יהושפט הרכבי (פטי) היה ראש אמ״ן הראשון שהוציא לדרך מה שנחשב לחיסול הממוקד הראשון בתולדות צה״ל. זה היה לפני מבצע קדש ב־1956. מצרים שלטה ברצועת עזה; סגן אלוף מוסטפא חאפז היה קצין מודיעין מצרי בעזה; והוא שלח מחבלים פלסטינים (שנקראו פדאיון, "המקריבים נפשם") וחיילים מצרים לפעולות טרור ורצח ביישובי הנגב המערבי שהגיע עד סף שיתוק. שיא הפעילות היה באפריל 1956, כאשר שלושה מאנשיו של חאפז חדרו לאדמות נחל עוז ורצחו את חבר הקיבוץ רועי רוטברג. הם התעללו והשחיתו את גווייתו כמקובל במקומותיהם מאז ועד היום. הרכבי החליט לחסל אותו והמשימה הוטלה על מודיעין 10 (יחידה 504).
צדוק אופיר, קצין לתפקידים מיוחדים ביחידה, הפעיל בעזה סוכן פלסטיני שהיה מקורב לחאפז. באמצעותו הוחלט לשלוח לקצין המצרי ספר במתנה. נתן רהב, קיבוצניק ממעברות, הסבא של הביפרים לחיזבאללה והמומחה מספר אחת בארץ להטמנת חומרי נפץ ממולכדים, הסב את הספר לקטלני. רהב היה מושקע אישית בחאפז; רועי רוטברג היה בן דודו. שלושה חודשים אחרי רצח רוטברג, שבלווייתו נשא הרמטכ״ל משה דיין הספד אייקוני, הרכיב חאפז את משקפי הראייה, פתח את הספר ועלה בסערה השמיימה. הוא היה כה חשוב, שהנשיא גמאל עבד א־נאצר בא לעזה לנחם את המשפחה האבלה. עונת החיסולים החלה.
כראש אמ"ן הכיר הרכבי בחשיבותו של המודיעין האנושי (HUMINT), גם במתן התרעה למלחמה וגם בחיסולם של אויבים. הרכבי, ששלט בערבית על בוריה והכיר היטב את המזרח התיכון ואת הפלסטינים, מתהפך ודאי בקברו נוכח תפקודם הירוד של ראשי אמ״ן שהזניחו בשני העשורים האחרונים את המודיעין האנושי בעזה. מאז הרכבי איש מראשי אמ״ן לא שלט בערבית ולא היה בקיא בהוויה המזרח־תיכונית. התוצאות העגומות לא פיגרו אחרי הבורות.
יותר משבוע לפני מלחמת יום כיפור, נקלט ב״גבעת האנטנות״ מעל חוף תל ברוך מברק קצר ששוגר על ידי פלאח סורי מכפר בגולן הסורי. המברק בן שתי השורות דיווח על הגעת מרגמות 240 מ״מ לקו החזית ואזהרה: ״היזהרו כי מלחמה בדרך״. הסוכן ידע את המשמעות הקריטית של הצבת המרגמות. הן כיכבו בתחילת כל תדרוך של אגף המודיעין והיו סימנים מתריעים שעליו היה לדווח עליהן מיידית. באמ״ן ידעו כי המרגמות האפקטיביות נמצאות במחנות קבע באזור דמשק בפיקוד המטכ״ל הסורי, והן יגיעו לחזית רמת הגולן רק בעת מלחמה כדי לסייע בפריצת קו החזית.
הפלאח שנודע בכינוי ״מובוטו״, סוכן של יחידה 504 (אז 154) - יחידת הפעלת הסוכנים חוצי הגבול של אמ״ן, היה איש פשוט; לא אלי כהן ולא מרגל המוסד המצרי אשרף מרואן. "מובוטו" היה חכם, ערמומי ומבין עניין, והוא נתן בזמן התרעה ברורה על המלחמה הקרבה. הסוכן הסורי וגם מפעילו הישראלי לא שיערו שכעבור זמן לא רב, ישמש המברק כראיה בוועדת אגרנט שחקרה את מחדל מלחמת יום הכיפורים. המברק שהוצג לוועדה הוכיח שגם פלאח יכול להושיע. בתנאי שמקשיבים לו.
