במלחמה מנצח לא תמיד החזק, אלא זה המפתיע ושולט בחוקי המשחק. לכן השיח סביב ציר פילדלפי צריך להדיר שינה מעינינו. פילדלפי הוא מלכודת שארגוני הטרור טומנים לכולנו. חמאס יודע כי המלחמה עשויה לקבל תפנית משמעותית בשנה הבאה, לאחר הבחירות בארה"ב, עת ימשיכו לצאת מעזה תמונות ההרס והחורבן. אך הפעם המראות יפגשו צוות חדש בבית הלבן, שיעניק למלחמה קשב משמעותי בהרבה מאשר בתקופה האחרונה, שבה האמריקאים עסוקים בהתמודדות בין דונלד טראמפ לקמלה האריס.

ההישארות של כוחות צה"ל בציר פילדלפי במתכונת של ארבע אוגדות היא מתישה, שוחקת את הכוחות, ותעכב את צה"ל מלהתפנות ליהודה ושומרון, שם נרשמת עלייה עקבית בפעילות הטרור. ועדיין לא הזכרנו את הצפון, המצריך טיפול ומענה שידרוש גם הוא כוחות בלתי מבוטלים. בשורה התחתונה, הזירה הכי פחות מאיימת שואבת את כלל הכוחות הנדרשים לזירות נוספות שמהן האיום הרבה יותר מוחשי ומסוכן. בינתיים אנחנו מתעקשים להילחם במלחמה הלא נכונה.

לא כל כך פשוט לראות מערכת חינוך סגורה | מידן בר
מלחמה אזורית אינה רק הגדרה צבאית, אלא מונח גלובלי שדורש ניהול זהיר | מידן בר

ציר פילדלפי הוא שם קוד לציר על מפת שליטה צבאית, אבל באופן ציורי הוא הרבה מעבר לכך. הוא שם קוד להישארות במקום הלא נכון. היום זה ציר פילדלפי ומחר מסדרון נצרים. הדבר היחיד שיתקדם הוא הזמן, ואיתו האיום הכולל וסופם של החטופים.

הניתוח שצריך להיעשות חייב להיות מנותק משיקולים פוליטיים ישירים, כשבפועל קורה ההפך. כך הייתה ההצבעה המזדמנת לפני שבועיים בקבינט בלתי יציב, בניגוד לדעת מערכת הביטחון וגורמי המקצוע, על ההישארות בציר פילדלפי. לא כך, באופן ספונטני וכה שגוי, אמורות להתקבל החלטות, בוודאי שלא בדרגת החשיבות הזו – ואת המחיר נשלם ביוקר ובהקדם.

להתמקד בחזית הצפונית

חמאס מעוניין שנישאר בעזה. לא חייבים להסכים לכך, אבל כדאי כל הזמן לחשוב מה האויב שלך רוצה, שכן האוכלוסייה ברצועה איננה מעניינת אותו. אנו לא חייבים לספק לחמאס את מבוקשו, ולכן עלינו לעזוב את החזית הדרומית לאחר הכרזה חד־צדדית על ניצחון. בכל פרמטר אפשרי חמאס איבד את יכולותיו המבצעיות, שכן כאשר מעל אחוז מסוים מהכוח מושמד אין לגוף הלוחם יכולת קיום ושיקום. אנחנו שם מזמן, והדברים אמורים גם לגבי אמצעי הלחימה והייצור, השליטה והמשאבים.

ההישארות בציר פילדלפי היא מלכודת, ואנחנו פוסעים לתוכה בעיניים פקוחות. ארגוני הטרור בחסות איראן חולמים על התלכדות הזירות במובן הרחב של המילה, קרי התשת הכוחות בזירה אחת תוך התחמשות והתעוררות בזירות נוספות. לפיכך אין לראות את ההסלמה באיו"ש כאירוע חולף או רגעי. ייתכן כי היא התרקשה עלינו לאחר שאויבינו הבינו כי ההתשה שחווה ישראל גדולה דיה והקפצת כוחות מעזה תיראה כבריחה וכניצחון שלהם. לכן כדאי שנקדים אותם בניצחון מוגדר, שעשוי במידה רבה לסלול דרך אל חטופינו במנהרות עזה.

ניצחון בזירה הדרומית והסטת הכוח צפונה יתפרשו כיוזמה וכפריצת דרך בעיני הציבור ובעיני העולם. הדבר חשוב היום יותר מתמיד, כשבבתי הדין הבינלאומיים נכתבים ברגעים אלו ממש כתבי אישום נגד אלפי לוחמים ומפקדים, גברים ונשים. העולם יידרש לעמוד לצדנו במערכה הקרובה בצפון המפונה, מערכה שאין צודקת ממנה, כשבהמשך עשויה להיסלל הדרך לנורמליזציה אזורית כה נדרשת. עם תום הפרק העזתי, המשאבים הצבאיים, הלאומיים ודעת הקהל בציבור הישראלי יעברו צפונה, מה שהלוואי והיה קורה מזמן, אך עדיין לא מאוחר.

זירות הלחימה המאיימות על ישראל אינן רק ביטחוניות, והן פרוסות הרבה מעבר לגיאוגרפיה. המאבקים על נציבות שירות המדינה לצד הוועדה לבחירת שופטים ודירוג האשראי המאיים לרדת שוב – מסמנים לנו כי הדיון המסודר והערכת בעלי המקצוע חשובים עתה יותר מתמיד. גם לא נכון לשנות דווקא עכשיו שיטות ותיקות שנהגו בעבר למינויים. כך באמת נוכל לעסוק בזירות ובאיומים האמיתיים עלינו – והם לא בבית המשפט העליון, בנציבות שירות המדינה או בבנק ישראל.

 
הכותב הוא יו"ר איגוד הטייסים הישראלי
[email protected]