על פי תסריט אפשרי לתקופה הקרובה, המתווה האחרון שיניחו האמריקאים יבטל את המו"מ שבין שלבי העסקה וידרוש מהצדדים לאשר את כולם בבת אחת # מעניין אם נתניהו יקבל את התוצאה הסופית, שמשמעותה סיום הלחימה ונסיגת צה"ל מהרצועה, העברת האחריות על ציר פילדלפי לידי כוח חיצוני, ומתן ערבויות שבכירי חמאס - ובראשם סנוואר - לא יחוסלו
על פניו, קשה להמציא רמז ברור ועבה יותר, המצביע על עתידו הקרוב והמר של המשא ומתן לעסקת חטופים, ממסיבת העיתונאים שאותה ראש הממשלה מכנס בדיוק במקביל למו"מ, כדי להצהיר כי ישראל לא תוותר על ציר פילדלפי לעולם או, לכל הפחות, עד סיום שלטונו של בנימין נתניהו.
סלע קיומו? ישראל הסכימה למתווה עסקת חטופים - בלי ציר פילדלפי
כאשר ראש הממשלה מפרט ומנמק מדוע התעקשותו להישאר בציר פילדלפי היא צורך אסטרטגי חיוני לביטחון המדינה ולא גחמה פוליטית צינית - המסקנה המתבקשת היא כי העסקה מתה ומה שאנחנו רואים בשידור ישיר זה בעצם את טקס קבורתה.
בהחלט הגיוני להסיק מסקנות פסימיות לגבי גורל העסקה. למשל, מהמסר המאיים שנתניהו העביר לחמאס. במסיבת העיתונאים נתניהו חזר על האיום שהשמיע קודם בפורום סגור, בישיבת הממשלה שלפיו עד כה פעלנו נגד חמאס רק צבאית - עכשיו נפעל להכות אותו גם בהיבט השלטוני, בדגש על שינויים דרמטיים בחלוקת הסיוע ההומניטרי. נתניהו אומנם לא פירט, אך גורמים בכירים יודעי דבר מסבירים כי מדובר באימוץ של תוכנית החלופה השלטונית האזרחית לעזה שאותה פרסם וקידם שר הביטחון יואב גלנט בתמיכת מערכת הביטחון, לפני כחצי שנה.
ההצעה הייתה: להעביר שליטה במרחב הציבורי לחמולות מקומיות שלא מזוהות עם חמאס. בחורף, הרעיון לא התקבל. ראש הממשלה לא היה מוכן לאמצו - והפיילוט המצומצם בשטח הוכיח כי נתניהו צדק. חמאס הבהיר לכל הגורמים המקומיים כי כל מי שישתף פעולה עם ישראל נגדו - דמו בראשו. המסר אף הומחש כשכמה חשודים בשת"פ עם ישראל נרצחו - והמסר של חמאס נקלט בהצלחה מסחררת. ראשי החמולות הבהירו לישראל כי הם אינם מעוניינים להפוך לשהידים בזמן הקרוב - והפיילוט הסתיים.
מסתבר שהיום, כעבור חצי שנה, המצב בעזה השתנה. חמאס אומנם לא נעלם, אך כוחו נחלש משמעותית דיו כדי שבכירי החמולות ירגישו בטוח מספיק בשביל חידוש הפיילוט. מה שעומד מאחורי המסר של נתניהו לגבי שינוי בחלוקת הסיוע ההומניטרי - זה בפועל הכוונה לאמץ את התוכנית המקורית של מערכת הביטחון ושל שר הביטחון. אממה? כדי שהפעם הפיילוט יחל וגם יצליח, אנשי החמולות צריכים להיות בטוחים שחמאס לא ישחזר את כוחו בעוד זמן קצר, פחות או יותר.