לוועדת החקירה, אם תקום, שתחקור את כיבוש הנגב המערבי לפני שנה, לא יוצג מברק מסוכן. קשה לעכל, אבל לא היה סוכן כזה. אפילו לא פלאח עזתי. הייתה סיבה לכך שישראל הייתה עיוורת בעזה.
״אם כל חטאת״, אומר ד' קצין ותיק באמ״ן, ״שהאחריות על הפעלת סוכנים ברצועת עזה הייתה נתונה באופן בלבדי בידי שב״כ. שב״כ עושה עבודה מעולה בגיוס משתפי פעולה ביהודה ושומרון, הוא לא היה באלמנט שלו ברצועה. משתי סיבות: הסתמכות יתר על טכנולוגיה, ובעיקר בורות מוחלטת בהפעלת סוכנים בארץ יעד שהייתה רצועה עזה״.
על ההסתמכות הממכרת לטכנולוגיה - מצוינת ככל שתהיה - דובר רבות בשנה האחרונה. אבל לא כולם מוכנים להשאיר ל־8200 ודומותיה לעשות קסמים. הוקוס פוקוס אלקטרוני עלול ללכת לאיבוד בידיו הלא מיומנות של האחראי התורן. גם זה קרה. אחד מראשי השב״כ שהיה אחראי על איסוף המודיעין האנושי ברצועת עזה צוטט לאחרונה כמי שאמר לאנשיו: "עזבו אותי מהמרגל התנ״כי. זה מודיעין של פעם". אמר ולחץ על כל המתגים האלקטרוניים. רובם כבו ב־7 באוקטובר 2023.
בקהיליית המודיעין הישראלי הגאוותנית לא מחזיקים במיוחד מקהילות מודיעין בעולם. למעט שתיים: האמריקאים, בשל המשאבים הבלתי נגמרים שלהם; והבריטים, בשל מקצוענותם ומוניטין רב־שנים. השירות הבריטי נחשב לשירות המודיעין מספר אחת בכיסוי המזרח התיכון. הבריטים המככבים במקומותינו מאז טי. אי. לורנס (איש ערב) ועד ימינו, מעולם לא הזניחו את המרגל התנ״כי. ראש אמ״ן הבריטי אדריאן בירד, בניגוד לראשי אמ״ן שלנו, הוא איש מודיעין בכל רמ״ח אבריו שמטפח את המודיעין האנושי, אף שלפני מינויו לפני שנתיים, היה ראש היחידה הבריטית המקבילה ל־8200.
הגורם האנושי באיסוף המודיעין הוא תמיד לא יותר מ־10% מסך האיסוף המודיעיני. בדרך כלל אף פחות. כאשר צריך אות והוא מגיע - אין לו תחליף. כפי שראינו בהתרעות של מלחמת יום הכיפורים, האחוז הקטן בתוך אוקיינוס המידע, הופך מיד ל״ידיעת זהב״ שמבשרת על פרוץ מלחמה, או לחלופין על מיקומו של יעד לחיסול של המודיעין הישראלי. השילוב בין האלקטרוניקה והמרגל התנ״כי עושה לפעמים פלאים. תשאלו את חסן נסראללה ומרעיו המתים ואלה החיים המסתובבים בביירות סומים בארובה וקטועי ידיים. זה לא קרה ברצועת עזה ויש לכך סיבה.
בעזה הוזנח הנושא ברמה פושעת. גורמי מודיעין בעולם המעריכים את המודיעין האנושי של המודיעין הישראלי ועומדים פעורי פה נוכח ביצועיו בימים אלה, הוכו בהלם. היטיבה לבטא זאת ג׳ונה מנדז (Jona Mendez) סוכנת CIA ותיקה ומעוטרת ואשתו של טוני - מיתוס CIA בעצמו, אשר פעולתו לחילוץ דיפלומטים אמריקאים מטהרן תועדה בסרט "ארגו".
