איזו בשורה נעימה. כותרת באתר פופולרי דיווחה ש”המועמדים לכהן כשר חוץ של טראמפ ידועים כאוהדי ישראל”. ממש מעודד ומרגיע. השאלה היא רק, האם שר החוץ של ביידן, אנתוני בלינקן, הוא שונא ישראל? ושר החוץ לשעבר, ג’ון קרי, היה עוין לישראל? ושר החוץ בממשל הנשיא קלינטון, וורן כריסטופר, היה אנטי־ישראל?
שרי החוץ האמריקאים שכיהנו ביובל האחרון היו כולם, כל אחד לפי התנהלותו הרשמית ויחסיו עם מנהיגי ישראל, אוהדי ישראל. המשותף להם הוא העובדה שכולם נכשלו בעיסוקם בנושאי המזרח התיכון, ובמיוחד כשלו בקידום פתרון מדיני לסכסוך. עובדה זו לא גרעה ממעמדם המכובד בהיסטוריה המדינית של ארצות הברית.
מאז ניצחונו של דונלד טראמפ, השאלה שמטרידה פרשנים ומומחים בישראל היא, מה צפוי במדיניותו כלפי ישראל וביחסיו איתה. זו שאלה שראויה בהחלט לדיון, להערכות ולפרשנויות. אבל קיימת שאלה לא פחות חשובה, ואולי חשובה יותר: מה צפוי לישראל מממשל דונלד טראמפ, כשממשלה ימנית־דתית קיצונית מכהנת בירושלים? נכון שלשר חוץ אמריקאי יש משקל חשוב בעיצוב מדיניות ארצות הברית בתחום המזרח התיכון והיחסים עם ישראל. אבל חשוב לא פחות, ואף קריטי, הוא מה תהיה עמדתם של איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ’, משה גפני, אריה דרעי ויצחק גולדקנופף מול הבית הלבן שבשליטת טראמפ?
איך זה שפרשנים בישראל אינם מוטרדים, אינם מודאגים, אינם עוסקים בשאלה הזו? ראש הממשלה בנימין נתניהו מאושר מניצחונו של טראמפ ואין לו, כך נראה, דאגה וחששות ממה שצפוי לישראל מהממשל החדש. אבל אסור לשכוח שממשלתו של נתניהו קיימת בזכות תמיכתם של הנזכרים לעיל, ונתניהו כבר הוכיח שהוא מוכן לעשות מהלכים תמוהים, כמו פיטוריו של גלנט, במטרה להבטיח את תמיכתו של גולדקנופף.
לא נראה שראש הממשלה מוטרד מתגובותיהם הוודאיות של בן גביר וסמוטריץ’, ומהשקפותיו הידועות של טראמפ בנושא הפתרון המדיני, שכולל מדינה פלסטינית ובירה במזרח ירושלים. בעת כהונתו הראשונה כנשיא, טראמפ פרסם תוכנית שלום כוללת, שעיקריה היו סיוט לימין הדתי הקיצוני בישראל. בזמנו, התוכנית נגנזה ובמקומה נולדו הסכמי אברהם. אין שום ספק שאם וכאשר יחזור טראמפ לטפל כנשיא בנושא הסכסוך הישראלי־ערבי, הסכם השלום המקורי שלו יהיה היעד הראשון להשגה. לא קשה לשער מה יהיו תגובותיהם של שרי הימין הדתי, של ש”ס ושל פלגי יהדות התורה. גם בשאלת איראן המתגרענת צפויות לראש הממשלה נתניהו הפתעות לא נעימות, בלשון המעטה, מהאמריקאים.
אי אפשר שלא לדון בצפוי לישראל מממשלו של טראמפ. באותה מידה, אי אפשר להתעלם מדיון בשאלה מה צפוי משותפים בקואליציה ימנית, דתית, קיצונית, למדיניות שלום של אותו ממשל.