מדד המחירים לצרכן לנובמבר אמור להתפרסם היום (שלישי) בערב. אם לא תחול הפתעה, המדד יהיה אפסי ואולי שלילי. מתחילת 2015 ירד המדד ב־0.5%, כך שגם ב־2015 נחווה אינפלציה שלילית. לא ניכנס כאן לפירוט רכיבי המדד. די אם נציין שהמדד הוא הברומטר לרמת המחירים בשוק המקומי, ואלה מושפעים מהשווקים הבינלאומיים. בעוד המדד המתפרסם היום נוגע לנו בלבד, מתרחשים במקביל בעולם שלושה מגה־אירועים כלכליים המשפיעים על כלכלות העולם ועלינו בפרט.
הראשון, פיננסי באופיו, הוא פרסומה מחר של החלטת הריבית בארצות הברית. קיים קונצנזוס שלאחר תשע שנים של ריבית דועכת, הריבית בארצות הברית תועלה סוף־סוף, וכל מצב אחר יהיה בגדר דרמה יוצאת דופן. האירוע השני קשור לשוק הסחורות שכותרתו הצניחה הדרמטית במחירי הנפט. האירוע השלישי הוא הכלכלה הסינית המקרטעת, המשפיעה על מחירי הסחורות ועל שערי החליפין. שלושת הגורמים בנפרד, לא כל שכן כשהם משולבים בו־זמנית, מכתיבים את פני הכלכלה העולמית.
בתחזיות הכלכליות של בתי השקעות לשנת 2016, המתפרסמים בימים האחרונים, טוענים שלא במקרה אירועים אלה מכתיבים בפועל את התחזיות.
העלאת הריבית בארצות הברית מסמלת את חזרתה של הכלכלה מספר אחת בעולם להנהגה הגלובלית. גם אם הריבית תעלה מדובר בסימן ראשון אך חשוב לסוף עידן הדפלציה ומדיניות שפיכת הכסף המכונה מדיניות מוניטרית מרחיבה.
לאורך זמן הדבר ישפיע על השווקים הפיננסיים ועל מחירי הסחורות. אבל לא כל הבנקים בעולם ירקדו מיידית לצלילי חליל הקסם האמריקאי. נגידת בנק ישראל למשל תמתין לפחות חצי שנה עד שתגלה סימנים להעלאת הריבית, כי עידן הדפלציה בישראל עדיין לא תם. לכך יש להוסיף את הקשיים ביצוא ואת שער החליפין נמוך. הריבית האפסית היא עדיין התרופה הבלעדית לשיפור המצב. האינפלציה השלילית אצלנו מושפעת כאמור מירידת מחירי הסחורות בעולם ובראשם צניחת מחירי הנפט.
יש הסבורים שבקרוב ירד מחירה של חבית נפט מתחת ל־30 דולר, שליש ממחירה לפני שנתיים בלבד. מחירי הסחורות הנמוכים מתכתבים עם הכלכלה הסינית. הכלכלה בעלת הצריכה השנייה בגודלה בעולם מגלה סימני חולשה. בסין נאבקים להגדיל את היצוא (באמצעות החלשת המטבע המקומי) ולצמצם את היבוא. אז בעולם קונים פחות והמחירים יורדים. אגב, לירידת מחירי הנפט יש סיבות נוספות, ובמרכזן עודפי היצע גבוהים מהמתוכנן. אם כן הריבית בארצות הברית, מחירי הסחורות הנמוכים והכלכלה הסינית המקרטעת פועלים ככלים שלובים המשפיעים זה על זה. בין כל אלה נמצאת הכלכלה הישראלית בעלת יכולת השפעה אפסית על כלכלת העולם.
הדרך המרכזית שבה אנחנו כן יכולים להשפיע היא באמצעות שיפור עוצמתו של המשק. זה יהיה בדרך של הפעלת מנועי צמיחה שעיקרם שיפור פריון העבודה והגדלת היצוא. משרד האוצר חייב במקביל להיות עם היד על הדופק ולוודא שאנחנו חיים על פי יכולתנו ולא בתקציב גירעוני תמידי. אלא שבפועל סדרי העדיפות של משרד האוצר שונים וצמד המילים אוברדרפט לאומי פחות מעניין.
במקום חיזוק עוצמת המשק, מתמקד שר האוצר, באצטלה של צמצום פערים, במדיניות פזרנות כספים ודחיינות ביישום רפורמות כואבות אך חשובות.
לאחר שהתקציב אושר, נותר מספיק זמן לשינוי סדרי העדיפויות. מה בדיוק צריך לעשות? את זה יכולה הנגידה קרנית פלוג לספר בשיחה אישית לשר האוצר כחלון, בתנאי שיהיה מוכן להקשיב.