אחרי שהעיתונות הכתובה וערוצי הטלוויזיה יסיימו את תפקידם כמי שכותבים את הטיוטה הראשונה של ההיסטוריה, כפי שפתגם מפורסם מצפה מהם, תגיע שעתם הגדולה של ההיסטוריונים, החוקרים והמומחים מעולם האקדמיה לתעד, להסביר, לנמק ולפרשן את הימים הטרופים שמדינת ישראל והעם היושב בה חוו מאז המתקפה הרצחנית של 7 באוקטובר.
תקופה קטסטרופלית שבהיקף קורבנותיה, בהרס שגרמה, בכאב ובאבל שצרבה - לא זכורה מאז השואה. האכזריות של מרצחי חמאס מזכירה את הנאצים. להיסטוריונים תהיה עבודה קשה ומייגעת לתת מענה והסבר למחדלים, למשגים ולמעידות של גופים וארגונים ממלכתיים עטורי תהילה שהיו גאוות המדינה ואזרחיה. חוקרים יתקשו להסביר את התנהלות הממשלה הנחשבת לכושלת בתולדות המדינה.
לא סוף פסוק: סינוואר קיבל החלטה אכזרית לגבי ישראל
דריכות שיא בישראל: האם האו"ם יכפה נסיגה מיהודה ושומרון?
תופעה אחת, בולטת, מזדקרת. אי אפשר ולא ניתן להתעלם או להרחיק אותה מהעיניים ומהאוזניים בתקופה שתעסיק את ההיסטוריונים. הסיכויים שהם יוכלו להסביר ולנמק אותה שואפים לאפס. אין סיכוי שהם יוכלו להעניק היגיון כלשהו לקיומה. איך אדם כמו איתמר בן גביר הפך לדמות מרכזית בממשלה, כבש מקום ראשי בצמרת השלטון בישראל, יוזם ומקדם מהלכים מפוקפקים, משווק הצהרות והתבטאויות בנושאים קריטיים לביטחונה של ישראל, מתנהל כשר בלי שום מעצורים ובלי שום מגבלות. שם ללעג ולקלס כל נוהל מקובל ורומס כל נוהג תרבותי, כולל מנהג עתיק יומין - ליתר דיוק מחלל איסור שקבוע ומעוגן בהלכה מדורי דורות.
להסביר באופן היסטורי שאדם כזה פעל ונכח באופן פעיל ביותר במוקד הזירה הפוליטית בישראל בתקופה הקטסטרופלית בתולדותיה, זה יעד בלתי ניתן ליישום. העובדה שמדובר באזרח שהורשע מספר פעמים בבית משפט ודווקא הוא שר ממונה על המשטרה והביטחון הלאומי - היא מבחינה היסטורית אולי עובדה משנית.
מה שידהים את ההיסטוריונים תהיה העובדה שבן גביר היה הדמות הכי מדווחת באמצעי התקשורת, הכי מצולמת, הכי מצוטטת, הכי נוכחת בכותרות. באתר חדשות פופולרי פורסמו לא מכבר שלושה צילומים של בן גביר באותו זמן, ומתחת לכל צילום ציטוט שאמר בישיבת ממשלה. אף שר בממשלה, אפילו לא סמוטריץ’, לא מקבל חשיפה תקשורתית בהיקף, בקצב ובהבלטה דוגמת בן גביר.
היסטוריונים שיעסקו בכתיבה, בתיעוד ובהנצחת התקופה הקשה ביותר שידעו מדינת ישראל והעם, יצאו מדעתם. הם לא יבינו איך טיפוס כזה הגיע לפסגת השלטון, עורר, ריתק ונהנה מתשומת לב יותר מכל שר אחר ממשלה, יותר מכל ראש מפלגה אחר, יותר מכל פוליטיקאי אחר.
דימוי העולה על הדעת הוא של כותב, היסטוריון, יושב מול המחשב, חושב ומהרהר, שובר את הראש, מה עושים? זה נורא. איך אני מסביר תופעה בלתי נתפסת שאירעה במדינת היהודים - מדינה מודרנית, דמוקרטית - כשאדם כל כך ריקני, כל כך לא ראוי, היה דמות מרכזית, פעילה, יוזמת ומתוקשרת בתקופה גורלית כל כך?