שביתה דרדל'ה? ההישג שרשם השבוע ארנון בר דוד | יהודה שרוני

1. חופש השיסוי

בין שאר דברי המלל והרהב שהשמיע השבוע המקור המדיני הבכיר במסיבת העיתונאים, הוא התייחס לחופש בהבעת דעה שהוא מעניק לשריו. נתניהו הגדיל לעשות ואמר שהוא אפילו מעודד השמעת דעות עצמאיות. שמעתי את הדברים והתגלגלתי מצחוק. זה לא חופש הביטוי אלא חופש השיסוי.

מבין כל שרי ממשלת נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט הוא היחיד המאתגר את ראש הממשלה, ותראו איזה נאצות וקללות הוא חוטף ממפעל הביוב הביביסטי בראשות שר התשחורת שלמה קרעי. מעטים מהשרים מעיזים להביע דעה עצמאית, אבל כשהם כבר מגלים סימני עצמאות, הם זוכים לטיפול מיידי של ראש הממשלה ושלוחותיו.

רגע לאחר שמרצים אותם, הם מתיישרים ומצטרפים לדף המסרים. מכיוון שנתניהו עוסק בפוליטיקה 24/7, הוא הפך לשורד האולטימטיבי. הלוואי שהיה משקיע גרם מאנרגיות אלה בטיפול בחטופים. מעניין מה הייתה עמדתו בעניין ציר פילדלפי לו בתו של העסקן החרדי מוטי בבצ'יק, שהתחתנה השבוע במזל טוב ברוב עם והדר, הייתה חלילה נחטפת לעזה. זאת הסיבה לכך שהוא נותן את מבוקשו לכל שר או חבר כנסת שרק משמיע ציוץ כפירה.

לנוהל הכניעה אין מחיר, ולא משנה אם זה על חשבון הקופה הציבורית או הנוהל התקין של סדרי ממשל. זה פשוט משעמם אותו, כי הישרדותו האישית היא הניצחון המוחלט. להדגמת דבריי אסתפק בדוגמאות בולטות של שלושה שרים. עד למלחמה, השרה לשעבר גלית דיסטל אטבריאן סרה למרות הבוס. אלא שעם פרוץ המלחמה סומנה כשבשבת בעייתית, המשנה את דעותיה כמו סביבון.

אחרי האסון הגדול בתולדותינו היא העריכה בטעות שממשלת נתניהו מחשבת את קִצה לאחור. זאת הייתה מסקנה הגיונית, ולכן התפטרה מתפקיד שרת ההסברה. שבועות ספורים לאחר מכן התראיינה לערוץ 13, ובווידוי יוצא דופן הכתה על חטא על היותה חלק ממכונת הרעל שהחריפה את הקיטוב.

אלא שהזמן עשה את שלו, ונתניהו החזיק את הממשלה בשיניים בניגוד לכל מהלך פוליטי הגיוני. דיסטל אטבריאן שוב התהפכה, ובתהליך החזרה בתשובה היא הפכה לאם כל הביביסטים. אחת הקורבנות הייתה ח"כ נעמה לזימי (העבודה), שתקפה בחריפות את ביבי בנאום בכנסת. דיסטל אטבריאן בתגובה התגוללה עליה, וצרחה "מרושעת" ו"מזויפת", עד שהוצאה מהדיון בכנסת.

השבוע היא הייתה מהבודדות שהעזו לתקוף את בני גנץ וגדי איזנקוט בעקבות מסיבת העיתונאים שערכו, כאילו היא רמטכ"ל בדימוס. מכיוון שלעולם אין לדעת מה באמת עובר לה בראש (בעברה הרי הייתה מתומכי שלי יחימוביץ'), נתניהו מחזיק אותה קצר. כל אימת שהיא נתפסת כמאיימת, היא נקראת ללשכת נתניהו לשיחת פיוס והרגעה.

