דוח בהזמנה: ממצאי ה־OECD התלבשו כמו כפפה ליד של כחלון

אנחל גורייה, מזכ"ל OECD, חזר השבוע לישראל כדי להגיש את הדוח הדו־שנתי של הארגון. גורייה המקסיקני, המחובר מאוד לאופי הישראלי, הגיע הפעם במצב רוח מרומם במיוחד. חמש שנים לאחר קבלתנו למועדון 34 המדינות המפותחות, לגורייה אין סיבה להצטער. 

במהלך שהותו הקצרה ביקר ביישוב הבדואי חורה שבנגב והתנייע במכונית עם הפיתוחים האחרונים של חברת מובילאיי הישראלית. בתחילת השבוע השתתף בארוחת ערב עם שר האוצר משה כחלון במסעדת "תורו" הירושלמית, החביבה על אנשי משרד החוץ (רשמית, הגיע גורייה כאורח המשרד). "תורו" מוגדרת באתר המסעדות REST כ"מסעדת שף ים תיכונית בשרית וכשרה, הממוקמת בלבה של שכונת משכנות שאננים הציורית". במיקום ציורי זה, בסיוע כמה בקבוקי יין, מצב הרוח המעולה אכן היה בלתי נמנע.

דוחות ה־OECD הפכו בשנים האחרונות לתנ"ך הכלכלי של כל גורם מקומי המעוניין לרתום אותם לתועלתו. כדי להכיר את עצמנו ואת מצב הרוח הלאומי אין צורך במיקור חוץ. פיגוע אחד או שניים עושים את העבודה. אלא שהיתרון בדוחות הוא ביכולת לאבחן את מצב הרוח הלאומי ואת נתוני המשק בראייה גלובלית. נתוני העוני נמדדים לא רק במונחי הג'ונגל המקומי, אלא גם ביחס למקובל במקסיקו סיטי, באיסטנבול או בסיאול.

ולכן, כל אימת שמופצים נתוני הפערים החברתיים ושיעורי העוני, ממהרים הארגונים החברתיים וגורמי האופוזיציה לנופף בהם ולחבוט בממשלת המחדל. מאידך, קולם נאלם כשבארגון המליצו השבוע לתמוך במתווה הגז בגלל חיוניותו למשק האנרגיה. ההמלצה שוגרה לשמחתו של שר האנרגיה יובל שטייניץ בעיתוי חף ממקריות: ימים ספורים לפני הדיון בבג"ץ על גורלו של מתווה הגז. הדיון היה כל כך חשוב, עד שאפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו התבקש להציג תצהיר כתנאי לקבלת כרטיס כניסה.
 

 

כשמדובר בנתוני העוני, נתניהו לא בא וגם לא מצלצל. אבל כשמחמיאים לכלכלה, הוא ממהר לקחת קרדיט ולהתהדר בעוצמות המשק. ובפעם האלף, גם להצהיר על הצורך לגדוע באבחת גרזן את עודף הרגולציה.

ובכל זאת, בדוחות היה השנה משהו שונה ומרענן. מישהו לחש לכלכלני הארגון שכללי המשחק השתנו ושמומלץ להתאים את הממצאים לרוח התקופה. רוח התקופה זה יוקר המחיה, ויוקר המחיה זה כחלון. עם כל הכבוד ל־OECD ולכלכלנים הבינלאומיים, מבחינת כחלון עניי עירך קודמים. בעיניו, עדיף לשבת על כוס קפה ומאפה עם נשיא הקבלנים מאשר לסעוד ארוחת גורמה עם גורייה. ובכל זאת אסור להתעלם מהדוח, אף שהוא מתייחס לשנים 2014־2015, שבהן כחלון לא היה בתפקיד.

דוח ה־OECD מהווה מבחינת כחלון הרמה להנחתה. ממצאיו התלבשו עליו כמו כפפה ליד. יוקר המחיה בתחום המזון נענה מזמן בטיפול נרחב דרך חוק המזון, הגדלת התחרות וייבוא מקביל, הפחתת המע"מ והכנסת חלק מהמוצרים לפיקוח. כשהתריעו על הריכוזיות במערכת הבנקאית, קשה שלא להיזכר בדיוק באותן אמירות ששוגרו על ידי כחלון שלוו גם במעשים: הקמת ועדת שטרום, חוק נתוני אשראי, ואפשרויות הגיוס לגופים חוץ בנקאיים.

הצורך בצמצום פערים? מי אינו זוכר את תוכנית החלוקה של כחלון, כולל החזרת הקצבאות, תוספת הכנסה לקשישים, שדרוג שכר החיילים וגם הגדלת מענק העבודה (מס הכנסה שלילי). אבל לא יעזור שום דבר, מחירי הדיור נותרו עדיין הפיגוע הכלכלי העיקרי המעמיק את הפערים בחברה ואת תחושת התסכול העמוקה. עם כל הכבוד לכחלון, הוא אינו יכול לנצח לבד במערכה זו. כדי לנטרל את המפגע יש צורך בסיוע בנק ישראל, שם יודעים בדיוק מה צריך לעשות, אבל לא רוצים.

2. ימי ניסנקורן

זה היה השבוע של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. תקציר אירועי הימים האחרונים מלמד תחת איזו מעטפת לחץ הוא פועל. נתחיל בסיפור קטן המעיד על התמונה הגדולה. כנס העבודה השנתי ננעל בשבוע שעבר באילת עם מה שעלול היה להתפתח לתקרית דיפלומטית מקומית. ההזמנות לכנס שוגרו באמצעות העוזרת האישית של ניסנקורן. הוא עצמו החליט מטעמים פרוצדורליים שלא לעסוק בנושא. בינתיים התעורר ספק אם לא שכחו בבית את יו"ר ההסתדרות הקודם, עופר עיני. מיד נוצרו תיאוריות קונספירציה שלפיהן עיני הודר כדי שלא להאפיל על היו"ר המכהן, שתקוע עדיין במלחמת העצמאות. בעקבות כך, ניסנקורן התקשר לעיני והזמינו אישית. עיני נאם עוד לפני ניסנקורן וכולם נשמו לרווחה. 
 

יו"ר ההסתדרות אמר לי בתגובה שלרגע לא היה ספק שעיני יוזמן. "עופר הוא חבר ואני מכיר לו תודה. לא היה סרט כזה שעיני לא יוזמן לכנס באילת. כל הסיפור הוא רכילות מרושעת".

השבוע ירד ניסנקורן מהגדר והכריז סופית על מלחמת העצמאות כשזינק למים הקרים של הפוליטיקה הארצית. יום לפני שהתפקד רשמית למפלגת העבודה התקשר לבוז'י הרצוג והודיע לו על כוונתו. ניסנקורן אינו תמים. הוא יודע שהצלחתו בבחירות להסתדרות (מאי 2017) תלויה גם בשאלה אם יגייס לטובתו את המפלגה ואת העומד בראשה. מולו עלולים להתמודד בבוא העת עמיר פרץ, הזוכה עדיין לתמיכת השטח, ושלי יחימוביץ'. ניסנקורן אינו מקל ראש בעניין ופועל כבר כעת להבטחת הניצחון. המהלך הראשון יהיה השתתפותו בוועידה המדינית של המפלגה שתיפתח ביום ראשון. 
 

מספרים שלניסנקורן אין הכריזמה שהייתה לעיני קודמו. אולי. אבל אם נשפוט את ניסנקורן עניינית, מאז נבחר לתפקיד הוא סיפק מעל ומעבר את הסחורה לעובדים. הוא עושה זאת יום־יום, שעה־שעה, מבר מצווה לחתונה.

אבל מדוע ללכת כל כך לאחור. בואו נבחן את ההספק מאז סוף השבוע המדובר באילת. בתחילת השבוע תוקן ההסכם הקיבוצי עם התעשיינים בנושא תשלום ימי הבראה ותוספת שני ימים לחופשה השנתית; הרפורמה המדוברת בנמל אשדוד יוצאת סוף־סוף לדרך תוך הבטחת זכויות העובדים (רצפת פרמיה של 70% והעמקת התשתיות בנמל אשדוד); תנאי התשלום לשעת עבודה לנהגי דן והקמת קרן הסיוע למפעלים במצוקה גם הם טופלו על ידו; שלשום נתבעה ב־100 מיליון שקל חברת נטסורס המספקת שירות לקוחות לחברת הסלולר, בגין הפרת חובות נגד עובדות.
 

ולבסוף, אי אפשר בלי השביתה התורנית, והפעם זו המתוכננת ברשויות המקומיות ליום רביעי הבא. יו"ר ההסתדרות חיכה לתשלום משכורות ינואר, וכשהמענק לא נכנס, הגיע למסקנה שבלי שביתה שום דבר אצלנו לא זז. מרכז השלטון המקומי אינו עומד בסיכומים שלפיהם גם 100 אלף עובדי הרשויות יקבלו את המענק של 1,000 שקל ששולם לעובדי המגזר. חיים ביבס (ליכוד), יו"ר המרכז, מנסה לכופף את האוצר ולהכריחו לפצות את הרשויות ב־100 מיליון שקל כדי לממן את התשלום.
 

בינתיים, בעוד מאות אלפי עובדי המגזר הציבורי צוחקים כל הדרך אל הבנק, העובדים הסוציאליים, הסייעות לגננות ופקידים זוטרים המועסקים ברשויות המקומיות בוכים. שלשום שוחח עם כחלון והביע אופטימיות זהירה. האם בשבוע הבא תפרוץ שביתה?
 

בסרט של איומי שביתה שבסופו של דבר לא התקיימה כבר בילינו. הפעם זה שונה. מכיוון שאת המחיר הפוליטי ישלמו הפעם רק ראשי הרשויות המקומיות, סביר להניח שהפעם תפרוץ. לו אני ראש עיריית ת"א או חיפה, הייתי מתנתק ממרכז השלטון ומשלם את המענק. מדוע חייבים להתיישר אוטומטית לפי השיקולים של עסקנים פוליטיים?

המושג "עסק קטן" הפך בשנה האחרונה לבון טון של המגזר הפיננסי. ההתגוששות על שירות לעסקים הקטנים נובעת מסוג של הכאה על חטא, על שבעבר פונקו בעלי הון גדולים (להלן: טייקונים) באשראי נדיב על חשבון עסקים אלה.

דוגמה לקרב על הקרדיט נחשפת כאן לראשונה בסיפור המדהים על המלחמה בין הבנקים. בנק לאומי, בשיתוף מנורה מבטחים, זכה לפני כשבועיים במכרז האוצר למתן אשראי של כמיליארד שקל לעסקים קטנים. הסוכרייה הגדולה הייתה העובדה שהכסף מובטח בערבות חלקית של האוצר, מה שמאפשר לתת אשראי גם לעסקים ברמת סיכון גבוהה בתחילת דרכם. לאומי הדיח בנוקאאוט את בנק הפועלים, שעד כה ניהל את כספי הקרן ומשום מה נרדם בשמירה.

מספרים שציון קינן, מנכ"ל הפועלים, יצא מכליו כששמע על ההפסד לטובת המתחרה הגדול, אבל לא אחד כמוהו יעבור על כך לסדר היום. לקח לו בערך שבוע להתאושש ולהקים קרן עצמאית, בלי טובות של האוצר. הוא מיהר לחתום על הסכם שיתוף פעולה עם כלל ביטוח להקמת קרן בהיקף 8 מיליארד שקל, שתעניק מדי שנה 2 מיליארד שקל.

"קרן הפועלים לצמיחת עסקים" דומה אחת לאחת לזו של בנק לאומי, למעט הבדל בסיסי: הכסף של לאומי מובטח בערבות מדינה ושל הפועלים לא. קינן ניצל את "יום העסקים הקטנים" (מותג של בנק הפועלים) שנחגג לפני שבוע כדי להכריז בקול תרועה רמה על ההקמה. "בנק הפועלים מחויב לסייע לעסקים הקטנים בישראל מתוך אמונה אמיתית כי הם מהווים מנוע מרכזי בצמיחת המשק", הדגיש קינן, "השקת הקרן החדשה מהווה קפיצת מדרגה בהתאמת שירותי הבנק למגזר העסקים הקטנים".

באותו מכרז של האוצר זכה גם מרכנתיל דיסקונט שבניהול שוקי בורשטיין עם קרנות עמיתים. בורשטיין הגיע עם הרעיון של הקרן ללילך אשר־טופילסקי מנכ"לית דיסקונט (בעלת הבית), וזו התלהבה. במפגש עם בעלי עסקים בחיפה אמר השבוע בורשטיין: "אני רואה בקרן הזדמנות מצוינת לעסקים לגדול ולהתפתח. בנק מרכנתיל חרת על דגלו להוביל בפלח העסקים הקטנים, ונמשיך להקצות משאבים ונחזק את ההתמחות שלנו בפלח זה".

