אז מתברר שהמחדל גדול מכפי שנראה. וגם התעוזה של אויבינו והכוונות שלהם. חשבנו שנפתחה נגדנו מלחמה בעזה. האמת היא שנפתחה עלינו מערכה כוללת. היא לא דומה לזו שהייתה ב־73', שבה האויב הסתער עלינו ישירות ומעל פני הקרקע. זאת מלחמה בסגנון המאה ה־21. מתקדמת ועם יסודות פרימיטיביים. שקטה אבל ארוכה. מטרתה לפלג אותנו, לפגוע בכלכלה ולבסוף גם לפורר. היא מרובת אמצעים וחזיתות. היא כמובן הורגת.
את מתקפת 7 באוקטובר תכננו יחיא סנוואר ומוחמד דף עשור לפחות לפני שפרצה. כל השנים הייתה תוכנית מגירה. הם שלפו אותה משם אחרי מבצע שומר החומות במאי 2021, כאשר הבינו כי ישראל מסרבת לכל ויתור בעזה, אבל מתנהלת בגמלוניות מבחינה צבאית ואין לה פתרון יעיל לירי הרקטות. התוכנית החלה להתגלגל לקראת ביצוע עם עליית הממשלה הנוכחית בדצמבר 2022.
נתניהו מאותת למתווכות: זה התרחיש שיוביל לסיום המלחמה בעזה
הטנקים שוב על הגדרות: המסר החריג של הרמטכ"ל המצרי בגבול עזה | צפו
בשבת ההיא שבה פתחו סנוואר ודף במתקפה, כבר הייתה חזית הלחימה השנייה מבוססת ופועלת. זוהי גזרת יהודה ושומרון. היא פעלה בשקט, כמו מנהרה שנחפרת מתחת לפני האדמה ללא ידיעת אלה שמעליה. מפקדת חמאס בלבנון, בתיאום עם חיזבאללה ואיראן, בנו רשת של סוחרי נשק ומבריחים, וחוררו את גבולנו המזרחי כמו במסננת. כמויות של נשק ותחמושת עשו את דרכן פנימה מירדן אל מחנות הפליטים בשכם ובג'נין. זו הייתה הזנה רציפה, ללא הגבלת ממון או כמויות, ועם מבריחים זריזים המכירים את הגבול משני צדיו ואת חולשותיו. הם התחילו ברובים ואקדחים, ובשלב כלשהו הכניסו גם מטענים ואף משכורות לחמושים.
אין זה מקרה שכמעט בן לילה נולד בשכם ארגון גוב האריות, ואין זה מקרה כי בתום שנה, לאחר שספג מכה אנושה מידי מערכת הביטחון בישראל, כבר הייתה ג'נין מוכנה לרשת אותו. אין זה מקרה כי לפני שנה וחצי, כאשר צה"ל החל להשקיע תשומת לב רבה בלחימה נגד החמושים בג'נין, החלה טול כרם להתבסס כמוקד פעילות שלישי נגדו. מעבר לפינה הוכשרו גם יריחו (שם הודברה פעילות החמושים) וקלקיליה. נקווה שלא יגיע לחברון.
ב־8 באוקטובר, היום שבו הצטרפה חיזבאללה ללחימה כחזית סיוע לחמאס בעזה, עמדה ישראל למעשה בפני שלוש חזיתות ולא שתיים. כך גם כיום. במשך חודשים ארוכים נתפסה הגדה כזירת לחימה משנית, אך היא נבנתה בהתמדה במשך שלוש שנים כדי שתגיע לאן שהגיעה. ואכן, כיום אנו קרובים בה לאינתיפאדה שלישית. מטעני צד, חוליות שאותן הורג צה"ל מן האוויר, אפילו מתאבד הם הצליחו לשלוח לתל אביב. זירה העלולה להחזירנו בן רגע לימי פיגועי התופת בערים.