השרה גילה גמליאל, שעד לאחרונה הייתה אופוזיציונית לנתניהו, היא דוגמה ללחץ העושה את שלו. "העסקה הזאת רשומה על שמך, ואתה צריך ללכת איתה עד הסוף", הטיפה לנתניהו מוסר בעניין עסקת החטופים. עד לפני חודש וחצי דרשה גמליאל לחתום על עסקת חטופים ולהתעלם מהלחצים הקואליציוניים. היא התנגדה לחוק הגיוס, וביוני 2024 הציעה - במסגרת פשרת חוק הגיוס - להגיע לתאריך בחירות מוסכם והסכמה לוועדת חקירה.

גמליאל סגרה את משרד המודיעין, לא לפני שהובטח לה שתחליף את אופיר אקוניס במשרד המדע והטכנולוגיה. אקוניס הממושמע מונה כפיצוי כקונסול ישראל בניו יורק. לאחר שזה קרה, גמליאל המשיכה לתמוך בחטופים אבל הנמיכה את הטונים. בשבוע שעבר כבר שינתה את עמדתה ותמכה בהישארות בציר פילדלפי. נתניהו הפרנואיד פוקח עליה עין ואינו מקבל אותה כדבר מובן מאליו.

מהפך דרמטי חווה גם שר הכלכלה ניר ברקת. ב־15 במאי השנה טען שנתניהו ויואב גלנט הביאו את ישראל לשפל ביטחוני חסר תקדים. הוא יצא נגד חוק הגיוס, וב־21 במאי כבר החריף את הטון: "נתניהו וגלנט פחדנים, ונסראללה מריח את החולשה שלהם". נתניהו לא נותר חייב וטען כלפיו: "מחפש כותרות ומעודד את האויבים שלנו. תתאפסו, זה לא הזמן לפוליטיקה".

בהמשך דאג נתניהו להרגיע אותו כשסייע להעביר את הרפורמה "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". נכון להיום, ברקת אפילו לא מנסה להודות שבבוא היום יתמודד על ראשות הממשלה. לידיעת אנשי האופוזיציה: שלושה שרי ממשלה עדיין לא סגורים על עצמם. בבוא העת, הם עוד עשויים להתהפך ולשנות את עמדתם. עם שרים אחרים המיושרים מראש איתו, לנתניהו אין סיבה להתעסק.

השרה מירי רגב, שהמשטרה פתחה בחקירה בעקבות תחקיר היהלומים שהיא עומדת במרכזו, הפכה את חנפנותה לאומנותה. לאחר שמעמדה התערער בעקבות החקירה, היא הקפיצה את מפלס הנאמנות לנתניהו. כך למשל, נזפה בגלנט על שהעז לטעון כלפי נתניהו שבעקיפין הוא עלול לסייע לרצח החטופים. בהתנהלותה המביכה הקשורה לנושא זיכרון 7 באוקטובר נתניהו אפילו לא ניסה להתערב. למותר לציין שרגב, שבעבר זוהתה עם גדעון סער, מונחת כיום עמוק בכיסו של ביבי.

רגב לא לבד. נתניהו ומשפחתו מוקפים באומרי הן כנועים. השר שלמה קרעי, המצטט את דף המסרים של יאיר נתניהו כפרקי תהילים, הוא הבולט שבהם. קרעי היה מהבודדים משרי הממשלה (יחד עם גלית דיסטל אטבריאן) שלא התביישו לתקוף את גנץ ואיזנקוט על עמדתם בפרשת פילדלפי. ישנו דודי אמסלם, שחטופים מבחינתו הם סדרת טלוויזיה מוצלחת בנטפליקס.

וישנם טרמפיסטים, כמו עידית סילמן או עמיחי שיקלי, שהעז השבוע לחתום על מכתב הקורא להתפטרות גלנט. ליצנים כאלה הם כמו חילונים החוזרים בתשובה, שהופכים לקיצוניים יותר מהמקור. לאופוזיציה לא שווה לבזבז עליהם גרם אנרגיה.

השרים הבעייתיים באמת, שנתניהו מרסן בקושי, הם איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', שמאגפים אותו מימין ובגללם אין עסקת חטופים. על בן גביר, הרואה את עצמו כיורשו של נתניהו, נאמר כמעט הכל. הוא העפיל להר הבית בברכת ראש הממשלה ובליווי משטרת בן גביר. נתניהו טען שאין שינוי בסטטוס קוו, הגם שבפועל הוא גורם לשינויו. בן גביר מחלק נשק כמו אפסנאי במילואים, וביבי לא פוצה פה. השר הלא צפוי הזה עוד מפנטז להיות ראש ממשלתנו.

סמוטריץ' השתמש בפטנט תקציבי: האם הורדת דירוג נוספת בדרך?
שאלת מיליון השקל: מתי תרד הריבית? נגיד בנק ישראל פרופ' ירון מדבר על הכל

סמוטריץ' פיקח יותר ומבצע התגנבות יחידים לחיקו של ראש הממשלה. גם הוא מבין בהפעלת מסחטות, אבל ללא רעש ולא בברוטליות כמו בן גביר. הוא מתואם עם ביבי, שנענה לו גם בנושא ההכנה המפתיעה של תקציב 2025. העובדה שבגללו מורי התיכוניים נכנסים לשבוע השני של השביתה לא מטרידה אותו. סמוטריץ' נחשב לפיגוע מיקוח כלכלי, אבל נתניהו מאפשר לו להתפרע. לא אופתע אם בבחירות הקרובות יפעל ראש הממשלה לצרף לליכוד את הציונות הדתית, כדי שהימין לא יבזבז מנדטים.

ישועת האופוזיציה בעניין ההליכה לבחירות או הצבעת אי־אמון קונסטרוקטיבית בוודאי לא תגיע משרים כמו קרעי או אמסלם, שבכיסו של נתניהו, אבל גם לא מברקת, גמליאל ודיסטל אטבריאן. מי שמסוגל באמת לחולל את השינוי הוא הציבור, דרך הפגנות נחושות ובלתי פוסקות מול נתניהו, שריו וחברי הכנסת.

ראש הממשלה מצדו לא מתכוון לוותר, ונאחז בקרנות המזבח. הזחיחות שלו במסיבת העיתונאים שערך השבוע מוכיחה שהוא רחוק שנות אור מכך.

2. הסתדרות האובדים

יום לפני שביתת ההסתדרות הערכתי שהמהלך לא יזיז את נתניהו, כי נזקיה הכלכליים של השביתה מעניינים אותו בערך כמו החטופים. טעיתי. מתברר שהשביתה הזיזה לו, אך לא בהיבטים הכלכליים חלילה אלא בהיבט התדמיתי־ציבורי. בעקבות השביתה נתניהו גייס את מיטב הדוברים, ובראשם שר האוצר סמוטריץ', כדי להתגולל אישית על ההסתדרות והעומד בראשה ארנון בר־דוד. בנוסף התקיימו עשרות שיחות טלפוניות עם ועדים ומועצות הקשורים לליכוד בניסיון למנוע את השביתה.

זה המקום לומר שהשביתה נכפתה בעצם על בר־דוד. מאז נבחר לתפקידו הוא שבת פעם אחת בלבד, וגם זה בעקבות המהפכה המשפטית. אלא שעניין החטופים הציק לו כאזרח, וכמי שעומד בראש ארגון חברתי הבין שאינו יכול להימנע מכך. מי שהציק לו בנושא ללא הרף היה אלי אלבג, אביה של התצפיתנית לירי אלבג שנחטפה לעזה, ולא הילה קניסטר, אשתו של בר־דוד, כפי שטען נתניהו. אלבג האב ממש התנחל בלשכתו של בר־דוד, עד שהאחרון התרצה בעקבות איתור גופות החטופים.

ההסתדרות בשנים האחרונות אינה רק ארגון עובדים אלא גם ארגון חברתי. בר־דוד לא רק מטפל בתנאי העבודה של המנופאים או עובדי הנמלים. הסופרמרקט החברתי שהקים בר־דוד הוא רק דוגמה אחת לחריגת ההסתדרות מתחום העבודה. הטיפול בתנאי ההעסקה של עובדים זרים ושל עובדי קבלן שאינם מאוגדים בהסתדרות הוא דוגמה נוספת.

