האם הצבא מספר לנו את כל האמת? תחליטו בעצמכם. במשך שנים הסבירו לנו שמילה של דובר צה"ל היא מילה, אבל בשנים האחרונות מתברר שהצבא לא בוחר תמיד באופציה של אמירת אמת, מה שמעורר זעם ביישובי הצפון. השבוע התיר דובר צה"ל לפרסם שאותרה מנהרה שחצתה משטח לבנון, סמוך למושב זרעית שבגליל המערבי. המנהרה שאותרה בדרום לבנון וחדרה כעשרה מטרים לשטח ישראל, נותרה חסומה ללא פתח יציאה.
הפרסום של דובר צה"ל עורר את זעמו של עמית סופר, ראש המועצה האזורית מרום הגליל, שנזכר שבמשך שנים הוא העביר לצבא תלונות מתושבים ששמעו קולות חפירה מתחת ליישובי מרום הגליל, אבל צה"ל הכחיש שקיימת אפשרות כזאת, וטען שהקרקע באזור איננה מאפשרת חפירות. בצבא טענו שהאדמה באזור היא סלעית, ושקצב החפירה יכול להגיע במקרה הטוב למטר אחד ביום.
תושבי יישובים בקרבת הגבול חזרו וטענו שהם שומעים בלילה קולות של חפירה מתחת לבתיהם - והוצגו כבעלי דמיון מפותח. צילה ברבי ממושב זרעית שמעה במשך שנים קולות חפירה של מקדח קונגו, שהוא מכשיר חפירה מקצועי, מתחת לסלון ביתה. הצבא לא האמין לה - וטען שהסיפורים הם פרי דמיונה. בשנת 2018 התגלתה מנהרה ראשונה סמוך לזרעית, אבל חיזבאללה לא הסתפק במנהרה אחת, וחפר באזור תשתית גדולה של מנהרות.
גם א', תושבת משגב עם, מתארת תמונה דומה, ומספרת שהחופרים נשמעו כאילו הם חופרים ביד, בכפית או בחפירה. "זה נשמע כל כך קרוב, וחשבנו שעוד שנייה הם בתוך הבית", סיפרו תושבי מושבים וקיבוצים בגבול הצפון. נציגי צה"ל הסבירו שלא ידוע להם על מנהרות שחוצות לשטח ישראל, וביקשו "לא לעשות דרמה כדי לא להלחיץ את השכנים".
בשנת 2018 אותרו והושמדו שש מנהרות התקפיות, שהגיעו למטולה, זרעית ושתולה. המבצע לחיסול המנהרות ארך 41 יום, אבל זה לא היה הסוף. בשנת 2019 הודיע הצבא כי הצליח לאתר את אם כל המנהרות, וחשף את המנהרה הגדולה והמתקדמת ביותר שחפר חיזבאללה לשטח ישראל. מתברר שלחיזבאללה היו כל היכולות לחפור מנהרות בצפון ללא הפרעה.
מחקר של מרכז עלמא - לחקר אתגרי הביטחון של ישראל, קובע את מה שקבעו תושבי הצפון שאינם מקצוענים: "לא מדובר רק ברשת מנהרות התקפיות או במנהרות תופת, אלא ברשת של מנהרות בין־אזוריות שמגיעות עד ביירות". ומדוע היה קושי לגלות את המנהרות שנחפרו? לדעתו של טל בארי, מנהל החקר של מרכז עלמא, הסיבה היא השיטה שבה הוטמן חומר נפץ במנהרות, שגרם לאטימה מוחלטת שלהן, מה שהקשה על חשיפתן בעזרת חיישנים המתבססים על תנועה ושינוי בנפח.
אבל לא ברורה הסיבה שבגללה הצבא עבד בעיניים על תושבי הצפון במשך שנים, כשם שלא ברור למה מי שהתלוננו ששמעו קולות של חפירה מתחת לסלון ביתם הוצגו כהזויים וכבעלי דמיון מפותח. האם יהיה מי שייתן את הדין על ההונאה הגדולה שבה שותף צה"ל? אני מעריך שלא. ואיך כל זה מסתדר עם אמינותו של הצבא? תחליטו בעצמכם.
תמונת חיים
ישנה אמירה ידועה שההיגיון בצבא נעצר בשער הש"ג. הפעם מדובר בשער הש"ג של בסיס מחנה רבין בקריה בתל אביב. עברתי שם בעת ששיירת הרמטכ״ל או שר הביטחון הגיעה לקריה. בפתח הבסיס עמדה אזרחית שנשאה שלט וניסתה לעכב את השיירה. מאבטחי הקריה התעלמו ממנה, אבל בחרו להתמקד בי, מכיוון שצילמתי במכשיר הטלפון הנייד שלי את השיירה ללא אישורם. הסברתי להם שאין חוק שאוסר על צילום במקום אזרחי, ושמותר לצלם את שיירת ראש הממשלה, הרמטכ"ל ושר הביטחון.