זאת התוכנית וזה המחדל. מדברים על הסכם הדולרים שעשו ממשלות ישראל עם חמאס. מפעלות ההברחה של נשק ותחמושת לגדה מדאיגים פי כמה. גם הפקרתו של ציר פילדלפי במשך שנים להברחות עבור חמאס ברצועה חמורה מהסכם הדולרים. בשני המקרים ידעה מערכת הביטחון על ההברחות. פעם אף נפל לידיה פעמון אזהרה. חבר הפרלמנט הירדני, עמאד אל־עדואן, נתפס בגשר אלנבי עם משלוח גדול של רובים ואקדחים לבקר מכרים ברמאללה. אבל היא התקשתה לפעול נגדן. מילא בציר פילדלפי, שם הצליחו המצרים לשכנענו כי עינם פקוחה ויש על מי לסמוך. אך מדוע בגבול ירדן הם הצליחו ועדיין מצליחים?
איך ממשיכים מכאן?
בתוך בליל האירועים והמידע הסוער שליווה השבוע את המגעים לשחרור חטופים ואת רצח השישה בידי שוביהם, אפשר היה להבחין גם באותות המצוקה של חמאס. מרומזים כדרכם, כדי להגן על כבודם, אבל עקביים למדי. סימנים המלמדים עד כמה הם הולכים ונחלשים. למרות האבידות שספג לאורך הדרך, צה"ל מצליח במשימתו לפרק את דרגי הלחימה של חמאס ושאר הפלגים ולרסקם לפרודות. לא רק אבידותיהם רבות, אלא גם שדרת הפיקוד שלהם מתמעטת. את השמדתם קנו החמאסניקים בדין, אבל יש בה גם היבט מדאיג. בחמאס מניחים כבר זמן מה כי ממשלת ישראל איננה מתכוונת להילחם על החטופים. בא השבוע ראש הממשלה וחיזק את המסקנה. הוא הצהיר כי צה"ל צריך להישאר בציר פילדלפי תקופה ארוכה, ואף נימק מדוע.
כתוצאה מכך, פתחו אנשיו של סנוואר במתקפת מסרים כלפי ישראל. מטרתה לומר כי חיי החטופים בסכנה גדולה, בתקווה כי הלחץ הציבורי על הממשלה יגבר. דובר הזרוע הצבאית שלהם אמר כי לשומרי הראש ניתנה הנחיה להוציא להורג חטופים ולברוח אם הם ישמעו כוח ישראלי מתקרב ויחששו כי בא לחלצם. מדי ערב השבוע, בזה אחר זה, שחרר חמאס סרטון של אחד מן השישה, כאשר עוד היו בחיים. ראשונה הייתה עדן ירושלמי, בסרטון שהופץ ביום שני. למחרת פורסם תיעוד חי של אורי דנינו. ביום רביעי שוחררו שני סרטונים – של אלכס לובנוב וכרמל גת. את אלמוג סרוסי והרש גולדברג־פולין הותירו לסוף. סרטון נוסף, שהופץ ביום רביעי, כלל אוסף מסרים פשוטים לציבור הישראלי. "כל יום שנתניהו ממשיך לשלוט עשוי להיות ארון קבורה חדש", נכתב שם בעברית - "ההחלטה היא שלכם".
אף שהמניע הוא לעורר דעת קהל, בעניין הזה חמאס אינו משקר. חיי החטופים אכן בסכנה גדולה יותר מאי־פעם. משא ומתן אין, והלחץ הצבאי מועיל בקושי. גם נחשפה האמת העירומה: לחץ צבאי אינו מסייע לשחרר חטופים. הוא הורג אותם.
השאלה איך ממשיכים מכאן ומה לעזאזל עושים - מעסיקה גם את הנהגת חמאס. קלף החטופים הוא אמצעי ההישרדות היחידי בידיהם, והנה האויב מאותת שאינו להוט לקבלו. בירושלים מנשבת תקווה כי החולשה והנחיתות יביאו את חמאס לידי התגמשות. מי שחושב כך, שוב מהמר על חיי החטופים. ראש הלשכה המדינית של חמאס יודע כי מערכת הביטחון כולה רתומה למשימת סילוקו מן העולם, ועל כן זמנו קצוב. ברגע האמת, גבוהים הסיכויים כי הוא יעדיף לנקוט את הדרך של "תמות נפשי עם פלישתים". ישראל ממילא פועלת להשמיד אותו ואת אנשיו עד לאחרון שבהם. מדוע ייתן לה מתנות?
בתוך הסיטואציה הנוראה, הבלתי ניתנת להכלה, יש גם בשורה טובה: לישראל עדיין יש אפשרות לבחור לאן היא רוצה להביא את גורל החטופים. האם לחירות או לכליה.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל