גם הפעם, אחרי שבוע של קמפיין ציר פילדלפי בהובלת ראש הממשלה, אקח הימור ואעריך כי מה שמנחה את בנימין נתניהו הוא לא הרצון לטרפד את עסקת החטופים משיקולי השרידות של שלטונו, אלא הניסיון לסגור עסקה בתנאים כמה שפחות גרועים עבור ישראל. בזמננו ובמצבנו, ובמיוחד אחרי שקברנו שישה חטופים שהוצאו להורג על ידי מחבלי חמאס, להמשיך לדבוק בהערכה זו - זה מעשה שהוא הרבה מעבר לסתם להסתכן בניתוח עיתונאי שגוי.
כל המציאות, לכאורה, מצביעה על דינמיקה הפוכה. חמאס חוגג על ציר פילדלפי ורומז כי אלמלא גחמה זו של נתניהו, החטופים כבר היו בדרך הביתה. אבל עזבו חמאס. נשיא ארצות הברית, שנשאל אם נתניהו עושה מספיק למען השגת העסקה, השיב במילה אחת שלא מתירה מקום לפרשנות. "No", אמר ביידן, ותשובתו צולמה, הוקלטה ופורסמה.
תמרון הקהל הבינלאומי ומיקוח באמצעות החטופים: המסמך הסודי של חמאס נחשף
לקראת עסקה? "יש התקדמות במו"מ, גם בנושאים השנויים במחלוקת"
ראש המועצה בנתון מטלטל: "בצפון נהרגו יותר אזרחים מחיילים"
חוץ מזה, לא נראה כי נותר בכיר במערכת הביטחון, בעבר או בהווה, שעוד לא התראיין וקבע כי ציר פילדלפי אינו נקודה אסטרטגית קריטית שבלתי אפשרי לוותר עליה לטובת שחרור חטופינו. מה עוד צריך לקרות כדי לקבוע סופית ורשמית כי נתניהו מציב תנאי בלתי ניתן לפתרון כדי שעסקת חטופים לא תקרה לעולם?
ובכן, למיטב הבנתי, מה שצריך לקרות כדי שנתניהו באמת יעדיף לטרפד כל ניסיון להגיע לעסקה ולסיים את הסיפור הזה, הוא לא ענייני איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ' ומסביב, אלא המציאות שבה קיימת אלטרנטיבה לעסקה, אלטרנטיבה אטרקטיבית וטובה יותר מבחינת ראש ממשלת ישראל. הקריאה של תמונת המצב, כפי שהיא נראית נכון להיום, זה מה שמביא אותי למסקנה הלא פופולרית, על גבול הכפירה, שנתניהו אכן מעוניין להגיע לעסקה שמשמעותה – שחרור חטופים וסיום הלוחמה בעזה.
לא כי האיש התפכח/ חזר בתשובה/ השתכנע בזכות המפגינים. אולי זה מה שהיה עדיף, אבל הוא לא. נתניהו אכן מקבל החלטות משיקולים פוליטיים, והשיקול הפוליטי הקר והפרגמטי אומר לו כי אין לו חלופה סבירה יותר מלהסכים להסדר ברצועת עזה. כמעט שנה מפרוץ המלחמה ישראל נמצאת בצומת דרכים מורכב, כאשר כל האפשרויות להמשך הדרך הן לא טובות מבחינתנו. לא ניצחון מוחלט ולא כפסע. נתניהו נאלץ
לבחור חלופה אחת שהיא פחות גרועה מאחרות – ולחלופה הזאת קוראים עסקת חטופים.
מכשול בדרך לברית
ביום שני השבוע כינס ראש הממשלה מסיבת עיתונאים כדי לבסס ולבצר את עמדתו לגבי ציר פילדלפי. הוא דיבר במשך שעה, ועוד כחצי שעה ענה לשאלות העיתונאים. הזמן שהוקצה לשו"ת נגמר לפני שתורי הגיע. השאלה שלא הספקתי לשאול את ראש הממשלה הייתה: "אם אין עסקה, לא משנה באשמת מי - מה הלאה, אדוני ראש הממשלה? מה התסריט להמשך הדרך, לחודשים הבאים, ואולי – לשנים הקרובות?".
