בשביל להבין כמה אנחנו חזקים, דרוש מבט מעבר ללבנון

יש להביט אל מעבר לגבול הלבנוני, מעבר להרי השוף, מעבר לכאן ועכשיו התפוצצו ביפרים. יש להביט אל התמונה הגלובלית שבה נשקפת טלטלה גדולה. השותפות "ללא מגבלות" של סין ורוסיה, שנרקמה בפברואר 2022 ימים ספורים לפני פלישת רוסיה לאוקראינה, "רק העמיקה והתרחבה וכוללת שותפות צבאית וכלכלית עם איראן וקוריאה הצפונית".

זה מתוך דוח הוועדה לאסטרטגיית הגנה לאומית. ועדה של דמוקרטים ורפובליקנים, שמונתה בידי ועדת הכוחות המזוינים של שני בתי הנבחרים בקונגרס האמריקאי. בעל הטור וולטר ראסל מיד, שקרא את דוח הוועדה, מצא בו רמז למלחמת עולם שלישית שמתקרבת. ובאמת, הרמז קיים גם בדוח עצמו, שאפשר למצוא ולקרוא ברשת: "המערך החדש הזה של מדינות המתנגדות לאינטרסים של ארה"ב יוצר סיכון אמיתי, אם לא סבירות, שסכסוך בכל מקום יכול להפוך למלחמה עולמית או רב־זירתית".

יש להביט אל מעבר לגבול הלבנוני, משום שהאויב שישראל מתמודדת איתו לא יוכרע במהלומה טקטית מוצלחת ככל שתהיה. זהו אויב שמחובר לאויב נוסף, שמחובר לציר של שותפות אימתנית המבקשת לשנות סדרי עולם. ישראל היא רק יתוש על דרכה של השותפות הזאת, של סין, רוסיה, איראן וקוריאה הצפונית. יתוש שיכול בהחלט לעקוץ, אולי אפילו במקומות רגישים, אבל בסופו של דבר יתוש. ישראל היא פיון קטן במערכה גדולה. המלחמות בעזה ובלבנון הן רכיב קטן במלחמה גדולה. את המלחמה הגדולה אמריקה צריכה לנהל, ואינה מנהלת.

"הוועדה שמעה בפגישות רבות... כי הקיטוב בפוליטיקה הפנימית של ארה"ב פוגע בצבא ארה"ב ובביטחון הלאומי של ארה"ב. אנו מודאגים מכך שהתמיכה הדו־מפלגתית המסורתית ששררה לאחר מלחמת העולם השנייה בצבא חזק, בשימור בריתות ובמעורבות בעניינים בינלאומיים הולכת ופוחתת, כפי שאפשר היה לראות בעיכוב של חודשים עד שהקונגרס אישר בסופו של דבר בקשת הקצאה כספית משלימה עבור אוקראינה, ישראל ומטרות אחרות".

יש להביט אל מעבר לשאלה איך יגיב חיזבאללה למכה שספג, ואיך תגיב ישראל לתגובה של חיזבאללה, משום שמה שעומד על הפרק אינו רק אפשרות של עוד התכתשות מקומית מדממת יותר או פחות. מה שעומד על הפרק הוא הסכנה של התלקחות בהיקף שהעולם לא זוכר כמותו. "הסביבה הביטחונית הבינלאומית המאתגרת והמסוכנת ביותר מאז מלחמת העולם השנייה".

בנסיבות האלה, ישראל מוכרחה להתייחס לשני שיקולים מקבילים ולעתים סותרים: ההכרח לשמור על ביטחונה, שלפעמים מחייב גם מהלכים אגרסיביים נגד אויבים קרובים ורחוקים. ולצדו ההכרח להימנע מהצתת הפתיל המדליק מדורה עולמית שתחרוך, קודם כל, את שולי בגדן של מדינות קטנות ורחוקות שנמצאות הרחק מהבירות שבהן יתקבלו ההחלטות על גורלו של העולם.

וכן, אלה אזהרות מהסוג שנהוג לפטור בנפנוף יד. מלחמת עולם שלישית? אל תגזימו! כך בדיוק חשבו גם החיילים הצועדים לקרב בשנת 1914, שהניחו בראשית המלחמה ש"יהיו בבית עד כריסמס". החיילים שלנו, ואנחנו איתם, יצאו למערכה באוקטובר לפני כמעט שנה. בעוד שבועיים וכמה ימים תחל השנה השנייה של המלחמה. וצריך לחזור על המשפט הזה, כי בפעם הקודמת שנשמע, במלחמת ההתשה, התוצאה לא הייתה ניצחון. היא הייתה סוג של תיקו, שהוביל להפוגה, שבעקבותיה מלחמת יום הכיפורים. קצרה, אכזרית, מוכרעת.