במילים אחרות, אנשי החמולות מחכים לראות איך יסתיים המו"מ לעסקה. קיום העסקה פירושו הישארותו של חמאס ברצועה. קריסת המו"מ פירושה הישארותו של צה"ל. רק אם אין עסקה - יש ממש בדברי ראש הממשלה לגבי הגורמים האחרים שאינם חמאס, שבקרוב יקבלו לידיהם אחריות על חלוקת הסיוע ההומניטרי. אולם גורמים בכירים בדרג המדיני סבורים הפוך. לטענתם, המסר של ראש הממשלה לגבי הפגיעה השלטונית בחמאס הוא לא יותר מיצירת האפשרות למקרה של כישלון המגעים.
בשונה מהדעה הרווחת (וכבר כתבתי זאת לא מזמן), נתניהו לא מתנגד לעסקה, ולא פועל לפוצץ את המשא ומתן מסיבות פוליטיות. ביצור עמדתו לגבי החשיבות האסטרטגית של ציר פילדלפי משמעותו לא גזר דין מוות לעסקת חטופים. ובאותה נשימה, יש לדייק: נתניהו לא משתוקק להגיע לעסקה, אלא לא מתנגד לה עקרונית. וזאת - משום שהשילוב של המצב המדיני, הלחץ האמריקאי והאלטרנטיבות הביטחוניות מביא אותו להבנה שאי־הגעה לעסקה היא האופציה היותר גרועה - וספק אם הוא, כראש ממשלת ישראל, יכול להרשות לעצמו לבחור בה ובהשלכות המתלוות אליה.
על כן, גורמים בדרג המדיני מעריכים כי התסריט האפשרי לתקופה הקרובה יהיה: המתווה האחרון שהאמריקאים יניחו על השולחן, והמהלך הישראלי שיוביל לאישורו. לפי ההערכות, המתווה האחרון הזה, בפורמט take it or leave it - יהיה גרוע מבחינת ישראל, וגרוע יחסית למתווה הנוכחי שכבר נדחה על ידי חמאס. לפי אותן הערכות, המתווה הסופי יבטל את המו"מ שבין שלבי העסקה וידרוש מהצדדים לאשר את כל השלבים בבת אחת - כאשר התוצאה הסופית תהיה: סיום הלחימה ונסיגת צה"ל מהרצועה. את האחריות על ציר פילדלפי יוצע להעביר לידי כוח רב־לאומי, בהרכב כזה או אחר. בכירי חמאס ובראשם יחיא סנוואר, יקבלו ככל הנראה ערבויות לכך שלא יחוסלו. הגורמים גם מעריכים כי אם ישראל תסרב להצעה, האמריקאים יעברו מגזרים למקלות. למשל, לא יטילו וטו במועצת הביטחון להצעות נגד ישראל, ויעמיקו את הבידוד המדיני שלה.
אז מה יעשה בנימין נתניהו ברגע האמת, כשהמתווה האחרון מונח בפניו כמו אקדח על השולחן, אחרי מסע ההסברה על נחיצות הישארותנו בציר פילדלפי? נחזור ונדגיש כי לא אנחנו ולא הגורמים המעורים, בכירים ככל שיהיו, בוחני כליות ולב. אך הערכה היא כי ברגע האמת, נתניהו יפעל לפי שיטתו הידועה של נשיא בית משפט העליון לשעבר, אהרון ברק. בזמנו, כאשר השופט ברק תמך מהותית בפסיקה שנתפסה כשמרנית אך לא היה מעוניין להצביע בעדה באופן פומבי - הוא דאג לגייס רוב בעד אותה ההחלטה, כאשר הוא עצמו נשאר בדעת מיעוט והצביע נגד.
בכירים בממשלה מעריכים כי במקרה של הבשלת העסקה, נתניהו יעלה אותה להצבעה - לא בקבינט אלא במליאת הממשלה. שרי עוצמה יהודית והציונות הדתית יתנגדו, השרים החרדים יתמכו, שרי הליכוד יתחלקו - והעסקה תזכה לרוב הנדרש. בדיוק כפי שנתניהו הסביר את זה שלשום בערב, במסיבת העיתונאים, בהקשר של גלנט: "לגיטימי להתעקש על דעתך במהלך הדיונים, אך ברגע שהתקבלה ההחלטה - היא מחייבת את כולם".