בריאיון לתוכנית הרדיו היוקרתית של ה־BBC ״הארד טוק״, זמן קצר אחרי 7 באוקטובר, נשאלה מנדז על ידי המראיין סטיבן סאקר אם בעידן הסייבר והטכנולוגיה יש עדיין צורך במרגלים מהסוג הישן והטוב. מנדז שלפה ללא היסוס את חמאס בעזה כדוגמה הראשונה שעלתה בראשה.
״תסתכל על ישראל וחמאס״, אמרה למראיין המופתע. ״חמאס הצליח לחצות בהפתעה את אחד הגבולות המאובטחים בעולם. אילו היה לישראלים ולו סוכן טוב אחד בחמאס - זה כל מה שהיו צריכים למנוע את הפלישה. לישראלים לא היו עיניים אנושיות בעזה״.
מהן אותן ״עיניים אנושיות בעזה״? על פי הערכות שונות כבשו את הנגב המערבי כמה אלפי אנשי חמאס. מתוך האלפים, מאה היו מפקדים ועשרה מפקדים בכירים. ״אין מצב שבין האלפים והמאות אי אפשר היה לגייס ולו מקור אחד שהיה אומר באותו יום שישי טרם ההתקפה, רק משפט אחד: "מחר, 6:30 בבוקר. תתכוננו״, אומר קצין איסוף והפעלת סוכנים ותיק. ״פשוט לא ייתכן. אין דבר כזה ומעולם לא היה״.
אבל יש הסבר: שלוש רשויות מפעילות סוכנים בקהילת המודיעין הישראלי: המוסד שאחראי על הפעלת סוכנים בחו״ל; השב״כ שאחראי על הפעלת סוכנים בגדה המערבית ובעזה; ויחידה 504 של אמ״ן אחראית על הפעלת סוכנים חוצי גבול, כלומר כאלה שמגיעים לפגוש את מפעיליהם דרך הגבולות (ואם צריך בחו״ל), או באמצעות שליח אל הסוכן במדינות ערב ואיראן.
שלוש היחידות הללו המפעילות מודיעין אנושי, דומות לשלוש טייסות של חיל אוויר: מסוקים, מטוסי קרב ומטוסי תובלה. לכל טייסת משימה שונה. כולם טייסים אבל לא יכולים להתחלף: לא בטיסה ולא במשימות. טייס הקרב לא יודע להטיס מסוק ולהפך. כך גם במודיעין: רכז אינו יכול להחליף קת״ם (קצין לתפקידים מיוחדים, כינוי למפעיל סוכנים ביחידה 504); וקצ״א (קצין איסוף במוסד) אינו יכול להחליף רכז (כינוי למפעיל מקורות בשב״כ) ולהפך. כולם מדברים ערבית, מי טוב יותר ומי פחות; כולם מפעילים מקורות ערבים, אבל אינם יכולים להחליף אחד את השני, למעט אם עושים הסבה (שקורה לא מעט), פעולה שלוקחת זמן ולא תמיד עולה יפה. הדנ״א שונה בכל יחידה.
בין שלוש הרשויות מפעילות המודיעין האנושי, עבודתו של רכז השב״כ בגדה המערבית קלה יחסית. הרכזים מתהדרים בכינויים כמו ״קפטן אלי״ ויש להם יכולת בלתי מוגבלת לאכוף את רצונם, בעיקר בגלל יכולתם להתעמר במי שלא משתף איתם פעולה או לא סר למרותם. הם אדוני השטח ואבוי למי שלא נשמע להוראותיהם, הוא ומשפחתו.
לעומת זאת, עבודת קציני האיסוף של המוסד בחו״ל ושל קציני יחידה 504 מסובכת הרבה יותר, כיוון שההתמודדות שלהם עם סוכן מועמד לגיוס היא שוות כוחות, ומנופי הלחץ שלהם על המועמד לגיוס מוגבלים מאוד בהשוואה לרכזי השב״כ. ההתמודדות עם מועמד לגיוס מחייבת תחכום רב ויצירתיות. לכן רק יחידי סגולה במוסד עוסקים בשלב הגיוס. בשב״כ לעומתם, בגלל הפשטות היחסית של הגיוס, כל רכז עוסק בכך.