את מלחמת יום הכיפורים ליוו המעצמות בעין פקוחה ומשגיחה. הן נתנו לצדדים למצות את המהלכים שנדרשו להם, ומנעו מהם להוביל למהלכים שיסבכו את העולם – בעיצומה של המלחמה הקרה – בהידרדרות למשבר שיחרוג מהשכונה לשכונות אחרות. מאז, המעצמות, או לפחות חלקן, איבדו את החדות ואת היכולת לפקח ביעילות. זה מאפשר לצדדים הנִצים קצת יותר חופש פעולה, ומעלה מאוד את הסיכון להתלקחות שתצא משליטה.

ישראל והעוצמה

הנה שתי שאלות, דומות אך לא זהות: כמה ישראל חזקה? כמה ישראל חושבת שהיא חזקה?

על השאלה כמה מדינת ישראל חזקה לא קל להשיב. עוצמה של מדינה נמדדת במספר הטנקים שלה, ביציבות הכלכלה שלה, ביחסיה עם שכנים, בעימותים עם אויבים, בכוחם של שחקנים אחרים בזירה, במערכת המורכבת של קשרים בינלאומיים, בלכידות חברתית, בכוח עמידה.

מדדים לבחינת עוצמתן של מדינות, של חברות, לוקים לעתים קרובות בראייה צרה מדי של מרכיבי הכוח. אפשר להיות הכי חזק בציוד, ועדיין חלש – בגלל מאפיינים תרבותיים. אפשר להיות חלש למדי בציוד, ועדיין די חזק – בגלל נחישות ונכונות להקרבה.

כמה ישראל חזקה? יש לה צבא מצויד היטב, אבל בחודשים האחרונים למדנו שמאגרי התחמושת שלו מחייבים אספקה מחדש (תלות בקשרי חוץ). יש בה אוכלוסייה מתורגלת היטב במצבי חירום, יודעת לרדת למקלט ולעלות ממנו ולחזור לשגרה בזמן שיא. ומצד שני, זו גם אוכלוסייה חשופה מאוד ללחץ רגשי של טרוריסטים חוטפים. יש לה קושי בלכידות. היא חברה מקוטבת פוליטית, דתית, לאומית, מגזרית. יש לה כלכלה חזקה, שנחלשת. גם משום שמלחמה מותחת יכולת כלכלית עד הקצה, וגם משום שההנהגה שלה מדברת על מלחמה ארוכה קשה, אבל מתנהגת כלכלית כאילו כלום.

איך מסכמים את כל אלה לציון על עוצמה וכוח? ואיך מסכמים בהשוואה לאויבים? ישראל לא צריכה להיות "חזקה" בעולם נטול הקשר. היא צריכה להיות חזקה יותר מחמאס. היא צריכה להיות חזקה מספיק כדי להתמודד עם חיזבאללה ולנצח. היא צריכה להיות חזקה באופן שלא יאפשר לאיראן – שגם היא חזקה – וגדולה הרבה יותר – לשחוק את יכולתה לשרוד בסביבה עוינת.

כך שאת הכוח צריך למדוד מול כוחות אחרים. וצריך למדוד אותו על ציר הזמן. האם ישראל התחזקה או נחלשה בשנה של מלחמה? מצד אחד, הצבא צבר הרבה שעות אימון, פעילות, הסתגלות. מצד שני, החיילים נשחקו, חלקם עייפים, המילואימניקים מרגישים עמוסים. ועל הנזק לכלכלה דיברנו. ואת הקיטוב שלא דעך הזכרנו.

חלק ניכר מאזרחי ישראל סבורים שישראל נחלשה בשנה האחרונה. מה שמחייב אותנו להידרש להבדל בין שתי השאלות שהצגנו למעלה. האם ישראל חזקה, האם תושבי ישראל חושבים שישראל חזקה. אלה לא שאלות זהות, אבל יש ביניהן קשר. מדינה שאזרחיה מרגישים שהיא חלשה, תהיה כנראה יותר חלשה. גם אם הם טועים בהערכתם, לעצם ההערכה יש משקל במשוואת הכוח.

ההערכה עלולה להיות נבואה שמגשימה את עצמה. ואגב, גם אזרחים שטועים בהערכתם כלפי מעלה, כלומר, שנדמה להם שהמדינה שלהם יותר חזקה ממה שהיא באמת, משפיעים על המציאות: הם עלולים להוביל אותה להרפתקאות מסוכנות.

שלא כמו השאלה "כמה ישראל חזקה?", שקשה מאוד להשיב עליה, על השאלה "כמה הישראלים חושבים שישראל חזקה?" קל יותר להשיב. ובעיקר קל יותר לראות אם ישראלים חושבים שישראל מתחזקת או נחלשת. והשנה הם חושבים שהיא נחלשת.

הנתונים מופיעים בסקר מדד החברה הישראלית של המכון למדיניות העם היהודי JPPI, שנערך על ידי המדד. אלה נתונים פשוטים ובהירים. בינואר שעבר, תחילת שנת 2024, ביקשנו מהנשאלים לדרג את העוצמה הצבאית של ישראל ואת העוצמה הכלכלית של ישראל. הסולם היה מ־5־ עד 5+. כל מה שמתחת לאפס מעיד על חולשה, כל מה שמעל האפס מעיד על עוצמה.

