מצרים של ימים אלה מאוכזבת מישראל, ויש בקהיר אף כאלה המבקשים לשקול מחדש את עומק היחסים. שנה מפרוץ המלחמה, הם אינם רואים בעזה כל אופק מדיני אלא התבוססות בבוץ. המציאות הזו מעוררת אצלם דאגה. צריך לדעת לקרוא את המצרים, כי לעתים לשון הרמזים שלהם דקה.
המצרים סבורים כי מכל הפתרונות הגרועים, יש אחד שהוא הכי פחות גרוע – חזרתה של הרשות הפלסטינית וחיזוקה מכל זווית. אבל ממשלת ישראל מסרבת לכך, כדי לא לחזק את הרשות. במצרים חוששים כי המשך המלחמה המדשדשת, או חזרתו של צה"ל לשלוט ברצועה, יעכבו את השיקום. בעזה עדיין חיה אוכלוסייה כבת שני מיליון נפש. החשש הוא, כי מתוך המציאות החרבה, יצמחו טרור ופשע. החשש הוא, כי יהיה זה טרור אכזרי מקודמיו, בשל התנאים הקשים ברצועה ועומק הנקמה שפיתחה האוכלוסייה בישראל לאחר המלחמה.
לעת עתה, ישראל איננה מציגה תוכנית מדינית משכנעת, אלא סומכת על כוחה הצבאי שיצליח להתמודד עם הבעיות שיצוצו. קהיר של היום איננה זו שהייתה ערב המלחמה. היא ספגה הפסדים כלכליים, ונולד לה אויב עיקש בים סוף (החות'ים). ישראל מאשימה אותה באחריות חלקית לפיטומה של חמאס, בכך שאפשרה במשך שנים רבות את ההברחה במנהרות של ציר פילדלפי. עבורה הייתה זו הלבנת פנים ברבים.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
במסדרונות קהיר, וגם בבירות ערביות אחרות, הולכת ונהגית תוכנית של אין ברירה. היוזמה מתבססת על סירובה של ישראל לנוע להסדר ברצועה. קהיר תסגור את מעבר רפיח באופן קבוע, ותצא מכל תפקיד או אחריות ברצועת עזה. כך תפיל את הרצועה על כתפי ישראל. מדינות ערביות אחרות יהיו שותפות לצעד הזה. ירדן, איחוד האמירויות, כמובן קטאר.
ישראל תישאר עם רצועה חרבה, שני מיליון עזתים רעבים ושונאים, ושיקום שעלותו עשרות מיליארדי דולרים. היא תידרש לשלוט ברצועה מבחינה מנהלית, כלכלית, חברתית וביטחונית. אם תבקש מהמצרים לבוא, הם יציבו לה תנאים.
נכון להיום, התסריט הזה איננו מופרך. כבר הונחו לו היסודות ביחסים המתוחים בין שתי המדינות. קרוב היום שבו ישראל תיאלץ להחליט כיצד היא רואה את עתידה של הרצועה. לטובתה ולטובת שכנותיה.
הטור המלא יפורסם מחר במעריב