ניצחון הימין הקיצוני בבחירות שנערכו ביום ראשון במחוזות תורינגיה וסקסוניה – שתי מדינות־מחוז קטנות במזרח גרמניה המהוות כ־7% בלבד מהאוכלוסייה – הוא "הישג היסטורי". כך הכריזו ראשי מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD). רבים מאזרחי המדינה האמינו כי גרמניה היא מקום חסין מפני צמיחתם של מפלגות ומנהיגים פופוליסטיים הדוגלים בעמדות לאומניות וגזעניות קיצוניות, במיוחד על רקע זוועות העבר הנאצי. אבל מפלגת הסוציאל־דמוקרטים בהנהגת הקנצלר אולף שולץ ובעלי בריתם בקואליציה, ובהם מפלגת הירוקים והליברלים־דמוקרטיים החופשיים, נחלו מפלה קשה, בזמן שמפלגת הימין הקיצוני – שדוגלת בין השאר בניתוק מהאיחוד האירופי (EU), בצמצום ההגירה ובהפסקת הסיוע לאוקראינה – הכפילה את כוחה מאז 2021 והוכתרה, לראשונה מאז סיום מלחמת העולם השנייה, כמנצחת בבחירות האזוריות שנערכו בגרמניה.
בראייתם של ביורן הוקה, טינו כרופאלה ואליס ויידל – מנהיגיה הבולטים של ה־AfD, שדוגלים בקו אנטי־ליברלי נִצי, שימוש ברטוריקה גזענית לצד
התבטאויות פשיסטיות פוגעניות – מדובר בניצחון חשוב המקנה להם עוצמה פוליטית רבה. וזאת, כשנה בלבד לפני הבחירות הארציות. לדבריהם "זהו שלב חשוב לקראת מימוש שאיפותיה של המפלגה להיות הכוח החזק ביותר ברמה הלאומית שיאפשר לה להחליש את המוסדות שנבנו בקפידה במשך עשרות שנים ולשלוט בפוליטיקה הארצית בשנים הקרובות".
נתניהו מאותת למתווכות: זה התרחיש שיוביל לסיום המלחמה בעזה
דרישות סינוואר חושפות: זו המטרה האמיתית שלו בעסקת חטופים
התבוננות מקרוב אף מראה כי שילוב בין דשדוש כוחן של מפלגות הקואליציה בהנהגת הקנצלר שולץ, מאבקי כוח בצמרת הממשלה המכהנת, תסכול ואכזבה מתפקודה בסוגיות המהגרים, התמיכה באוקראינה והיחלשות הכלכלה הגרמנית, תורם לזעם הציבורי כלפיה. בנוסף, התעצמות תהליכים ומגמות פוליטיות וסוציו־אקונומיות שונות יצרו לחצים כבדים על ממשלת ברלין. מדובר בשנאת זרים, אסלאמופוביה ואנטישמיות (חל זינוק של כ־400% במספר התקריות האנטישמיות ופשעי השנאה נגד יהודים במדינה מאז מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר), בהתחזקות מפלגות הימין הקיצוני במדינות אירופה ובהן צרפת, איטליה, אוסטריה, הולנד, פולין והונגריה וכן, בהחרפת האקלים הביטחוני ברחבי העולם. זאת, בין היתר, נוכח הסלמת המלחמה בין רוסיה ואוקראינה, המלחמה בעזה והעימות של ישראל נגד איראן.
מדובר בלחצים מבית ומחוץ שמשקפים מחלוקות ופערים אידיאולוגיים בין מפלגות מכל גוני הקשת הפוליטית, שמקדמות תפיסות לאומניות קיצונית ולעתים אף משלבות כוחות ביניהן. אלה תפיסות שמחלחלות לזרם המרכזי בפוליטיקה ועשויות לזרז את קריסתה של הממשלה הפדרלית הנוכחית. על רקע זה ולצד אימוץ מדיניות חוץ אסרטיבית בענייני המזרח התיכון, בעיקר מאז פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר, תמיכתה הצבאית והמדינית המלאה והבלתי מסויגת של גרמניה בישראל ומאבקה בחמאס ברצועת עזה יוצרים גלי הדף רבים.
התדמית העוצמתית נשחקת
בתוך כך, התפשטות הסנטימנט הפרו־פלסטיני ברשתות החברתיות, כמו גם ברחבי אירופה והעולם, משפיעה על עמדות גורמי האופוזיציה ומעוררת ביקורת ציבורית ופוליטית רחבה כלפי מדיניות הממשל, שהולכת וצוברת תאוצה. ארגונים מוסלמיים ואסלאמיסטיים שונים, לצד מפלגות פופוליסטיות ולאומניות שונות ובהן ה־AfD – מפלגת הימין הקיצוני הגדולה במדינה – מנצלים את הסלמת משבר המזרח התיכון בדגש על הסכסוך הישראלי־פלסטיני, לקידום אינטרסים ואג'נדות משלהם, כגון שנאת זרים ואנטישמיות והרחבת מעגלי התמיכה הציבורית בהם.
סוגיות טעונות אלה אף משמשות אותם לניגוח הממשלה המכהנת וקווי המדיניות שאותם נוקטות מפלגות הקואליציה תוך החרפת הקיטוב הפוליטי־חברתי במדינה. לדוגמה, דמוניזציה של מהגרים מוסלמים, הבעת התנגדות או סולידריות כלפי ישראל והאשמת הממשלה המכהנת בפגיעה מכוונת בזכויות הפרט והאזרח. לדוגמה, מעקב מודיעיני אחרי תנועת ה־BDS בגרמניה.
