תופעה אחת, תכונה, או מדויק יותר – מציאות המייצגת את הרוב הגדול של יהודי ארה"ב – לא אוזכרה כלל בכנס חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית שהתקיים השבוע בישראל. היעדרה מנאומי משתתפי הכנס – ראשי הסוכנות, מנהיגים ובכירים יהודים מייצגי הקהילות בתפוצות – לא היה מכוון מראש. אבל בדיעבד היה מוצדק ואפילו חכם.
הנואמים, ובמיוחד ראשי הסוכנות וההסתדרות הציונית העולמית, שכחו, התעלמו, או לא רצו (ובצדק מבחינתם) להזכיר את העובדה שבבחירות לנשיאות ארה"ב, שהתקיימו לא מכבר, הרוב הגדול והמכריע מהיהודים הצביעו לקמלה האריס.
כלומר, בעת שבקרב הרוב הגדול של הישראלים ניצחונו של דונלד טראמפ הוא האירוע המשמח, המעודד והטוב ביותר עבור מדינת ישראל – בעיני הרוב המכריע של יהודי ארה"ב העובדה שטראמפ יכהן ארבע שנים כנשיא ארה"ב היא סיוט, וצופנת רעות וצרות הן לקהילה ולישראל.
במילים אחרות, השותפות והאחדות בין ישראל לקהילה בארה"ב, שהנואמים בכנס של הסוכנות יצאו מגדרם כדי להדגיש את חשיבותן ולציין את ביטחונם בהמשך קיומן, הן שותפות ואחדות שבעצם לא מורגשות ולא נוכחות במישור היחסים, וליתר דיוק אי־היחסים, בין ישראל לקהילה הגדולה באמריקה.
"המלחמה הייתה נקודת מפנה ליהודים רבים אשר כלל לא הזדהו כיהודים", אמר בנאומו בכנס יו"ר הסוכנות היהודית האלוף (במיל') דורון אלמוג. "המלחמה חיזקה בהם את תחושת השייכות לעם היהודי וההזדהות עם מדינת ישראל". זה נכון, המלחמה אכן הוכיחה את עוצמת שייכותם, הזדהותם ואהבתם לישראל של יהודי ארה"ב, אבל באופן ארעי.
כל הפילוחים של תוצאות הבחירות לנשיאות מראים שרוב גדול של היהודים הצביעו להאריס. לפי מדגם של רשת NBC, במדינות מפתח 77% מהבוחרים היהודים הצביעו להאריס ו־22% לטראמפ. בפנסילבניה, מדינת מפתח שהכריעה את גורל הבחירות ושבה מתגוררים כ־300 אלף בוחרים יהודים, 70% מהם הצביעו להאריס.
אפילו לפי פוקס ניוז, הערוץ הימני הנחשב לביתו התקשורתי של טראמפ, 67% מהקולות הלכו להאריס ו־31% לטראמפ. המלחמה, כפי שאמר אלמוג, "אכן חיזקה את תחושת השייכות לעם ולמדינת ישראל".
אם כך, כיצד באותו זמן שבישראל חוגגים וצוהלים לנוכח ניצחונו של טראמפ, הרוב הגדול והמכריע בקרב יהודי ארה"ב הביע את התנגדותו לאיש – ובאופן הכי נחרץ ומשמעותי? יותר מזה, צריכים להקשיב לבכירים בקהילה, לרבנים, לעסקנים קהילתיים ותיקים, כדי להבין עד כמה הם חרדים מפני הצפוי בכהונתו של טראמפ בבית הלבן.
היהודים אמרו את דברם
מאז שנות ה־20 של המאה הקודמת יהודי ארה"ב מצביעים בעד מועמד דמוקרטי לנשיאות. לפני הבחירות צצו הערכות ופרשנויות שלפיהן דפוסי ההצבעה המסורתית של יהודים ישתנו, ושצפויה זליגה של מצביעים לדונלד טראמפ. זה לא קרה.
יש לסתירה הזאת הסבר. בשנים האחרונות נוצר והתפתח נתק בין ישראל לקהילה הגדולה בארה"ב. הקהילה ידועה, מתפארת וגאה במוניטין שלה כמעוז של ליברליות, של נאמנות לחירות ולשוויון, של קדמה. לא בדיוק תכונות ושאיפות שמתיישבות עם ממשלה ימנית־דתית־קיצונית ששולטת בישראל.
