות מכפי שהיה רוצה השר הממונה. ועם זאת, לא ניתן להתעלם מכוונתו הברורה והמוחצנת של לוין לרצות את הבייס שהוא עצמו שלהב על מנת לחולל את המהפכה, את הבייס שחידש את האמונים שלו לשד העדתי.
אחרי המהפכה הבולשביקית, מנהיגיה הקפידו למנות לתפקידים בכירים פקידים שנמנו בצורה מובהקת עם מעמד הפועלים. אגב, גם במינויים לתפקידים בכירים פחות ניתנה עדיפות למי שהצליח להוכיח כי הוא משתייך ל״מעמד ההגמון״.
אמרתי לעצמי, אולי נדמה לך. אולי את סתם נגררת לתיאוריות קונספירציה. זה הרי לא יכול להיות. זה לא ייתכן. חזרתי ובחנתי את רשימת המועמדים ששר המשפטים מקדם לתפקידי שופטים בבית המשפט העליון.
השניים - ד״ר אביעד בקשי מפורום קהלת וד״ר רפי ביטון – הם ממובילי המהפכה המשפטית. תוסיפו לרשימה כאמור את המועמד לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, השופט יוסף אלרון, היחיד שהיה בדעת מיעוט והתנגד בינואר 2023 לפסילת מינויו של יו״ר ש״ס אריה דרעי לשר הפנים. אולי צירוף מקרים בלבד. ואולי השר מקפיד להוכיח את מחויבותו לתיאוריית ישראל השנייה. אלה העובדות בלבד.