מלביני הקרקעות: עבריינות וישראבלוף בפזורה הבדואית

במדינה מתוקנת, מפנים פולשים ומענישים אותם. במדינת ישראל, הגיעו פקידי מינהל התכנון למסקנה שהכי טוב יהיה לקחת את העבריינים, להכשיר את כל מה שעשו עד היום בניגוד לחוק, לתת להם בלי מכרז אישור להקים פרויקט תיירותי על אדמות המדינה, וגם לעשות את זה בדרך הכי ישראבלופית שרק ניתן, כדי שאף אחד לא ישים לב.  

לפני כשלוש שנים החליטה המועצה הארצית לתכנון ובנייה להקים לא רחוק משדה בוקר את "רמת ציפורים", יישוב חדש לפזורה הבדואית. הר הנגב מנוקד בלא מעט מקבצים בדואיים בלתי חוקיים בגדלים שונים, והרעיון הבסיסי היה להקים להם יישוב חוקי מרכזי, שיעניק להם את כל השירותים הנדרשים ושאליו יועתקו כולם מכל המרחב. אלא שלא בפעם הראשונה, הבדואים שהתיישבו במהלך השנים היכן שרק חפצו, לא התלהבו מהרעיון לעבור דירה, ויחד עם כל מיני ארגונים שהסבירו להם שהכי טוב שיישארו היכן שהם היום, החליטו שהכי טוב להם שהמדינה תקים עבורם יישובים מסודרים במקומות שאותם תפסו במהלך השנים. 

רוב מקבצי ההתיישבות הללו כבר העסיקו בעבר את בתי המשפט. כמעט כל המתחמים האלה מחזיקים פסקי דין שכבר לפני שנים ארוכות הכריחו את המדינה לפנות אותם מהשטח, אלא שמדינת ישראל, משיקוליה שלה, בחרה לא לאכוף אותם. למדינה, על מוסדותיה, מעולם לא הפריע שמדובר בנקודות יישוב לא חוקיות ושכל מה שנבנה בהן נבנה בניגוד ללא היתרים. 

המאחז בנחל אריכא, אחד היישובים המדוברים שתוכננו להיות מאושרים, הוא דוגמה מצוינת לכך. מתגוררים בו, נכון להיום, 27 משפחות ו־135 נפשות, ואף שהוא לא חוקי, ואף ששלוש ערכאות קבעו שעליו להתפנות, ואף שהוא ממוקם בתוך שטח אש של צה"ל - המדינה מתנהגת אליו כאילו היה החוק בהתגלמותו. המשרד לפיתוח הנגב והגליל מעניק חסות לפרסום של התושבים, שמזמינים את הציבור להגיע למיזמי התיירות שהקימו במקום, כאמור רובם (לכל הפחות) בלי רישיון עסק. צה"ל עצמו, זה שהבדואים התיישבו לו בתוך שטח אש, שלח לשם צוערים מבה"ד 1 כדי לקבל אצל בעל הבית הבדואי הרצאה בנושא מנהיגות.  

המסמך שנחשף כאן הוא פרוטוקול של ישיבת הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע) מיום 29/12/2015. זו הייתה ישיבה שנכחו בה נציגים ממשרדי הממשלה השונים ושכונסה במטרה לקדם את הקמת היישוב רמת ציפורים, אלא שבמהלכה התברר כי הפקידים שמובילים את הוועדה הזאת החליטו לנסות להקים על הדרך, בלי אישור ממשלה, עוד כמה יישובים חדשים נוספים. 

