יום הכיפורים בפתח, ושוב חוזרים רבים לימים הקשים ההם של מלחמת אוקטובר 1973 ושואלים מדוע הופתע המודיעין הישראלי, הטוב ביותר במזרח התיכון ואחד הטובים בעולם.
אנשי מדינה וביטחון בישראל דבקים בתזה, שהופיעה לאחרונה גם בספרון מעניין וחשוב שכתב איתי ברון, ראש חטיבת המחקר באמ”ן לשעבר, בשם “המחקר המודיעיני”, ובה קובע ברון, בין השאר, שאמ”ן נכשל ב”לצפות את עצם הכוונות לצאת למלחמה ואת עיתוי פתיחת המלחמה ב־6 באוקטובר בצהריים”, ובהמשך הוא כותב: “מלחמת יום הכיפורים היא מקרה קלאסי של הפתעה אסטרטגית”.
האומנם? אני מבקש להזכיר שבמוצאי יום הכיפורים נאמה ראשת הממשלה גולדה מאיר לאומה, ובין השאר אמרה: “אזרחי ישראל, היום בצהריים פתחו צבאות מצרים וסוריה במלחמה...” וסיימה משפט זה במילים: “לא הופתענו”. ולא רק זאת. בהמשך אמרה: “זה מספר ימים נודע לשירותי המודיעין בישראל כי צבאות מצרים וסוריה נערכים למתקפה משולבת...” האם ראשת הממשלה שיקרה? ואולי את הנרטיב הזה, “הופתענו”, המציאה הצמרת המדינית־ביטחונית של אותם ימים על מנת להימלט מדין הבוחר? זכרו שישראל עמדה באותם ימים לפני בחירות.
אמ”ן אכן כשל. אך האומנם מדובר במקרה קלאסי של הפתעה אסטרטגית? הרי החל מהדרג המדיני־ביטחוני העליון ושר הביטחון משה דיין ועד המטכ”ל וראשות אמ”ן, הייתה תובנה מוסכמת על הכל שמצרים לא השלימה ולא תשלים עם כיבוש חצי האי סיני, ובהיעדר פתרון מדיני תצא למלחמה. היכן כאן ההפתעה האסטרטגית? שהמלחמה פרצה באוקטובר ולא בנובמבר?
באשר לעיתוי, זו כבר שאלה אחרת. ברון קובע שאמ”ן כשל לצפות את עיתוי פתיחת המלחמה ב־6 באוקטובר, ומכאן שהייתה גם הפתעה טקטית. גם על קביעה זו ניתן לחלוק. אמ”ן אומנם כשל, אך הפתעה לא הייתה כאן. בימים האחרונים שקדמו למלחמה הצטברו ידיעות, והרבה סימנים מעידים שכולן היו ידועים למודיעין, על הכנות שעושה הצבא המצרי לפתוח במלחמה בטווח הזמן המיידי.
כ־12 שעות לפני תחילת המלחמה היה בידי אמ”ן דיווח של ראש המוסד צבי זמיר על החלטה מצרית לפתוח במלחמה ביום הכיפורים. מידע זה הוערך על ידי הדרג המדיני והצבאי כמהימן, ועל כן גם סוכם על גיוס מילואים (חלקי, מטעמים מדיניים) מיידי. מכאן שגם הפתעה טקטית לא הייתה. אפשר לטעון ש”ידיעת הזהב” הגיעה מאוחר מדי ולא סיפקה די זמן להתארגנות, אך הפתעה לא הייתה כאן.
השאלה הנה כמה ימים/שעות מקבלת ידיעה המוערכת כנכונה צריך על מנת לקבוע שמתקיים מצב של הפתעה. האם ידיעה שהגיעה 12 שעות לפני שעת השין פירושה שקיים מצב של הפתעה, וכך גם 71 שעות? או שמא מצב של אין־הפתעה מתקיים רק החל מ־72 שעות, טווח ההתרעה שאותו הבטיח לתת ראש אמ”ן אלי זעירא לספק לממשלה?
במבט לאחור השאלה הפתוחה הנה כיצד ומדוע השתרש הנרטיב שמלחמת יום הכיפורים באה עלינו בהפתעה. את המחדלים הרבים שהתגלו ערב המלחמה ובמהלכה בתחום הצבאי ובמישור המדיני יש לחפש במקום אחר, ולא לתלות עליהם הפתעה שלא הייתה.
הכותב הוא איש מוסד לשעבר