בקהילה שרובה הגדול והמכריע הוא ליברלי מלא־מלא, מאוד לא אהבו קואליציה וממשלה שהן ימין מלא־מלא. המתקפה הרצחנית של חמאס ב־7 באוקטובר עוררה צונאמי של הזדהות, שותפות ואהבה לישראל בקרב יהודי ארה"ב. תכונות שהיו חבויות ומוסתרות בליבם של חלק מיהודי ארה"ב. 300 אלף יהודים מכל רחבי אמריקה השתתפו בהפגנת תמיכה והזדהות שהתקיימה בוושינגטון בתחילת המלחמה. בקרב היהודים נאסף סכום של קרוב למיליארד דולר כסיוע לישראל במלחמתה. מאז מלחמת יום הכיפורים לא הראתה הקהילה כאלה גילויי תמיכה, סיוע ואהבה לישראל.
המלחמה יצרה באופן טבעי הפוגה בנתק ובריחוק ששלטו ביחסי ישראל והקהילה בארה"ב, אך גילויי הידידות והקרבה לטראמפ, שראש הממשלה בנימין נתניהו כל כך משתדל ומתאמץ להפגין, מטרידים את היהודים בארה"ב.
"בישראל מתמוגגים מהמינויים של טראמפ, כמו מרקו רוביו למזכיר המדינה ומייק האקבי לשגריר ארה"ב בישראל", אמר לי בשיחה אריק יופה, מי שכיהן שנים כנשיא התנועה הרפורמית, והוא פעיל ומעורב בחיי הקהילה. "מה שבישראל לא רואים זה את עוצמת קיומה והשפעתה של תנועת ה־MAGA, שנשלטת בידי פעילים שהשקפותיהם וכל שאיפתם הן בדלנות, ששוללים כל התערבות של ארה"ב בעולם, שפוסלים תמיכה בארצות שנחשבות ידידותיות. הם אלו, ולא שר החוץ ולא השגריר בישראל, שיפעלו לצידו של טראמפ, ישפיעו עליו ויכתיבו לו את גישתו לארצות ידידותיות, כולל כמובן ישראל".
עמי הירש, הרב של בית הכנסת הרפורמי הידוע במנהטן "סטפן וייז", סיפר כי שוחח עם יהודים שהצביעו בעד טראמפ. "יהודים פיקחים, אינטלקטואלים, שמודעים היטב לאופי המטורלל שלו. אבל הם חוששים, ודאגו יותר ממועמדותה של האריס, מהנטייה החזקה לפרוגרסיביות ולשמאלנות קיצונית במפלגה הדמוקרטית".
אברהם פוקסמן, שהנהיג כמעט יובל שנים את הליגה נגד השמצה ושמקובל כבר־סמכא בעל מוניטין עולמי במאבק נגד אנטישמיות, מסביר כי "אנטישמיות הייתה תמיד קיימת באמריקה ותמיד תתקיים. ההבדל הוא שבעבר האנטישמים פעלו בהסתר ופעילותם הייתה מגונה. בשנים האחרונות הם, הגזענים והאנטישמים, יצאו מהמחבואים, חדרו למרכז השיח הציבורי". לדברי פוקסמן, מי שיצר את ההבדל הוא טראמפ, שמתחילת גיחתו לקדמת הזירה הפוליטית - דיבר, הסית והדיח נגד מהגרים ומיעוטים באוכלוסייה האמריקאית.
יחסי ישראל והקהילה היהודית הגדולה בארה"ב, ובמיוחד בניו יורק, לא היו אף פעם נושא בשיח הציבורי בישראל או בעיה בסדר היום של הישראלים. בשנים האחרונות התקיימו בישראל יוזמות במטרה לשפר את היחסים, או לכל הפחות לדבר ולדון בנתק המתעצם בין ישראל לקהילה. גם בקרב יהודי ארה"ב, ובמיוחד בניו יורק, היחסים עם ישראל, בימים כתיקונם שלפני 7 באוקטובר, אינם בראש דאגתם. רחוק מזה.
מה חושבים יהודי אמריקה שחיים במדינה שטראמפ יהיה נשיאה נתגלה באופן הכי ברור ונחרץ. כאמור, כמעט 80% מבעלי זכות ההצבעה היהודים הצביעו בעד האריס. סליחה, נגד טראמפ. להגדיר את זה כנתק בין ישראל לקהילה היהודית הגדולה זה לשון המעטה פרועה.