סביר להניח כי אילו הייתי שואלת, נתניהו, אומן הרטוריקה, בטח היה מספק תשובה מעורפלת, מלאה בסיסמאות ורחוקה מהתשובות שהוא נותן לעצמו. כי אין לו באמת תשובה ברורה וטובה לספק לגבי המשך הדרך, בהיעדר ההסכם על הפסקת האש ועל החזרת החטופים. העובדות היבשות (ולא יאיר לפיד או מטה חטופים) מעידות על כך שחמאס אומנם נחלש וחלק גדול מהתשתיות ומהאמל"ח שלו חוסל, אך הכוח המחתרתי חי וקיים, וברגע שצה"ל עוזב אזור מסוים ברצועה, מתחיל גיוס מחדש בקרב צעירים שטופי מוח.
אם אין עסקה, ייאלץ צה"ל להמשיך בלחימה בעזה באותה עצימות (שהרי אין אפשרות - לא צבאית ולא כלכלית – להחזיר את התמרון הקרקעי ברצועה לממדים שראינו בתחילת המלחמה) ללא הגבלת זמן - או עד שלעולם יימאס סופית. ובהיעדר עסקה או מגעים לעסקה, זה עלול לקרות מהר מאוד. אז, הלחץ על ישראל יהפוך לבלתי נסבל, כולל סנקציות, חרמות נרחבים וכל מה שנתניהו לא רוצה לחוות בתור העומד בראש ממשלת ישראל.
הממשל בוושינגטון - כל ממשל בלי קשר לתוצאות הבחירות שם – לא יהיה שותף לקונספט של מלחמה שלא נגמרת. בעניין זה, אין לנתניהו על מי להמר. לא רק קמלה האריס, שעמדתה יותר מברורה, אלא גם התקווה הגדולה של הימין הישראלי, דונלד טראמפ - שניהם היו ברורים מאוד בהתבטאויותיהם לגבי המלחמה במזרח התיכון ולגבי המשכה האפשרי. המלחמה הזאת חייבת להיגמר - זו העמדה של שני המועמדים לנשיאות האמריקאית.
מלחמת ההתשה בצפון תימשך גם היא ללא הגבלת זמן. עשרות אלפי תושבי הצפון ימשיכו להיות מפונים, נודדים בארצם ללא בית קבע. איראן תעצים את השקעתה בהקמת תאי טרור ביהודה ושומרון, בפריצת הגבול עם ירדן, בעידוד פיגועים, ובעיקר – בעידוד מלחמת ההתשה הבלתי נגמרת.
ולא שאין לזה פתרון, או לכל הפחות – אפשרות של פתרון. הוא קיים - האמריקאים מזמן הניחו אותו על השולחן: ברית אזורית אסטרטגית, חזית ביטחונית־מדינית שתשלב את הכוחות המערביים עם כוחות מדינות ערב הסוניות - זה הפתרון להתעצמות האיראנית, כפי שרואים אותו בוושינגטון וכפי שמוכנים לראות אותו גם בעוד מספר בירות חשובות. רק שהדרך להתנעת המהלך האסטרטגי הזה עוברת – מה לעשות – דרך סיום הלחימה ברצועת עזה. קרי – דרך העסקה.
סביר להניח כי כאשר נתניהו רואה מול עיניו את שתי החלופות הללו - היעדר עסקה והמשכה של מלחמת ההתשה, או עסקה - ושואל את עצמו, באיזה מצב אני רוצה להגיע לבחירות הבאות? – התשובה היא די מתבקשת. אם צודקים כל הטוענים כי מה שמעניין את נתניהו הוא המשך שלטונו ושרידות פוליטית (ובטענה הזאת אני לגמרי איתם), אזי רק העסקה וסיומה של מלחמת ההתשה מסוגלים להבטיח לו תוצאה פוליטית סבירה.