המפקדת סגן ת', שעמדה בשער, התעקשה שצילמתי את בסיס הקריה שאסור לצילום, והודיעה לי שאני מעוכב. ביקשתי ממנה להזדהות, והיא סירבה, היא שלפה לרגע תעודה וסירבה לאפשר לי לראות את פרטיה האישיים. מכיוון שלא הייתה בידי תעודת עיתונאי, הראיתי לה במכשיר הטלפון הנייד את אתר ״מעריב אונליין״, והסברתי לה שאני עיתונאי שכותב בקביעות ב״מעריב״. היא חשבה לרגע, ולאחר כמה שניות פלטה את משפט המחץ: "זה לא נימוק - אולי כותבים עליך". התרשמתי שסגן ת' היא לא העיפרון המחודד ביותר בקלמר. היא החליטה לעכב אותי, וכששאלתי לכמה זמן, היא השיבה לי בביטחון שיש לה זכות לעכב אותי עד שש שעות. לא היה לי ברור למה צריך לעכב אותי - אני אזרח, ורק בסמכות איש משטרה לעשות זאת.
למשך זמן קצר הפכתי לאישיות מאובטחת - צעדתי לכיוון איכילוב מלווה בשלושה חיילים חמושים. בדרך נכנסתי לשירותים באחת המסעדות, והחיילים, שהיו נחושים שלא לאבד אותי, הגיעו גם לשם. כדי שלא לפגוע בכבודם, הצעתי להם לתפוס עמדות בשתי הכניסות למסעדה כדי שלא אברח. חייל גדול מידות התעקש לרדת אחריי לשירותים ולהמתין לי מאחורי הדלת.
מאות אנשים שיצאו מהצגות בתיאטרון הקאמרי ומבניין האופרה, התקשו להאמין למראה המחזה האבסורדי, פרי יצירתה של סגן ת'. אזרח צועד ברחבה כשלפניו חייל ומאחוריו שני חיילים. כשהגעתי לכניסה למרכז הרפואי איכילוב, המאבטחים שבעקבותיי דרשו ממאבטחי איכילוב שלא לאפשר לי להיכנס לבית החולים, ומאבטחי איכילוב נענו לבקשה. בדרכי לבית החולים ניסה אחד המאבטחים, חייל גדול מידות, למנוע את המשך הליכתי, ולחסום את דרכי. הסברתי לו שהוא עובר על החוק, והוא סר מדרכי, אבל חזר לעשות זאת שוב.
סגן ת' לא נואשה. היא גילתה דבקות במשימה ופנתה למשטרה. כוח של שלושה שוטרים נאלץ לעזוב מטלות חשובות יותר ולפגוש אותי בשער בית החולים. אחת השוטרות הודיעה לי שאני מעוכב, אבל לאחר שהראיתי לשוטרים את הצילומים, שבהם לא נראה בסיס הקריה, הם אפשרו לי להמשיך בדרכי. החיילים, שהיו צמודים אליי במשך קרוב לשעה, חשו מבוכה ודיווחו במכשיר הקשר לסגן ת' שהדרמה הסתיימה.
בעידן שבו הוקם מגדל דירות ענק שצמוד לבסיס המטכ״ל, שממנו אפשר להשקיף אל תוך הקריה, ולווייני ריגול צופים אל תוך הקריה, התנהלותה של סגן ת' היא הזויה, חובבנית וחסרת שיקול דעת. החוק אוסר על צילום בסיסי צה״ל, אבל מקצינה בצה"ל מצופה להפעיל שיקול דעת והיגיון בריא.
סגן ת' הורתה לשלושה מאבטחים לעזוב את עיסוקם באבטחת הקריה, ולצעוד בעקבותיי קרוב לשעה, תוך שהיא מעבירה להם פקודות במכשיר הקשר. החיילים, שהבינו את הגיחוך שבפקודה, ביצעו אותה מחוסר ברירה.
מוסר השכל: לא כל מי שעונדת דרגות קצונה ראויה להיות קצינה. הכוח משחית. כאשר קצינה משתמשת בכסילות, בכוח הדרגה והשררה שהחוק לא מעניק לה, בעת שמעורב בכך אזרח שלא עבר על החוק, זה ראויה למימרה: אבן שמשליך טיפש לנהר, לא יוציאו מאה חכמים.