מימון לעסקים קטנים זה מוצר צריכה בסיסי, כמו שאומר הלפרין מהפרסומת. השבוע ניסיתי לברר כמה כסף מתוך המיליארדים המתעופפים באוויר סופקו בשנה האחרונה לעסקים הקטנים. מודה שנכשלתי. המספרים עדיין לא סוכמו והם יפורסמו סופית בסוף החודש (במסגרת הדוחות השנתיים), תירצו בבנקים.

בניחוש פרוע ניתן להעריך שלא מדובר ביותר ממאות מיליוני שקלים בודדים. זה לא מקרי, וזה עצוב. הבנקים ממעטים לקחת סיכוני אשראי ומוציאים את הנשמה למי שבאמת זקוק לכסף. עסקי ינוקא אלה נאלצים לאתר דרכים חלופיות כדי לשרוד ולא תמיד בהצלחה. אלא כפי שנהוג לומר, המטבע נמצא מתחת לפנס. שתי קרנות פרטיות מספקות מימון בתנאים נוחים בהרבה מהמקובל בבנקים. לא בטוח כמה מהקוראים שמעו עליהן, כי זה נעשה בשקט־בשקט, משהו כמו מתן בסתר.

הראשונה היא קרן IFLA שהוקמה על ידי משפחת רוזמן, המעניקה עד 60 אלף שקל, ללא ריבית אבל עם ביטחונות. השנייה היא קרן נתן לעידוד היזמות שהוקמה ב־2008 על ידי איש העסקים הדרום אפריקאי נייטי קירש. כספי הקרן מוענקים ליזמים חדשים בתחילת דרכם. סכום האשראי גבוה יחסית ומסתכם ב־240 אלף שקל. הוא ניתן ללא ביטחונות לתקופה של שלוש שנים. הקרן מנוהלת על ידי דורית להב־צור, וכיו"ר הקרן משמש עו"ד דוד אפרתי.

קרן נתן הינה היחידה המעניקה הלוואות ללא ריבית וללא ביטחונות ליזמים המבקשים להקים את העסק הראשון בחייהם. סיכום הפעילות ל־2015 מראה על מתן 10,000 הלוואות במיליוני שקלים. נכון שבמונחים בנקאיים זה כסף קטן. אבל לבעלי עסקים מתחומי המסחר והקמעונאות זה כסף גדול. אגב, הרעיון של קופיקס מתכתב מצוין עם סוג זה של עסקים.
 

מי רשאי לקבל את הכסף? כל אזרח ישראלי המבקש להקים מיזם ראשון. יזם העסק הקטן צריך ראש גדול עם רעיון, ניסיון תעסוקתי ותוכנית עסקית. פעילות הקרן, אומרת להב־צור, מבוססת על תפיסת העולם שעסקים קטנים הם קטר הצמיחה של הכלכלה, וטוב שיהיו רבים כאלה.

בחודשים האחרונים קשה להתעלם מתשדירי הפרסום הבלתי נלאים של רשת מלונות "פרימה" (זה לא סתם מלון, אלא מלון עם רעיון). בניגוד לרשתות מובילות כמו "לאונרדו" של דוד פתאל, מלונות "דן" של משפחת פדרמן, "ישרוטל" של משפחת לואיס או "רימונים" של משפחת נמרודי, "פרימה" שהוקמה על ידי היזם האמריקאי היהודי הנרי מוסקוביץ' מוכרת פחות.
 

הרשת מונה 11 בתי מלון ברחבי הארץ, ובשנה הקרובה ייפתחו שלושה מלונות נוספים: אחד בתל אביב, והשניים הנוספים במיקומים מפתיעים: מלונות עסקיים ברעננה ובפתח תקווה. "אסטור" ת"א, המלון הראשון של הרשת, נרכש ב־1962 ולימים הפך ל"פרימה תל אביב". המלון ממותג כמבנה באוהאוס. נפתחה בו גלריה לתערוכות מתחלפות וקומותיו הוקדשו ליוצרים שפעלו בעיר, דוגמת נחום גוטמן, ביאליק וחנה רובינא.
 