בתנאי שהמיקוח מתקיים
אם כן, הדרך הנכונה מבחינת נתניהו לנהל משא ומתן כדי לקבל עסקה סבירה (טובה היא לא תהיה, כשבתמורה לחיי אנשיך אתה מוותר על המשך המלחמה, נסוג ואף מחזיר לאויב רשימה ארוכה של מרצחים כבדים) היא לשמור על קלפי המיקוח, כל עוד המיקוח מתקיים. הוא לא משקר כשהוא טוען כי ציר פילדלפי מהווה נקודה אסטרטגית, צינור החמצן של חמאס.
הציר הוא אכן צינור החמצן, הגרון של חמאס. אין כמו לנהל משא ומתן עם האויב בעודך תופס בגרונו. נתניהו ומקורבו, השר רון דרמר, סיפקו בימים האחרונים רמז מסוים לגבי הדינמיקה במשא ומתן בהקשר של ציר פילדלפי. בראיון שהעניק לרשת בלומברג האמריקאית, אמר דרמר כי "ישראל תהיה מוכנה לסגת מציר פילדלפי כאשר יהיה פתרון מעשי בשטח".
נתניהו אמר דבר דומה במסיבת העיתונאים שקיים ביום רביעי עבור התקשורת הזרה. הוא טען כי "יהיה מוכן לשקול נוכחות זרה בציר פילדלפי בשלב השני של העסקה". יש להניח כי אם שורה של סוגיות אחרות, שאינן ציר פילדלפי, תיסגרנה בחדר משא ומתן לשביעות רצונה (עד כמה שאפשר) של ישראל - יימצא הנוסח לסוגיית ציר פילדלפי שאותו ישראל תהיה מוכנה לקבל בתור "פתרון מעשי סביר".
לפני כשבועיים נפגש בנימין נתניהו עם החטופות ששרדו את שבי חמאס ושוחררו בעסקה בחודש נובמבר אשתקד. הפגישה הודלפה כמעט במלואה, כך שלכולם זכור ציטוט שגרף ביקורת קשה על נתניהו. "איזו עסקה? יש עסקה על השולחן?". נתניהו, כמובן, חטף על הראש (ובצדק, כי פגישה עם שורדות שבי היא הכי לא הפורמט לעדכונים ביטחוניים). אבל עובדתית, המסר היה מבוסס. בישראל מעריכים, וההערכה הזאת עולה בדיונים ביטחוניים רבים, כי חמאס אינו מעוניין להגיע לעסקה. על כן, ברגע שישראל תוותר על נקודה א', הוא יוסיף דרישה לגבי נקודה ב'.
ביום חמישי, בעודי כותבת את השורות האלה, התפרסמו ידיעות כי בכירים בבית הלבן טוענים שחמאס חזר בו והציב דרישות חדשות כתנאי לעסקה. עמיתי ברק רביד, שלא חשוד בחיבה יתרה לנתניהו, כתב כי "בכירים אמריקאים חוששים שגם אם סוגיית ציר פילדלפי תיפתר, חמאס יכשיל עסקה". במקרה ספציפי זה, רוב העם, ללא ספק, היה מעדיף מחלוקת בין עמדת נתניהו להערכות הבית הלבן, אך לצערנו, נראה כי הפעם הם לא רחוקים בקריאה של תמונת המצב.
אם לא נגיע לעסקה, זה יקרה כי חמאס לא מעוניין בה. הקביעה מי האשם לא הכי מנחמת את המדינה, שלא מפסיקה לצפות לשובם של בניה. היא בעיקר תסייע להנהגת המדינה לקבל לגיטימציה להמשך הלחימה עד שיבשילו התנאים לסיומה. בתקווה שיבשילו.