ליו"ר הוועדה, מנהלת מינהל התכנון בינת שוורץ, היה רעיון מהפכני. רמת ציפורים, שהקמתה כאמור אושרה כדין, תיקרא יישוב חדש. במקביל, תאשר הוועדה כחוקיים שלושה מקבצים נוספים של הבדואים ברחבי הר הנגב, אבל במקום לקרוא להם יישוב, משהו שאף אחד לא יהיה מוכן לאשר, הם ייקראו "שכונות" של רמת ציפורים. זה היה הישראבלוף הישראלי במיטבו, שכן ה"שכונות" הללו נמצאות במרחק של בין 5 ל־20 ק"מ מיישוב האם המתוכנן שלהם. "אנחנו רוצים להכשיר את המגורים האלה", הסבירה שוורץ.  

מדובר בשלושה מתחמים. נחל אריכא, שכבר הוזכר למעלה, עבדת, שבו מתגוררות היום 75 משפחות המונות 350 נפש, ומשולש נחל חווה שבו מתגוררות 24 משפחות המונות 135 נפש. שוורץ ביקשה להלבין את מיזמי התיירות שמפעילים הבדואים כבר היום במקומות הללו, ושכוללים סדנאות, חוגי סיירות, לינה באוהלי אירוח, לימוד מלאכות יד מסורתיות ועוד. 
 

הרעיון לאשר שם הקמת יישובים הוא אבסורדי מכמה סיבות. ראשית, בשום מקום אחר המדינה לא מאשרת להקים יישוב עבור 20 ומשהו משפחות. שנית, משום שברוב המקומות מדובר בפרס לעבריינים, שכל מה שהם בנו במקום עד היום היה בניגוד לחוק. ושלישית, בהמשך ישיר לכך, משום שעל חלק גדול מהשטחים האלה יש פסקי דין של בית המשפט המחוזי והעליון, שקובעים שמדובר בפולשים שהמציאו סיפורים שבית המשפט זרק מכל המדרגות, על אבא שלהם וסבא שלהם שהיו מאז ומתמיד בעלי הקרקע. 
 

מנהלת מינהל התכנון חשבה שהכי טוב יהיה להלבין את מתחמי המגורים הבלתי חוקיים האלה, כולל של אלה שבנו את חייהם ממש בתוך שטחי אש של צה"ל, ובתור פרס לתת לפולשים גם אפשרות לבנות לילדיהם לצדם, ואפילו לאשר על הדרך כחוקיים את מיזמי התיירות שהקימו. "יש להם אופי מאוד מיוחד שאנחנו חושבים שנכון לשמור אותו", הסבירה בוועדה תלמה דוכן, היועצת של מינהל התכנון.
 

סיפור פסקי הדין שניתנו במהלך השנים נגד הבדואים שווה כתבה נפרדת. זהו אוסף של החלטות של בתי משפט שנרמס ברגליה של המדינה ופקידיה כבר שנים. פסקי דין שעליהם חתומים מי שכיהנו ומכהנים בבית המשפט העליון - השופטים מרים נאור, אשר גרוניס, אסתר חיות, ניל הנדל, אליעזר ריבלין - ועוד שורה של שופטי שלום ומחוזי, לא מקוימים, כאילו היו אך המלצה. שוב ושוב מנהלים הבדואים משפטים נגד המדינה בטענה שהקרקעות שלהם. שוב ושוב הם מפסידים ומקבלים פסק דין שקובע שעליהם לפנות את השטח שאליו פלשו. שוב ושוב הם פונים למחרת פסק הדין למדינה, מנהלים מו"מ ומצליחים להמשיך לפתח ולקדם הלאה את הכפרים הבלתי חוקיים שלהם, בלי שאיש יפנה אותם ובזמן שהמדינה עצמה מנסה לסייע להם להכשיר אותם.

חזרה לישיבת הולנת"ע. נחום דונסקי, יועץ לרשות להסדרת התיישבות הבדואים, היה הראשון שפוצץ את הבלוף. "הייתה החלטה על יישוב אחד ברמת ציפורים", פתח וביקש לחזור אל השקף שהוצג לנוכחים לגבי אותן "שכונות" חדשות שתכננה הוועדה במרחקים עצומים מהיישוב שאושר. "חברים יקרים, אלה לא שכונות. אלה יישובים... היה לי הכבוד לתכנן לא מעט יישובים בדואים... איך אומרים? אם זה נראה כמו ברווז וזה מגעגע כמו ברווז, זה ברווז. זאת לא שכונה. זה יישוב". 