הענף נמצא בצרות צרורות בגלל הירידה החדה בתיירות הנכנסת. דילים לחבילות נופש של מספר לילות באילת באמצע השבוע בשיטת הכל כלול ניתן להשיג בכ־1,500 שקל (כולל טיסות). אילת הפכה בלי להרגיש לאנטליה. אפשר לקרוא לזה מלחמת ששת הלילות.
 

 

ערב פתיחת ועידת התיירות השנתית ביום ג' בשבוע הבא, ביקשתי להיפגש עם מנכ"ל מלונות "פרימה" אבי דור, לשמיעת תובנותיו על מצב הענף ועתיד הרשת. דור ניהל את הרשת בארבע השנים האחרונות. בעבר שימש בתפקידים ניהוליים במלונות "דן", "אפריקה" ו"רימונים". עם כניסתו לתפקיד החליט לבדל את הרשת ולהפוך אותה לרשת "מלונות קונספט" המתבססת על לקוחות ישראלים. 
 

"קונספט כערך בכל מלון הוא דבר קריטי להצלחה. בעידן המתקדם כולנו הפכנו להיות צרכני חוויות. על מנת שמלון יבדל את עצמו בעולם תחרותי, עליו להציע ללקוח חוויה שהוא יזכור", אומר דור.

"אכן מדובר בערים מאוד לא צפויות, מתוך הבנה כי באותם אזורים ישנם מרכזי הייטק גדולים ומשמעותיים. ברעננה יש לא מעט אוכלוסייה שומרת מסורת שזקוקה לאירוח בתקופת החגים לקרובי משפחה. במלון הקימו מרכז כנסים שישמש גם לאירועים משפחתיים כמו שבת חתן. רשת השואפת לצמוח אינה יכולה להתמקד בנישה אחת.

"ראשי ערים בפריפריה הקרובה מבינים את תרומתו של תחום המלונאות לפיתוח העיר. בכל העולם, ערים שהשקיעו בפיתוח התיירות הרוויחו בענפים רבים שמשיקים: תחום העסקים הקטנים פרח, מחירי הנדל"ן עלו ועוד". 

"התיירות הנכנסת לישראל מסתכמת ב־2.8 מיליון תיירים בשנה. זה מספר שאפילו לא מתקרב לפוטנציאל הנכסים שיש למדינה. הסיבות הינן בעיקר ביטחוניות. ישנו צורך בתמיכה מהמדינה, אבל בשונה ממצרים שבה הממשלה לקחה חלק בתקצוב מחדש ובשינוי התדמית, תמיכת הממשלה בישראל אינה קבועה, והרגולציה והעלויות נמצאות במגמת עלייה. לאחרונה מנסה השר יריב לוין לקדם מספר יוזמות על מנת לשפר את מצב התיירות. בינואר ובפברואר אמורים להגיע דרך מבצע של גרופון העולמית 2,000 תיירים מארה"ב, ביוזמת משרד התיירות".

מה הדרך שבה הממשלה צריכה לסייע לתיירות?

"הממשלה צריכה להתייחס לתיירות כאל תעשייה מועדפת ולסייע בתחום השיווק. ישראל צריכה להשקיע בתדמיתה בעולם. חברה לא יכולה לפתוח שוק או לשמר שוק. נדרש כאן מאמץ של מדינה. על הממשלה לתמוך במקומות עבודה בענף שהינו עתיר כוח אדם. אנחנו מוגבלים ביכולת התגמול שלנו. הממשלה יכולה לעזור בהקלות במיסוי, במתן בונוסים ותמריצים לתקופה מוגבלת ועוד. דבר נוסף הוא השתתפות ביישום עלויות הרגולציה. זה לא סביר שכל העלויות יושתו על המלונאים בלבד. בדומה להסכם עם אל־על בסוגיית עלויות האבטחה, גם במקרה שלנו המדינה צריכה להשתתף בעלויות ההקמה והתפעול". 

"הרשת כל הזמן גדלה ומתפתחת. יש סיכון רב בהקמת בית מלון, כי מדובר בהשקעה נדל"נית גדולה. למרות הקשיים נדרשת סבלנות, כי האוצרות בישראל לא ניתנים להעתקה. בתי מלון בלאס ואגס מעתיקים יופי. הסינים יכולים גם הם לנסות להעתיק קונספטים מן העולם. אבל רק בישראל יש את ירושלים ואת ים המלח והמון מקומות נוספים שמושכים תיירים".