יחידה 504 הייתה אחראית על גיוס סוכנים ברצועת עזה ובירדן מימי קום המדינה. מאז כיבוש רצועת עזה במלחמת ששת הימים, קיבלו רכזי השב״כ כאחראים על ביטחון הפנים את ההפעלה וגיוס הסוכנים בעזה ובגדה. החל מ־2006, שנה אחרי שישראל נסוגה מרצועת עזה במסגרת ההתנתקות של אריק שרון, ובמיוחד מאז יוני 2007 עת עלה חמאס לשלטון, הפכה עזה ״לארץ יעד״ בהגדרה המודיעינית. ארץ אויב. אבל השב״כ המשיך להפעיל סוכנים בעזה. ראש אמ״ן עמוס ידלין - שברשלנות שמט מידיו את פעילות יחידה 504 בעזה - לא הבין את המשמעות הקטסטרופלית לכך, שהתבררה לו רק ב־7 באוקטובר. שב״כ פעל בארץ לא לו וויתר על המודיעין האנושי. זו תחילתו של המחדל, שתוצאותיו היעדר מידע מסוכנים ברצועת עזה ואיתו ההחמצה המודיעינית הגדולה בשנה שעברה.
מאז נגרר בעל כורחו השב"כ של אברום שלום ללבנון, החלטה שפגעה קשות במורל אנשי השירות ועימתה אותם עם ההרגלים הנפסדים שאימצו אנשי המוסד מעמיתיהם אנשי הפלנגות הנוצריות, מתויקת לבנון כנקודת שבר שהובילה למנטליות שהולידה את קו 300. השב"כ איבד חלק מהמצפן והמצפון המוסרי שלו, שקע בבוץ, ספג אבידות בפיגועים הגדולים והחל מתנהג כסוכני CIA בארצות שבהן החליפו שלטון וסייעו בחיסול מנהיגים נבחרים. תוצאות ההתנתקות מעזה נראו כאילו לא טרחו בשב"כ להשאיר סוכנים מאחור או לשמור על קשר עם משת"פים מקומיים. זה היה מחיר כבד; לא לחוש את הדופק ב־20 השנים האחרונות.
ראש אמ״ן נחשב תפקיד יוקרתי ונחשק במטכ״ל. הוא האלוף היחיד שנפגש תדיר עם ראש הממשלה. כל סודות קהיליית המודיעין מונחים על שולחנו עם הקפה ועיתוני הבוקר. אך זה גם תפקיד מסוכן. לא מעטים מראשי אמ"ן קופד ראשם או סיימו את תפקידם (כולל הבוס האחרון) בהשפלה ובבושת פנים. גם קציני מודיעין מקצועיים (ספורים) שמילאו את התפקיד, שרדו בקושי. רוב ראשי אמ״ן כלל לא בקיאים בהוויה המזרח־תיכונית, בתרבות ובשפה. מאז ימי יהושפט הרכבי, וכמעט ללא יוצא מהכלל, מילאו את התפקיד גיבורי קרב כמו אהוד ברק ודומיו; כל אחד מהם היה כישלון גדול מקודמו. מי שהתמזל מזלו, הקדנציה שלו הסתיימה ללא פורענות. אחרים כמו אהרון חליוה, הצנחן שאך זה עתה פרש בבושת פנים, נצרבו לכל החיים.
נזכיר רק שניים מהשנים האחרונות. לא משום שהיו טובים או גרועים מראשי אמ״ן אחרים, אלא משום שלמרות כישלונות קולוסליים בתקופתם, הם כיום יושבי פאנלים קבועים בערוצי הטלוויזיה ומהגגים לעיתים קרובות מדי באין מפריע לצופים, מבלי שמישהו יחלוק על פרשנותם, אף שנכשלו בתפקידם כישלון חרוץ.
