מחלקת הגורמה של ג'ף בזוס: עוברים לקנות מעדנים באמזון

לא בכל מקום תמצאו בוטרגה (ביצי דגים מיובשות) במבחר נאה. האמת שלרוב לא תמצאו. בוטרגה של דג בורי  בטריות טובה הוא מציאה לכל דבר. רבים מוכרים גבינת פטה מסוגים שונים, אבל בחנות הגורמה יש פטה בולגרית בטעם נפלא ובמרקם של הבולגרית של המאירי. נקניק הונגרי אמיתי (פיק) הוא סלמי מחוץ להישג יד באמריקה. באמזון הוא נמכר בשלושה משקלים שונים: 400, 800 ו־1,200 גרם. מחמצים הודים שונים, חריפים וצ'אטני, במבחר גדול, כמו רטבים אותנטיים לבישול הודי. כל אלה לצד לבנה בטורקיה ויוון, יוגורט יווני חמוץ, נקניק פולני, חמוצים מסוגים שונים, גבינות במבחר ענק ולא פחות חשוב – אולי אחד המקומות האחרונים שבהם ניתן לקנות ליטר וחצי של ביטר למון.
 

בגלל מבחר של כ־400 אלף פריטים למכירה בקטגוריות שונות, עבודת הבחירה והליקוט אינה קלה. חשוב להשגיח שדמי המשלוח - רבים ממוצרי הגורמה אינם מכוסים בתוכנית הפריים המבטיחה את הגעתם תוך יומיים וללא תשלום - לא עולים על מחיר האייטם עצמו. במבחר, באריזה וביכולת להחזיר מה שלא נראה לכם - אין לאמזון מתחרה. 

מבחר מסרטיו הטובים של ארתור פן: The Left Handed Gun: פול ניומן הצעיר באחת הגרסאות הקולנועיות הרבות לסיפור בילי הנער, על פי תסריט של גור וידאל. הסרט הגדיר את חיבתו של פן למערבונים. הוא ביים פרקים רבים של הסדרה "בוננזה".
 

The Chase: עם מרלון ברנדו המצוין בתפקיד שריף בעיירה קרתנית וגזענית, אנג'י דיקנסון האגדית כאשתו, רוברט רדפורד הצעיר כאסיר נמלט וג'יין פונדה כאהובתו, המערבון המודרני החמיץ את מקומו בלבם של חובבי הקולנוע.
 

Alice’s Restaurant: מישהו היה צריך לביים סרט על פי שירו של ארלו גאטרי על חוויות הזבל בחג ההודיה במסצ'וסטס וסירובו להתגייס לווייטנאם. היה זה טבעי שארתור פן הערים על כתפיו את המשימה כפויית הטובה.
 

ארתור פן. צילום: Getty Images

Little Big Man: אחד מתפקידיו הגדולים של דסטין הופמן כג'ק קראב, גשש בן 104 שבעת הקלטת זכרונותיו מתברר כי חי חלק מחייו כאינדיאני והיה הניצול היחיד מקרב ליטל ביג הורן ביוני 1876, שבו נשחטו הגנרל קסטר וחייליו במארב מתוחכם של שבט הסו.
 

Missouri Breaks The: שוב ברנדו בתסריט של טום מקגוויין, כרוצח שכיר ששירותיו נשכרים כדי להיפטר מקוץ בישבן החוואים, אבל נתקל במטורף גדול ממנו: ג'ק ניקולסון. 
 

Night Moves: ככל שאני צופה בסרט האפל הזה, כך אני זוכר פחות את עלילתו. אבל עם ג'ין הקמן בתפקיד בלש פרטי שאשתו סוזן קלארק בוגדת בו ועם מלאני גריפית' הצעירה וג'ניפר וורן הבשלה, הוא סרט מחשמל ומלא אווירה.
 

Target: ג'ין הקמן נאלץ לספר לבנו מאט דילון שהוא ב־CIA, משום שעליהם לטוס לאירופה כדי להציל את האישה־אם ג'ואנה קסידי מחוטפיה בעוקץ נקמה של המלחמה הקרה. 
 

לא שכחתי את "בוני וקלייד". לא אוהב אותו. 

מתישהו במהלך שנות ה־70, באחת הרשימות העונתיות המדרגות גיבורי גיטרה, הוצב רורי גאלאגר בראש הרשימה. גאלאגר, הווירטואוז האירי, מת בהפרש של חודשיים מג'רי גרסיה ב־1995. אם תרצו, נכתבים הדברים לציון 20 שנה למותו.
 

הקלטות שלו מטפטפות עדיין בקילוח דק וכמובן אוספים, אבל מי שרוצה להאזין ולהבין את גאלאגר, טוב יעשה אם יבחר בסרט התיעודי 

Ghost Blues, The Story of Rory Gallagher, המספר בתקציב קטן אך מנוצל ביעילות את סיפורו של הנער האירי מהעיירה קורק שהתאהב בבלוז ולא הרפה עד מותו.
 

בדרך כלל אני חשדן גדול בכל שקשור לסיפור האהבה הבריטי עם הבלוז. הבריטים לא סבלו מספיק ולא קטפו כותנה כעבדים כדי לשיר בלוז. אבל אני מוכן לקבל בלוז ממישהו כגאלאגר, שנולד אל האלימות האירית והחיים תחת כיבוש בריטי, שיש בהם אנלוגיה למצב השחורים בדרום האמריקאי. לכן הייתה המוזיקה של גאלאגר כה חמה ומשכנעת.

רורי גלאגר. צילום: הארי פוטס
 

קומץ חברים ומוקירי זכרו מדברים בסרט על גאלאגר: דונאל (אחיו והמנהל שלו), ביל וויימן (הבסיסט המקורי של הסטונס), הבמאי קמרון קרואו (Almost Famous) ו־Edge האניגמטי מ־U2. כולם מדברים על גאלאגר באהבה ובגעגועים שאין ספק לגבי האותנטיות שלהם. עבור מי שמת בן 47, הותיר גאלאגר אחריו אלבומים רבים. בדיסק המצורף ל־DVD, The Beat Club Sessions, מייצגים 16 שירים בהופעה חיה את מיטבו של גאלאגר. הסרט הוא הזדמנות לערוך היכרות עם אחד מנגני הגיטרה המקוריים והטוטאליים. קשה לצפות ולא להתאהב בגבר בעל פני הנער העצוב. ד