לכן אין מעשה ציוני יותר מהזדהות עם משפחות החטופים האומללות. אין ספק שנתניהו היה נוקט גישה שונה בעניין השביתה, לו חלילה אחד מבני משפחתו היה נחטף. בניגוד לדעה הרווחת, ההסתדרות גם אינה ארגון "שמאלני" ואינה שייכת למפלגת העבודה. רבים מחבריה הם אנשי הליכוד. בר־דוד מחובר לאישים כמו השרים מיקי זוהר, מירי רגב וחיים כץ ובנו, יו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית יאיר כץ. כץ הבן גם מוזכר כמועמד אפשרי לרשת את בר־דוד כיו"ר ההסתדרות.

אתם יודעים מה? גם נתניהו עצמו נחשב עד היום לאחר מידידי בר־דוד. בעניין השביתה בעקבות המהפכה המשפטית, הוא היה גם מתואם איתו. לכן כשטוענים שזו שביתה פוליטית, לא ברור על איזו פוליטיקה מדובר. קידום האינטרסים של משפחות החטופים אינו מהלך פוליטי, כי עד היום את הפוליטיקה עשו על גבם.

אבל נתניהו לא החמיץ הזדמנות בישיבת הממשלה השבוע לתקוף אישית את בר־דוד: "זו בושה וחרפה, אנחנו במלחמה. בר־דוד מחזק את סינוואר בשביתה הזאת, זה כמו שהם אומרים לו 'תרצח, אנחנו איתך'", אמר מי שבמשך שנים חיזק את סינוואר דרך הזרמת מיליארדי דולרים, וראה בו בלם חיוני נגד הרשות הפלסטינית. שר התקשורת של נתניהו שלמה קרעי החרה החזיק אחריו: "יצאה לו שביתה דרדל'ה", ונתניהו הגיב: "בטח התייעץ עם אשתו".

ואם בענייני משפחה עסקינן, נעיר שנתניהו התבלבל וחשב שהילה קניסטר, אשתו של בר־דוד, היא כמו שרה נתניהו, שבלעדיה הוא לא זז מילימטר. ואם בר־דוד סידר ג'וב לאשתו בבנק יהב, נזכיר שדודי אמסלם מינה את פרופ' אלון פיקרסקי, רופאו האישי של נתניהו, לדירקטוריון רפאל. יחי ההבדל הקטן.

בעקבות דברי הביקורת של נתניהו, בהסתדרות לא נותרו חייבים: "התייחסות נתניהו לשביתת ההזדהות היא עדות נוספת לניתוק שלו. הטענה שהקריאה להשבת החטופים שנמקים בעזה עוזרת לסינוואר, נועדה להשכיח מהציבור מי היה זה שהעביר לחמאס מיליארדי דולרים במזוודות".

בהסתדרות ממליצים לראש הממשלה, שבמשמרתו קרה האסון הגדול ביותר לעם היהודי מאז השואה, להשקיע את מאמציו בהחזרת בנינו ובנותינו חיים ולא בשקיות שחורות. אכן תגובה ציונית הולמת. המתיחות בין ההסתדרות לאוצר לא תסייע בהוצאתם אל הפועל של מהלכים כואבים במסגרת תקציב 2025.

למשל, אפשר לשכוח מהקפאת שכר וקצבאות לשכירים בתקציב 2025. בהסתדרות מצטערים על כך שבמסגרת תקציב 2024 נפלו בפח והסכימו לתרום יום חופשה על חשבון העובדים. הכסף שימש לשימון הכספים הקואליציוניים.

3. מבוטיק לבוטק'ה

דוחות רשתות מלונות כמו ישרוטל, פתאל או מלונות דן לא משאירים מקום לספק. למרות המלחמה, המלונות הציגו במחצית 2024 רווחים נאים. אז אומנם התיירים לא הגיעו, אך משפחות המפונים זרמו בהמוניהן, ואת המימון עבורן סיפק משרד התיירות דרך הסדרים הוגנים. בימי החופש זרמו למלונות באילת וים המלח גם התיירים הישראלים.

