בשבוע האחרון נשמעו יותר ויותר הצהרות מתוך הקואליציה, שעל פיהן מלחמה בלבנון היא רק עניין של זמן. “משהו שיתפתח בימים הקרובים", לדברי חבר הכנסת ניסים ואטורי. מעבר לשאלה אם מדובר באמירות אחראיות, שמתי לב לטון הכמעט עולץ בהתבטאויות האלה. כאילו שמלחמה בלבנון - גם אם היא בלתי נמנעת - היא לא תרחיש שבו ייפגעו המוני ישראלים, ועל כן היא אמורה להיות ברירת מחדל. משהו שיוצאים אליו רק כשכלו כל הקצין, ומוצו באמת כל הניסיונות למשא ומתן.
אבל זה לא מפתיע, כמובן. הגישה הימנית הנוכחית - בטח אחרי 7 באוקטובר - גורסת שהדרך היחידה לפתרון סכסוכים במזרח התיכון היא שימוש בכוח. בואו נניח, רק לצורך הדיון, שהצדק איתם. ש"אין אמונה בערבים". שבג'ונגל שאנחנו חיים בו מבינים רק כוח וכו'. מה כל זה אומר, בימים אלה, מבחינה פרקטית?
חשיפה: יישאר בתפקיד? גלנט פנה לנתניהו באחד הדיונים הדרמטיים והתנצל
חיזבאללה הושפל במבצע הביפרים, אך יש לנו באג בדרג המדיני
התומכים הימניים הנלהבים ממלחמה בצפון מעוניינים לצאת אליה בשעה שברצועת עזה צה"ל עדיין נלחם מול חמאס, ואמור להפעיל לחץ במטרה לשחרר חטופים. ולא זו בלבד, הם גם מייחלים לכך שצה"ל יישאר ברצועה, וישליט בה משטר צבאי. חלקם גם מפנטז על התיישבות יהודית מחודשת באותו אזור, מה שיצריך עוד תגבור של כוחות צבא.
צבא שבאותה עת, כאמור, גם אמור לפלוש ללבנון, לנהל שם מערכה קשה מול ארגון גדול וחזק משמעותית מחמאס ולנצח אותו (מה שעוד לא עשינו מול חמאס לאורך שנה). ולקינוח, לפי גורמים כמו שר האוצר סמוטריץ', שאמר זאת במפורש, להקים רצועת ביטחון מחודשת בדרום לבנון בשליטת צה"ל. משמע, שתי רצועות ביטחון במקביל.
כבר בשלב הזה אני שואל: ומהיכן יגיעו כל החיילים שאמורים לבצע את שלל המשימות האלה? סדירניקים, ניחא. אבל חיילי מילואים קרביים נמצאים כרגע כבר בסבב השלישי והרביעי של צווי 8, מאז 7 באוקטובר. ובאופן הכי טבעי ומובן, אחוזי ההתייצבות הולכים וקטנים. שילוב של שחיקה מצטברת והכרסום בקונצנזוס ששרר פה לרגע אחרי האסון הגדול. ברקע, למשל, לקואליציה מאוד דחוף להשיב את הרפורמה המשפטית. כדי שלחיילים בחזית יהיו סיבות טובות לריב זה עם זה.
וחכו, רק התחלנו. ביהודה ושומרון הולכת ומתפתחת עוד חזית בוערת. לא מעט אנשי ימין מייחלים לפיצוץ מוחלט בזירה, כדי שיהיה ניתן לפרק לחלוטין את הרשות הפלסטינית, ולהשתלט מחדש על ערי הגדה. ושוב, אני שם בצד את האידיאולוגיה. מהלך כזה יצריך תגבור דרמטי של כוחות צבאיים באזור. והכל, בשעה שהדרום והצפון עדיין מדממים. הלאה.
לכל המהלכים הלוחמניים האלה יש גם השפעה ישירה על זירות אחרות, שכרגע שקטות. יחסית לפחות. ע"ע החזית הירדנית שהאיראנים מנסים להבעיר, וככל שמצב הלוחמה באזור מתמשך, סיכויי ההצלחה שלהם הולכים וגדלים. ועכשיו לך תגן, כצבא, על הגבול היבשתי הארוך ביותר שלנו.
והחזית המצרית, הרגישה תמיד - לא צריך אפילו להסביר את האילוצים הצבאיים שייגרמו כתוצאה מקריסת הסכם השלום איתה. ושוב אין אלא לשאול, אנשי ימין יקרים, מהיכן בדיוק אתם מתכננים לגייס כל כך הרבה חיילים? טיפ: לא מבני ברק או ממאה שערים, בטח לא בימי הממשלה הנוכחית. הייתי ממליץ אולי להזמין מעלי אקספרס, אלמלא היה מדובר ברשת סינית. מדינה שלא בדיוק חפצה בחיזוק ישראל.
מה שמוביל אותי לנקודה הבאה. מצב מלחמה אינסופי כזה ירחיק מאיתנו את כל מדינות המערב, שגם עכשיו לא בדיוק ששות לשתף איתנו פעולה. ויעמיד בסימן שאלה ענקי את שיתוף הפעולה הקריטי כל כך שלנו עם ארצות הברית. לא משנה מי ייבחר לנשיאות.
במקרה של קמלה האריס, זה ברור. אבל גם טראמפ, אם יראה שישראל מסובכת בכל קרב אפשרי באזור, עלול לאבד בנו עניין בשנייה. ועוד לא נגעתי בכלל במצב הכלכלי, שרק ילך ויחמיר מקרב לקרב; בקרע הפנימי, שיעמיק; ובעזיבה המונית של ישראלים מיואשים. ועוד ועוד. מסקנה: גם מי שסובר שמלחמת גוג ומגוג רב־זירתית היא אידיאל, צריך להבין שהיא פשוט לא ישימה.
על הסכין
"שיא הרגש", אלבום אהוב של משינה מלפני 31 שנה, זכה להוצאה מחודשת בגרסת תקליט. האלבום עבר מיקס חדש בידי רונן רוט, שכלל פתיחת ערוצי סאונד נוספים שלא נשמעו בגרסת המקור. התוצאה נשמעת מעולה, חיה מאוד, וגם אוזן ממוצעת תרגיש בהבדלים - המבורכים. אפילו “נגעה בשמים" נוגעת עכשיו עם צליל עשיר יותר. פרויקט מבורך.
"נאשמים" (סלקום טי־וי) היא סדרת דרמה אמריקאית, עיבוד של סדרה בריטית מוקדמת, שבכל פרק מציגה קייס משפטי אחר שבו אדם רגיל עומד למשפט. כל המקרים מעלים דילמות מוסריות לא פשוטות, ולמעשה מאלצים את הצופים להיות שותפים ללבטים ולמעשה השיפוט. לדוגמה, אב המואשם בניסיון להריגת בנו, כשלעצמו פסיכופת בעל נטיות רצחניות.
"Worst ex ever" (נטפליקס) היא עוד סדרה במסגרת הז'אנר הפופולרי, “אלוהים, כמה פסיכים חיים בארה"ב". ולחלופין, “איזו מעפנה המשטרה האמריקאית". כל פרק מציג גבר מסוים שהחליט למרר את חיי האקסיות שלו - מכות רצח, הפללה בפשעים שלא היו ועוד - והתוצאה יעילה מאוד, אבל חסרת כל ערך מוסף. אפשר לראות, לא חייבים.