כדאי לעשות הפרדה בין מרכיבי סלט התעמולה סביב פיטורי יואב גלנט, כדי להימנע מלמעוד היישר לתוך נרטיבים שונים של גזלייט פוליטי, ולשאול כמה שאלות:
הראשונה, האם מותר לראש הממשלה בנימין נתניהו לפטר את שר הביטחון, אפילו באמצע מלחמה?
השנייה, האם חכם לעשות מהלך כזה?
השלישית, האם גלנט היה שר ביטחון טוב, או שר ״כושל״, כפי שטוען זרם פוליטי מסוים?
השאלה הרביעית היא, האם העיתוי היה נכון?
התשובה לשאלה הראשונה היא כן, ברור שזה מותר. אין מה להתעכב על כך.
התשובה לשאלה השנייה כבר מורכבת יותר, שכן גלנט קנה את אמון מערכות הביטחון בישראל ובארצות הברית. לכן קצת קשה יותר להסביר למה זה חכם להחליפו בפתאומיות כזו, כשאנחנו מופגזים מדי יום וכשהמדינה כולה דרוכה לקראת מתקפה נוספת של איראן. כמו כן, כשרואים את תגובות חמאס וחיזבאללה לפיטורים, מבינים שהם לא ממש הוסיפו לשיקום ההרתעה הישראלית.
על התשובה לשאלה השלישית אפשר להתווכח. יש מי שחושב שגלנט הוא שר ביטחון ערכי, מסור ומצוין, ויש מי שלא. מה שבטוח הוא, שבכל הסקרים שנערכו מתחילת המלחמה, הרוב המכריע של הציבור בישראל חשב שהוא שר ביטחון טוב, ושלא צריך להחליף אותו.
רק לפני שבוע, גלנט קיבל את ציון התפקוד הגבוה ביותר מבין כל שרי הממשלה (אף שזו לא הייתה תחרות קשה, שאר השרים קיבלו ציונים ששואפים לרצפה). גלנט זכה גם לציון גבוה בהרבה מראש הממשלה על תפקודו במהלך המלחמה. עם זאת, אי אפשר להתכחש לעובדה שיש גם כאלה שבהחלט לא אהבו ולא העריכו אותו.
על השאלה הרביעית אין עוררין ואי אפשר להתווכח. עובדתית, פיטורי גלנט ביום שלישי בערב לא נבעו משיקול צבאי, מדיני, תפקודי או מערכתי. הוא פוטר בשל משבר קואליציוני שנבע מלחץ חרדי. חוק המעונות, שהוא שם מכובס לחוק שנועד לשמר את מימון האברכים המשתמטים מגיוס, לא הצליח להשיג רוב. כיוון שלא מעטים במפלגות הקואליציה התנגדו לו, ההנהגה החרדית הפוליטית התחרפנה. בתפיסה שלה, ״לא יוצא לה כלום״ מהממשלה הזו. כל מה שכבר יש לה – מבחינת רוב הציבור, הרבה מעבר למה שמגיע לה – הוא מבחינתה בסיסי ומובן מאליו. היא רוצה עוד.
המשמעות היא שעיתוי פיטוריו של גלנט נועד לשדר לפוליטיקאים החרדים שראש הממשלה קשוב לצרכיהם ומסור לרצונם לעכב את גיוס הצעירים במגזר שאותו הם מייצגים. העיתוי, אם כן, מספר סיפור שחשוב לא להטביעו בסלט הנרטיבים.
גם אם יש מי שאומר שהצעד היה נחוץ, והעיקר שגלנט פוטר – השורה התחתונה לא משתנה. בשורה התחתונה, ראש הממשלה פיטר שר ביטחון באמצע מלחמה כדי לספק עסקנים חרדים שרוצים למנוע את גיוס צעירי המגזר שלהם לצה״ל, למרות הצורך של הצבא בחיילים נוספים אחרי שמעל 10 אלף חיילים נהרגו או נפצעו במלחמה, ולמרות השחיקה הבלתי אפשרית והמסוכנת של המילואימניקים.
את שיקול הדעת הזה אי אפשר להצדיק בשום צורה. צריך להביט לחרפה הזו בעיניים, ולשאול בכנות אם זהו שיקול הדעת שהיינו רוצים לראות עוד ממנו בלשכת ראש הממשלה.