יוצאות דופן מתחילת המלחמה הן רשתות מלונות בוטיק עם 50־100 חדרים. עושה רושם שאלה נותרו מאחור. המפונים כמעט לא מגיעים, מכיוון שבמלונות הבוטיק כמעט אין תנאים בסיסיים הנדרשים לאירוח שלהם. תנאי האירוח של מלונות אלה מתאימים בדרך כלל לזוגות המגיעים לחופשה רומנטית ולא לחופשת הכל כלול. כשהמלחמה מתארכת, התיירים לא מגיעים, והישראלים לא מסוגלים, ומלונות הבוטיק חוטפים.

אחת מהם היא רשת מלונות בראון הבינלאומית, בבעלות ניר ויצמן וליאון אביגד, שהגיעה בתוך חמש שנים ל־50 בתי מלון בישראל, יוון וקרואטיה. חלק הארי של בתי המלון בישראל היה בלב הפועם של מרכז תל אביב, ומיעוטם נמצאים בירושלים ואילת. החלומות היו בשמיים.

אלא שהרשת נקלעה לקשיים בגלל הסיבות שמניתי. המודל העסקי היה בנוי על תיירים, שכבר אינם מגיעים לת"א או לירושלים. אם לא די בכל אלה, כשהמלחמה החלה, הרשת עדיין לא הספיקה להתאושש ממגיפת הקורונה. המצב הקשה אפשר לרשתות הבוטיק לקבל פיצוי חלקי בלבד בגין אוקטובר־דצמבר 2023, אבל עבור 2024 הם עדיין לא קיבלו דבר.

הכסף עבור שיקום החדרים במקומות המעטים שבהם שהו מפונים עדיין לא הגיע. אירוח המפונים היה כרוך בהשקעה גבוהה: הכשרת בתי המלון כתנאי של המדינה, רכישת ארוחות חמות מחברות קייטרינג, התארגנות ורכישת ציוד הכשרת כוח אדם. רשת מלונות אטלס בבעלות דני ליפמן היא דוגמה נוספת לרשת בוטיק שחוסר ודאות הוא האויב הגדול ביותר שלה.

גם היא נשענת בעיקר על תיירות נכנסת, שבה שקט, ביטחון, ודאות ויציבות משחקים תפקיד מפתח. רשת אטלס הוקמה לפני 38 שנים, וגם החלומות שלה היו בשמיים. כיום היא כוללת 16 מלונות - מתוכם 12 בתל אביב, שלושה בירושלים ומלון נוסף באילת, ובהם 1,100 חדרים. הבשורה המשמחת מבחינתה השבוע הייתה חנוכת מלון "נווה איל", בהשקעה של 30 מיליון שקל.

זה מלון בקונספט שונה, שמתאים גם למשפחות, הכולל 190 חדרים, ומתוכם 126 סוויטות שעוצבו מחדש מתוך רצון למשוך פנימה את אווירת המדבר וליצור ח'אן אורבני באווירה מדברית. דני ליפמן, הבעלים, מסביר: "זה שנים שלא נפתח באילת מלון חדש, ואנו שמחים להיות הסנונית המבשרת את בוא השינוי. מעיר עם טיילת ו'אגדו' בבריכות, אילת הופכת למרכז בילוי ופנאי עם שפע אטרקציות ואירועי תרבות".

ועדיין צריך להצטייד באופטימיות רבה כדי לחנוך בימים אלה מלון חדש. מתחילת 2024 נרשמה ירידה של 85% באורחים בערי התיירות המובהקות ירושלים, תל אביב, נצרת וטבריה. בירושלים נרשמה ירידה של 65% בהכנסות לעומת 2023. בהיעדר מפונים, התפוסה בירושלים צנחה ל־30%. בת"א מגיעה הירידה בהכנסות מתיירות ל־50% לעומת 2019. 300 מתוך 700 חדרי הרשת בת"א אירחו מפונים משדרות וקריית שמונה באוקטובר־דצמבר 2023.