בראייה כוללת, אין ספק כי גרמניה – ידידתה הוותיקה של ישראל, בעלת בריתה החזקה וספקית הנשק השנייה בגודלה (אחרי ארה"ב), שסיפקה לה מערכות נשק, אמל"ח וטכנולוגיות מתקדמות בשווי של 3.6 מיליארד דולר בשנים 2003־2023 – נמצאת כעת, במיוחד לאחר הבחירות, "בין הפטיש לסדן". התבטאויותיהם של ראשי הממשל הפדרלי, המדגישות את זכותה של ישראל להגן על עצמה, עולות בקנה אחד עם האחריות ההיסטורית והמחויבות המוסרית (ה־raison d’etre) של גרמניה, שלפיה קיומה וביטחונה של ישראל הם חלק בלתי נפרד מהביטחון הלאומי שלה.
בראייתם, מהלכיה של גרמניה, לרבות חימושה המסיבי של ישראל (סיוע בשווי של 353.7 מיליון דולר בשנת 2023, שהינו פי עשרה לעומת 2022), התערבותם בתביעה המתנהלת נגדה בבית הדין בהאג והימנעותם מהצבעות בעצרת הכללית של האו"ם על הפסקת אש ברצועת עזה – הם קריטיים. הם מספקים מענה לאיום ביטחוני קיומי ממשי עליה ומהווים אינדיקציה לעמדתם הנחרצת.
עם זאת, הפער הקיים בין תמיכה אקטיבית ובלתי מתפשרת בישראל לבין הגבלת/מניעת גילויי ההזדהות והסולידריות של הציבור הגרמני כלפי הסנטימנט והציבור הפלסטיני בעזה – מחזק את הדיסוננס הקיים בממשל הפדרלי לגבי המחויבות הכפולה שלו. זהו דיסוננס הפוגע באמינותו ובאמון הציבור בו, תוך האשמת גרמניה בצביעות ומוסר כפול נוכח אי־כיבוד זכויות הפרט והאזרח במסגרת מחויבותה לחוק הבינלאומי. זהו מצב טעון ומורכב ביותר, השוחק את תדמיתה העוצמתית בעיני רבות ממדינות ערב והעולם המוסלמי (לפי סקר דעת קהל שפרסם מכון דוחא בינואר 2024, 75% מהנשאלים בעלי עמדה שלילית כלפיה), מדינות אירופה והמערב לצד ארגוני זכויות אדם ומוסדות הומניטריים בינלאומיים.
סכנת בידוד דיפלומטי
התבוננות מקרוב אף מראה כי גישתה של גרמניה נושאת "מחיר" לא פשוט עבורה לצד השלכות מרחיקות לכת. שכן, בנוסף להתחזקות ה־AfD ושאר מפלגות הימין והשמאל הקיצוניות במדינה, המהווה, כאמור, מצב מסוכן וחמור כשלעצמו - תמיכה חד־צדדית בישראל עלולה לפגוע בקשריה הדיפלומטיים, הכלכליים־מסחריים עם מדינות ערב ומעצמות הנפט במפרץ הפרסי התומכות בסוגיה הפלסטינית (כגון, היקף היצוא הגרמני לאיחוד אמירויות שהגיע ל־9.48 מיליארד דולר ב־2023). זהו מצב הצפוי לערער את מעמדה הגיאופוליטי במזרח התיכון, להשפיע בטווח
הבינוני־ארוך על הדינמיקה ויחסי הכוחות באזור וכן, להקרין על תהליכים והסכמים אזוריים, לרבות תהליך הפיוס והנורמליזציה בין ישראל ומדינות ערב.
בנוסף, דבקותה בעמדה פרו־ישראלית, במיוחד על רקע הסלמת המלחמה נגד חמאס ברצועה, עשויה להעצים את הלחצים כלפיה, שיובילו בהמשך לבידודה הדיפלומטי נוכח התרחקותן של מדינות אירופה ממנה. זהו מצב העלול להוביל להעמקת המחלוקות בקרב חברות ה־EU ונאט"ו, לפגיעה בלכידות הארגונים ובמדיניות שאותה הם נוקטים כלפי מדינות המזרח התיכון.
בתוך כך, קולות שונים במערב טוענים כי התעלמות או חוסר מעש של ממשלת ברלין כלפי פשעי המלחמה שמתחוללים בעזה, הם חטא מוסרי. נוסף להאשמת ישראל בצורה מפורשת ושל גרמניה, בצורה עקיפה. מדובר בסיטואציה מורכבת ונפיצה, העלולה לדרבן משטרים נוספים ברחבי העולם (דוגמת רוסיה, סין או קוריאה הצפונית) להפר זכויות אדם ולהתחמק מנטילת אחריות. ובנוסף, ולהבדיל, להעצים את גלי השנאה, הלאומנות והאנטישמיות הגואים באירופה ובכלל.
אם לא די בכך, השפעתם המצרפית של כל אלה מנקודת מבט גיאופוליטית ואסטרטגית רחבה מראה כי המשך תמיכתה החד־צדדית בישראל עלול להחמיר אף יותר את מצבה של גרמניה. זאת פרט לשינויים שיחולו בפוליטיקה ובמערכת הפוליטית נוכח קריסת הקואליציה המוחלשת בהובלת הקנצלר שולץ. היחלשות הדמוקרטיה החזקה והיציבה באירופה, הכלכלה השנייה בגודלה ביבשת (תמ"ג של 4.59 טריליון דולר ב־2024) והשלישית בחוזקה בעולם (אחרי ארה"ב וסין) – עלולה להקרין על הכלכלה והפוליטיקה העולמיות.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, למשברים בינלאומיים ולטרור עולמי
[email protected]