משהו: דרושה שנה וכ־300 עמודים כדי לכתוב ספר, ורק שלוש שורות כדי לעשותו לצחוק (כך בערך כתב אלבר קאמי ב"המיתוס של סיזיפוס").

אחרי 50 שנה: כל מה שכתבתי באותו המדור הראשון, עדיין רלוונטי

הנדל"ן אויב הציונות

למה זה עולה כל כך הרבה? אני רואה מודעות על מכירת בתים ביהודה ושומרון, בכפר אלדד נניח, הכל יפה ומפתה, ואז אני רואה את המחיר: החל מ־2,259,000 שקל לדירה. מה? מדוע כל כך הרבה?

אני רואה מחיר של בית בגליל. נניח ביובלים, החל מ־3,500,000 שקל. בבאר אורה כך שמעתי, ואז, נדהם, בדקתי, בית עולה החל מ־3 מיליון שקל. זה היה בסיס גדנ"ע נידח, הייתי שם כמה פעמים, בשירות הצבאי שלי וגם לאורך שירות המילואים שלי. אי אפשר היה לשתות את המים בגלל טעמם המחריד. סוף העולם.

רוצים לעבור לנגב על פי חזון בן־גוריון? קנו בית בשדה בוקר. שלמו הרבה. מעבר לדמיון. החל מ־3,500,000 שקל. אם תרצו מגרש בלבד של אדמת הלס המדברית שאני מכיר היטב כי אמא שלי הנפלאה גרה במדרשת שדה בוקר במשך 15 שנה, ובכן, היום מגרש קטן שם בישימון עולה 1,450,000 שקל.

רוצים לגור ביצהר? ליישב את ארץ ישראל? שלמו בערך 1,600,000 שקל. מחירים לא הגיוניים, לא אנושיים, ובעיקר לא ציוניים. בית בישראל עולה פי שניים עד פי ארבעה ממחירו הסביר, המחיר שאותו היה אדם משלם לו הבית היה במקום אחר בעולם (פרט למקרים כמו מנהטן או פריז, שם המחיר דומה למחיר דירה בתל אביב, אף שתל אביב איננה מנהטן או פריז). לא טוב. איך אפשר לעשות ציונות בצורה כזאת? 

יש גם חדשות טובות

החדשות הטובות הן שכבר גמרנו להשתמש בכל הרעיונות הרעים. (המקור: שורה מתחת לקריקטורה מאת קאמרן האפז ב"וול סטריט ג'ורנל"). 

הסברת נחיצות הרפורמה

אחת הבעיות של הרפורמה הייתה חוסר הסברה. רבים לא הבינו מדוע היא נחוצה. עכשיו נעשתה מערכת הסברה מצוינת ואין מי שלא מבין.

אחד המסבירים בעד נחיצות הרפורמה היה לאחרונה עו"ד עמית בכר, יו"ר לשכת עורכי הדין. הוא הבהיר את הסכנה לחוק שווה לכל אם לא תהיה רפורמה. הוא אמר: “שני השופטים שהשר לוין רוצה לקדם לבית המשפט העליון הם אנשי ‘קהלת', ואנחנו בגופנו אומרים: בשום פנים ואופן לא. זה לא יקרה. אחד מהעובדים הבכירים ב'קהלת' ביקש להיות שופט בבית משפט השלום, ואני חושב שזה דבר אסור בעת הזאת, גם אם הוא איש ראוי".

ועוד אמר יו"ר לשכת עורכי הדין: “ונציגינו חסמו ממש בכוח את המינוי הזה גם. ואני גאה על כך מאוד".

והוסיף: “אנחנו לא יכולים לאפשר לגופים הקיצוניים שהשמידו פה את החברה הישראלית להיכנס לקודש הקודשים, שזה בית המשפט".

קוראינו הטובים יודעים שפורום “קהלת" איננו ארגון השמדה אלא גוף רעיוני שמנסה לחשוב על בסיס מחקרים, עובדות והיגיון, שחבריו, פרופסורים בולטים, דוקטורים ואינטלקטואלים עוסקים במחקר אקדמי על נושאים שונים, החל מבעיות ברישוי בנייה בישראל, וכלה באוי, קודש הקודשים, מדיניות השיפוט בישראל.