במלונות אטלס הפנימו ששנת 2024 אבודה מבחינת התיירות הנכנסת, וכך יהיה גם ב־2025. למרות המצב, בעלי הרשת מחויבים להמשיך לשאת בהוצאות הקבועות כמו שכירויות וארנונה, המשולמות גם כשהחדרים סגורים. "אנו שומעים על חברות מלונות שמתקשות, ואולי אף על סף קריסה. אם המצב יימשך, נראה עוד חברות שנקלעות לקשיים. אנחנו צופים ירידה משמעותית נוספת בתפוסה בחודשי החורף הקרובים, שבהם גם ישראלים ישהו הרבה פחות בבתי המלון בארץ, והמשבר ילך ויחריף", מזהיר ליפמן.

לדבריו, "מצב התיירות בכי רע. אשליית תיירות הפנים של חופשת הקיץ הסתיימה. 'ספטמבר השחור' החל, ואין לצפות לשינוי דרמטי בחודשי החורף. בהיעדר תיירות נכנסת וללא תיירות הפנים, המלונות שנותרו ללא מפונים ייקלעו לתקופה קשה. מלונות קטנים ובינוניים צפויים להפסדים. יהיו מי שלא יעמדו בנטל, ועל המדינה להתעשת ולהציע חבילת סיוע בת"א, בירושלים ובערים אחרות המבוססות על תיירות נכנסת במענקים, הנחות בארנונה ותקציבי שיווק. ללא הסיוע נתקשה לשרוד".

4. בונה על ביקורת

למרות הייאוש המתגנב ללבם של רבים מאנשי האופוזיציה, ח"כ מיקי לוי (יש עתיד), יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, אינו מאבד גרם מהלהט הפוליטי. "הטענה שציר פילדלפי הוא סלע קיומנו זאת חרטא. נתניהו ממציא דברים, כי הוא פשוט פוחד שיפרקו לו את הממשלה", אומר לוי.

תקציב המדינה הוצג השבוע סוף־סוף על ידי שר האוצר. כסגן שר האוצר לשעבר, מה דעתך עליו?
"שר האוצר סמוטריץ' וממשלת נתניהו הם עבריינים. לפי החוק היה צריך להגיש את תקציב 2025 לממשלה עד 18 באוגוסט, אבל זה לא קרה. כשסמוטריץ' ראה לאן נושבות הרוחות מכיוון חברות דירוג האשראי, הוא הזדרז להציג משהו. שר האוצר מסכן את ביטחונה של המדינה. אין ספק שחברות הדירוג היו מורידות את הדירוג ללא תקציב, וזה היה אסון. גם הנגיד פרופ' אמיר ירון דרש להגיש תוכנית כוללת לצמצום הוצאות הממשלה ולהוריד את יחס חוב־תוצר. ללא תקציב, הגירעון יזנק.

"הממשלה מסכנת את עתידה הכלכלי של ישראל ואת עתיד הנכדים והנינים. שר האוצר הציג תקציב בלי רפורמות ובלי בשורות. זה תקציב 'בעזרת השם'. החוב החיצוני של ישראל כבר חצה את הטריליון שקל". אבל צריך להודות שהמלחמה מקשה על ניהול המשק. "זה טירוף שמתרצים כל דבר 'בגלל המלחמה'. העברנו לליכוד את השלטון לפני המלחמה עם יתרת זכות בתקציב של 10 מיליארד שקל. הם הגדילו את הגירעון בגלל התנהלות כלכלית גרועה וקלקלו הכל. אני קורא להם: תתעוררו".

אז מיותר לשאול אותך על התפקוד של שר האוצר.
"עד עכשיו, בתום שתי שנות כהונה, הציון שלו הוא נכשל. סמוטריץ' לא נשמע להצעות אנשי המקצוע במשרד, שהם בעלי ניסיון. אנשי המקצוע מודאגים. כסגן שר אוצר לשעבר אני יכול לומר שהם חלק משומרי הסף, ואני שמח שהם לא נכנעים. אם שר האוצר לא יישמע להם, המשבר ילך ויחריף.

"כלכלת 'בעזרת השם' זה נהדר, אבל זה לא מספיק. חייבים צעדים כלכליים יותר עמוקים. ברגע שתהיה ביקורת של מבקר המדינה, אכנס מיד את הוועדה לדיון בתקציב".