למשל עמוס ידלין, שמשך את ידית הפליטה וצנח מתא הטייס ישירות לכיסא ראש אמ״ן. ידלין הפך לפרשן עם יותר זמן מסך מאשר היה לברברה וולטרס. זה אותו ידלין שוויתר על הפעלת הסוכנים בעזה. במשמרת שלו כראש אמ״ן אירעה ״החמצת המאה״ של אמ״ן. סוריה של הנשיא בשאר אל־אסד הגיעה לסף הפעלת כור גרעיני בשעה שידלין נמנם. אלמלא המוסד של מאיר דגן שחשף במקרה את התוכנית וחיל האוויר שסיכל את המזימה, הייתה ניצבת מדינת ישראל בפני צרה צרורה נוספת. ידלין כשל במשימת חייו. אולם עם סיום תפקידו בצה״ל הוא הצטרף לאחד ממכוני המחקר הרבים, ״בית גיל הזהב״ לגמלאי קהיליית המודיעין, שם נכתבים הררים של מילים שלאיש אין צורך בהם. כראש אמ"ן במלחמת לבנון השנייה לא סיפק ידלין את המודיעין שהיה מביא לחיסול בכירי חיזבאללה. הוא מודה בכך בעצמו. הוא חשב שחיזבאללה ״מורתע״. ״הרתעה״ שהסתיימה ב־8 באוקטובר 2023.
דוגמה נוספת לדילטנטיות של ראשי אמ״ן היא תמיר היימן, איש שריון במקצועו וראש אמ״ן לשעבר, שהתנחל גם הוא כפנסיונר במכון מחקר. הקריירה המודיעינית של השריונר כראש אמ״ן הייתה יותר קטסטרופלית מזו של הטייס ידלין. במשמרת שלו הדהד הכישלון הגדול ביותר של סיירת מטכ״ל (הכפופה לאמ״ן) בכל הזמנים, בפעולת נפל רשלנית ב־2018 בח'אן יונס, שבנס לא הסתיימה בשבי של חיילי היחידה, אבל קצין היחידה נהרג. אחד הש״ג הבכירים באמ״ן סיים את תפקידו, אבל השריונר שרד. היימן היה משוכנע שחמאס "מורתע" ואף הפיץ את דעתו ברבים, עד שהתעורר באותה שבת באוקטובר. מאז הוא לא מפסיק לפרשן את חמאס בטלוויזיה. אין תועפות כבוד עצמי וצניעות בדיור המוגן של גנרלים כושלים.
שלא תהיה אי־הבנה: ידלין, היימן וגם ראש אמ״ן האחרון אהרון חליוה היו כנראה טייסים, שריונאים וצנחנים (בהתאמה) טובים מאוד. אבל מה להם ולמודיעין? אפילו קצינים מבריקים וחכמים מהם, בעלי רקע מודיעיני מבוסס כמו יהושפט (פטי) הרכבי ואלי זעירא - כשלו והודחו. יש כאן כשל אינהרנטי שנמשך עד הימים האלה עם מינויו של שלומי בינדר לראש אמ״ן; קצין קרבי מוכשר עם מושג קלוש בעבודת מודיעין.
היטיב לתאר את האנומליה אם הקטסטרופות הזאת יואל בן פורת המנוח, מפקד 8200 (אז 848) במלחמת יום כיפור. כשהעדיפו אחרי המלחמה קצין קרבי מוערך (דב תמרי) ללא רקע מודיעיני על פני בן פורת לקידום בחיל המודיעין, הבריק בן פורת: "הקצין אכן טוב וראוי. אבל אם הוא יכול להיות מקודם למפקד באמ״ן, אני מבקש להיות מקודם לפיקוד על אוגדת שריון״.
ישראל היא מדינה קטנה בת עשרה מיליון תושבים; חלק לא מבוטל מהם אינם יצרניים. סדר גודל דומה ללונדון. כדי לנהל את לונדון זקוקים לראש עיר מוצלח, משטרה יעילה וכמה פונקציונרים. העסק עובד. לעומת זאת בישראל, שזכתה ביותר כוח־מוח לקילומטר רבוע מאחרים, אין מספיק שכל לנהל מדינה מתפקדת. המגזר הפרטי שאב במהלך העשורים האחרונים את הטובים. כך קרה שהמגזר הציבורי אינו מתפקד והמגזר הפוליטי עמוס בתת־בינוניים. בצבא יש איי מצוינות המוכיחים עצמם בעצם הימים האלה. אך שדרת הגנרלים, ובמיוחד התפקיד הרגיש של ראש אמ״ן, חייב להתמלא בשכל ובהשכלה מתאימה ומקצועית.