הציון הממוצע של ישראל בעיני אזרחיה בספטמבר הוא 2.95 לעוצמה צבאית, ו־2.26 לעוצמה כלכלית. בשני המקרים, לאזרחים יהודים יש דעה הרבה יותר חיובית על עוצמתה של ישראל. היא נדמית להם חזקה יותר. לאזרחים ערבים יש דעה הרבה פחות חיובית על עוצמתה של ישראל. היא נדמית להם חלשה יותר. אם כי גם הערבים משאירים את הממוצע מעל האפס, כלומר, בצד החיובי של הסקלה, ולא בצד השלילי. אבל לא הרבה מעל האפס. עוצמה צבאית לפי הערבים: 1.71. עוצמה כלכלית לפי הערבים: 0.29.

מה זה אומר בדיוק? זה שישראלים נותנים לישראל ציון ממוצע של 2.95 לעוצמה צבאית – מה זה אומר?

התשובה הכנה היא "שום דבר". זה מספר, סתם מספר, שמבטא סנטימנט כלשהו, תחושת בטן ביחס למקום שבו אנחנו עומדים. אבל אחרי שאמרנו "שום דבר", נגיד שהמספר הזה בכל זאת מבטא משהו – אם בוחנים אותו על ציר הזמן. כלומר, מה זה בדיוק 2.95 אנחנו לא יודעים. אבל אנחנו יודעים ש־2.95 זה פחות מ־3.25, וזה יותר מ־1.75 וזה הרבה יותר מ־3.65־. כלומר, אנחנו יודעים איך לבחון עליות וירידות בהערכת הציבור את עוצמתה של ישראל על ציר הזמן.

וכרגע, מדובר על ירידה. כמעט שנה לאחר תחילת המלחמה, וכאשר סופה לא נראה באופק, הציבור הישראלי מעריך היום את עוצמתה של ישראל כנמוכה יותר לעומת ההערכה שלו בינואר האחרון. ירידה של כמעט חצי נקודה בהערכת העוצמה הצבאית. וחצי נקודה זה לא מעט כאשר הצד החיובי של הסולם הוא בסך הכל מ־1 עד 5. ירידה של חצי נקודה גם בהערכת העוצמה הכלכלית. בינואר, יהודי ישראל דירגו את העוצמה הכלכלית שלה כ־3.21. בספטמבר הם מדרגים אותה כ־2.75.

הדירוג מושפע מהרבה גורמים, ויש לו קשר טבעי לעמדות אידיאולוגיות ופוליטיות. בשני המקרים, הצבאי והכלכלי, אפשר לראות שתזוזה שמאלה על הסקאלה האידיאולוגית מורידה את הדירוג. במקרה של דירוג העוצמה הצבאית זה פחות מובהק – תומכי ימין־מרכז נותנים לישראל ציון גבוה יותר על עוצמה צבאית לעומת תומכי ימין. אולי משום שהאמון שלהם בהנהגה הצבאית של ישראל קצת גדול יותר (גם את זה אפשר לראות בסקר החודשי של JPPI).

במקרה של דירוג העוצמה הכלכלית, הפערים מובהקים: הימין רואה עוצמה כלכלית שהוא מדרג 3.64, בשמאל־מרכז ובשמאל הדירוג עומד על פחות מ־2. באופן כללי זה אומר שדווקא ישראלים שמצבם הכלכלי יותר טוב, מדרגים את עוצמתה הכלכלית של ישראל נמוך יותר, לעומת ישראלים שמצבם הכלכלי פחות טוב. אם תרצו לתת לעמדה שלהם פירוש חיובי, תאמרו שזה משום שהם מבינים טוב יותר כמה המצב חמור. אם תרצו לתת לעמדה שלהם פירוש שלילי, תאמרו שאולי משום שהם מפונקים ומצפים ליותר מדי.

סער והראי

עשור וחצי, או קצת יותר, חלפו מאז שיצא הספר "טעויות נעשו, אבל לא על ידי", מאת קרול טווריס ואליוט ארונסון. שניהם פסיכולוגים, שניהם יהודים. היא היום בת 80, הוא בן 92. והספר שלהם מרתק ומדכדך. חלק ניכר ממנו מוקדש להבנת היכולת של בני אדם להצדיק את מעשיהם, טובים, רעים, עקביים, הפכפכים.

דוגמה מזעזעת: תובעים משפטיים ששלחו בני אדם לכלא, ומסרבים לקבל ראיות דנ"א חדשות שמזכות את הנאשמים. הם לא אנשים רעים, התובעים האלה. הם לא אומרים לעצמם: "אם נודה ששלחנו לכלא ל־20 שנה את החשוד הלא נכון נהיה בצרות". הם אומרים לעצמם: "הראיות החדשות לא אמינות". הם אומרים לעצמם: "הטכנולוגיה לא מושלמת". הם אומרים לעצמם כל מה שצריך כדי להשאיר את הנאשם בכלא, ובכל זאת לקום בבוקר ולהביט במראה בלי להתבייש.