מה דעתך על שביתת ההסתדרות?
"אני מכבד את החלטת בית המשפט להורות על הפסקת השביתה, אבל לדעתי שופט בית המשפט לא הבין את המניעים לשביתה. ייתכן שלא היה צריך לעשות שימוש בכלי השביתה, אבל אין כלים אחרים כדי להזדהות עם החטופים. זכותו של מזכ"ל ההסתדרות לשבות אחרי שהופעלו עליו לחצים במשך 11 חודשים, והוא החזיק מעמד ולא נשבר. כשהגיעו שישה ארונות, גם לבו של ארנון נשבר. אני מסתכל על השביתה בצורה הזאת. הוא מוביל גוף כלכלי חשוב במשק, וגם הוא נשבר".

במה אתם דנים בימים אלה בוועדה לביקורת המדינה?
"הוועדה לביקורת המדינה מחויבת לפי החוק לקיים דיונים בהתייחס לדוחות המבקר. אתן לכך דוגמה: כואב לי שהבת שלי, שגרה במעלה החמישה, צריכה לנסוע עד לירושלים לסניף טיפת חלב, כי סגרו את הסניף במעלה החמישה. אני לא יכול לדון בנושא, כי המבקר לא כתב דוח בנושא. כרגע מתנהל ויכוח מקצועי עם מתניהו אנגלמן, מבקר המדינה, בנוגע לדוח על התנהלות צה"ל במלחמה. לו המבקר היה שומע בקולי, הוא לא היה נקלע למלחמה המיותרת עם שופטי בית המשפט העליון בנושא הביקורת על הצבא. בית המשפט משך את השטיח מתחת לרגלי המבקר".

אז מדוע אתה לא כופה את דעתך ודן בהקמת ועדת חקירה ממלכתית?
"ביקשתי מהמבקר פעמיים להגיש כבר היום דוח ביניים בנושא המלחמה, אבל הוא גורר רגליים. המבקר מתבקש להכין דוח מקוצר של 20־25 עמודים. הוא כבר קיבל הרבה מידע, קיבל חומרים ושוחח עם אזרחים וקצינים. הרי אנגלמן, שבנו נפצע קשה במלחמה, מבין יותר טוב מכל אדם אחר את עומק המחדל. המלצתי לו להגיש לי דוח ראשוני שיאפשר לי בהמשך, על סמך הנתונים, להמליץ בוועדה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, כי נתניהו פוחד. אבל המבקר פוחד כנראה, ולכן הוא מתחמק".

מה המבקר טען בפניך?
"הוא טען שצריך לעשות דוח ביקורת מעמיק ומבוקר. אני מצדי הסברתי שלעם ישראל אין זמן. בגלל עומק המחדל אי אפשר להגיש דוח רק בעוד שנתיים. בוועדה אין לי את הרוב הנדרש להקמת ועדת חקירה, בגלל הנציגים בקואליציה. אבל לו הייתי מקבל דוח ביניים מהמבקר, הייתי יוזם את ההצעה להקמת ועדת החקירה. אני לא חושב שמישהו מהקואליציה היה מעז להתנגד בהצבעה. אני בטוח שכל חברי הכנסת יצביעו בעד".

מדוע מבקר המדינה בכל זאת מתחמק מכך?
"אני לא רוצה לדבר בגנות אנגלמן, אבל ייתכן שהוא מתחמק כי הוא מפחד מביבי. אם הוא לא מכין דוח ביניים, הוא חוטא לתפקידו. אני דורש שהוא ימלא את חובתו המקצועית להגיש לי דוח מקוצר על סמך החומרים שהגיעו אליו. יש לו אין־ספור עדויות של אזרחים שנפגעו.

"המבקר מבין מצוין את הדרך הלקויה שבה הממשלה טיפלה במפונים לבתי המלון, והמצב עדיין לא השתנה. ניסיתי לקבל ממנו הסברים, והוא טען שהוא עסוק עד מעל לראש. כבר שלחתי אליו ארבעה מכתבים והייתי במשרדו פעמיים. בפעם האחרונה טרקתי את הדלת בעצבים. אבל אני עדיין לא מרים ידיים".