מצד שני כולנו יודעים גם מה אסור בדמוקרטיה ששומרת על זכויות אדם: אסור לפסול איש ראוי על בסיס השקפתו. אם איננו טועה, זה כתוב ב"חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה", סעיף 2(א): “לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי... גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם..." (ועוד). אם לא תהיה רפורמה, כך הסביר לנו יו"ר לשכת עורכי הדין, ימשיכו להפלות בני אדם ראויים בגלל השקפתם.

גם שופטת בית המשפט העליון לשעבר ענת ברון טרחה בהסברת נחיצות הרפורמה במערכת המשפט, כאשר היא אמרה בוועידה של “כלכליסט" לאחרונה: “הרפורמה המשפטית, מה שמכונה הרפורמה המשפטית, אני מכנה אותה ההפיכה המשטרית, פגשה אותנו לראשונה נדמה לי ב־4 בינואר 2023 בנאום בלהות של שר המשפטים. היא כונתה הרפורמה המשפטית, אבל היא הייתה תוכנית לריסוק הדמוקרטיה. היא כוונה נגד מערכת המשפט, נגד שומרי הסף ונגד הוועדה לבחירת שופטים“.

כאשר שומעים דברים מגמתיים, היסטריים ומעוותי מציאות כאלה, וביטויים כגון “נאום בלהות", “ריסוק הדמוקרטיה" מצד שופטת בית המשפט העליון, אנשים תמימים, שחשבו ששופטים הם בעלי “מזג שיפוטי", אשר שוקלים כל דבר מכל צדדיו ומקשיבים לנימוקים בעד ונגד, מבינים פתאום דברים חדשים. ברור שכוח בלתי מוגבל בידי אנשים כאלה איננו רצוי לבני אדם שואפי חירות. תודה על ההמחשה.

בהמשך, כפי שדיווח ב"כלכליסט" חגי גלבוע, שאל משה גורלי את השופטת לשעבר: “למה שהוועדה לבחירת שופטים לא תקבע מי יהיה נשיא בית המשפט העליון, וכל שופט יוכל להציג את מועמדותו?".

היא ענתה: “ברגע שמבטלים את שיטת הסניוריטי, יוצרים תחרות בין השופטים פנימה, בין שבמודע ובין שלא במודע, ויוצרים חיזור כלפי הפוליטיקאים, כלפי חוץ. אתה יכול לתאר לעצמך את שופטי העליון מחזרים אחרי פוליטיקאים כדי להתמנות לנשיא? זה סוף בית המשפט. לא ייתכן ששופטים יחזרו אחרי פוליטיקאים וינסו לחזר אחריהם בפסקי הדין שלהם".

המנחה נדהם קצת מהתיאור הזה, כך התרשמתי, ושאל: “האם את כשופטת לא חוששת לדבר כפי שאת מתנסחת עכשיו? זה עלול לפרנס טענות של הצד השני שאי אפשר לסמוך על שופטים".

אם היא, שמכירה את חבריה השופטים, בטוחה ששופטים יחזרו אחרי פוליטיקאים, זה מדאיג גם אותי. האם שופטים בכלל מחזרים? אם כן, אחרי מי הם מחזרים עכשיו? טוב שגם היא הסבירה שנחוצה רפורמה, והבהירה שבית המשפט איננו קודש הקודשים.

פינת השלולית

צפרדע אחד הקפיד לדבר רק עברית, ולכן הוא פנה לנסיכות בזו הלשון הנקייה: ״האם אני יכול להזמין אותך לתאריך?״.

הוא לא אמר דייט.

הנסיכות לא הבינו למה הוא מתכוון, ולכן לא יצאו איתו לתאריכים. או לדייטים.

אתם בטח אומרים שהוא טועה אם הוא חושב שככה הוא ימצא נסיכה שתצא איתו לדייט, סליחה לתאריך.

אל תישבר, צפרדע, אתה לא טועה. יום אחד תגיע הנסיכה שתבין מיד למה אתה מתכוון כשאתה מזמין אותה לתאריך. זה אפילו ימצא חן בעיניה. כך תגיע נשיקת הקסם מהנסיכה הנכונה לך.