בישראל חיים כיום כ־808 אלף אנשים בעלי מוגבלויות שונות, המהווים כ־20% מכלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל בגילי 18־64. כמדינה מתוקנת, דאגנו כבר לבני מיעוטים, לחרדים, לעולים חדשים והנה הגיע תורם של בעלי המוגבלויות. מכל עבר מועברים מסרים חשובים הקוראים להנגיש מקומות ציבוריים, וכעת גם נכנס לתוקפו צו ההרחבה שלפיו מי שמעסיקים יותר מ־100 עובדים יחויבו להעסיק, על פי תכתיבים מסוימים, בעלי מוגבלויות עבור "ייצוג הולם" פורמלי.
נושא העסקת בעלי מוגבלויות מהותי לחברה שוויונית. כמנהלת בתחום כוח אדם וסיעוד, אני ערה לצורך במתן תנאים נוחים לבעלי מוגבלויות, שיאפשרו להם לעבוד ולהשתלב בחברה. לכן נחמץ לבי השבוע, כששמעתי שבמגזר הציבורי מתקשים להתיישר עם ההסכם הקיבוצי ולהעסיק עובדים בעלי מוגבלויות. הממשלה, שקידמה את העסקת בעלי המוגבלויות – נכון לה לאכוף את הנושא בחצרה שלה, ויפה שעה אחת קודם.
כל דרישה מתקנת ומתוקנת שכזאת לא יכולה לחול רק במגזר הפרטי העסקי אלא חובה קיימת גם למגזר הציבורי ובמיוחד בקרב אלו המקדמים את ההסכם הקיבוצי, קרי הממשלה ומשרדי הממשלה שהנושא תחת סמכותם, ועליהם לממש את ההסכם ולהיות עמוד האש שלפני המחנה. ידוע כי המשק הוא הקטר, ובנושא זה, כדי לחולל שינוי, על המגזר הציבורי להירתם ולהוביל.
כיום, בעידן שבו חרתנו על דגלנו את קבלת האחר, נקדים ונדאג שבעולם התעסוקה יהיה מגוון רחב של עובדים, מכלל המגזרים. מדובר בחשיבות לאומית – לא בטרנד חולף או באמירות ריקות מתוכן.
אם נקבל את האחר ונחבק גיוון תעסוקתי, נרוויח הרבה מאוד מכמה היבטים. מעבר לשוויון, להכלה ולערכים החברתיים, מקופלים פה גם משאבים כלכליים לא מבוטלים. אחוז בעלי המוגבלויות המועסקים בישראל הוא נמוך מאוד, ושיפור פריון המשק ומצבם הכלכלי של בעלי המוגבלויות הם מהותיים לאין ערוך.
על פי דוח מבקר המדינה מלפני כשנה וחצי נקבע כי עלות אי העסקתם של בעלי מוגבלויות יוצרת הפסד של 5 מיליארד שקלים מדי שנה למשק הישראלי.
נכון, יש קשיים רבים כאשר חברה מגייסת כוח אדם וחושבת במונחים מסורתיים של תפוקת העובד והתאמה כללית שלו לאופי העבודה, לארגון וכדומה, אך הרווח הוא עצום. ולכן טוב עשו יוזמי צו ההרחבה שהציפו את הנושא וחייבו את המעסיקים להירתם להעסקת בעלי המוגבלויות. זה לבטח ישחרר את החברה הישראלית מתבניות מוטעות שמוטמעות בה.
חבר מביא חבר? נהדר! עובד בעל מוגבלות יביא אף הוא את החבר שלו – מוגבל או לא – והדברים ייראו אחרת.
הכותבת היא מנכ"לית ובעלים של חברת כוח האדם "תגבור"