דונסקי גם הזכיר מה קורה למקבצים בדואים קטנים, "שכונות", בתוך כמה שנים. "האוכלוסייה הבדואית כמעט מכפילה את עצמה כל 15 שנה, זאת אומרת ראו את השכונות האלה... גדלות או מכפילות את עצמן". הוא גם ביקש להזכיר לפקידים המכובדים שסביב השולחן עובדה חשובה שפרחה מראשם של חלק מהם. "יישובים במדינת ישראל מקימים על פי החלטת ממשלה". רענן אמויאל, נציג משרד החקלאות, הצטרף אליו גם הוא. "נחום בא ושם את הדברים על השולחן. אנחנו לא רואים במקום בטווח הרחוק וגם לא הקרוב דרך שיהיו פה ארבעה יישובים. צריך להגיד את זה בצורה ברורה... אנחנו רואים את האמירה 'שכונה' כאמירה שעלולה לקבע יישוב עתידי". 
 

ראש מינהל התכנון שוורץ ניסתה לשכנע שמדובר רק ביישובים "זמניים". "למה הכוונה שאומרים זמני?", שאל שחר סולר, נציג המשרד לאיכות הסביבה. "איך הזמני הזה הוא זמני? קשה לי לראות בן אדם, אחרי שהוא בנה את הבית שלו והילדים שלו לידו ואולי גם הנכדים, אתה אומר לו 'טוב, עכשיו לך'". שוורץ ניסתה להסביר את עצמה. השכונות הללו לא זמניות, אמרה, "אף אחד לא מזיז אוכלוסייה ממקום למקום". בכל אחת מהשכונות הללו, הסבירה, יהיו מיזמי תיירות וגם מתחמי מגורים שיישארו על תלם גם בהמשך. "מה שיהיה זמני זה הגידול של היישוב... הגידול של היישובים האלה יהיה זמני, הוא יהיה עד לשלב שבו יתחילו לשווק מגרשים ברמת ציפורים". 

כל מי שמכיר את ההתפשטות הבדואית החזיק בשלב הזה את הבטן מצחוק. עד היום לא נולדה בנגב נקודה בדואית אחת שמישהו הצליח להגיד לה שמנקודת זמן מסוימת היא לא יכולה לגדול ולהתפתח. והיכן יתגוררו הילדים שהיום הם בכיתה ח' ובעוד חמש שנים יינשאו? הם יעברו לרמת גן? הם יזוזו ליישוב החדש, 20 קילומטר מהחמולה שלהם? כשחברי הוועדה ביקשו להבין כמה זמן תאפשר שוורץ ל"שכונות" הללו לגדול ולהתרחב, אי אפשר היה יותר להתבלבל. "היישוב יגדל מבחינת כמות האוכלוסייה רק באופן זמני, רק ב־15 שנה הקרובות או כמה שזה ייקח", השיבה.
 

ואז הגיעה תורה של עדנה פרדו, נציגת שר הביטחון בוועדה. "אנחנו מטפלים בכל כך הרבה יישובים עם ויתורים עצומים על שטחי אש... תראו את חוות אריכא. היא נמצאת בתוך שטח אש. היא לא נמצאת בפאתי שטח האש. אנחנו לכל אורך הדרך הודענו שאנחנו לא יכולים לחיות איתה... בואו נקרא לזה בשמו. זה לא שכונות. זה לא מרחקים כאלה בין שכונות. אלו יישובים עצמאיים עם קהילה ותרבות... אריכא מבחינתנו יושב בצורה בלתי חוקית ופוגע לנו כבר היום בפעילות". 
 

למשרד הביטחון היה גם מה להגיד על הניסיונות להלבין את מעשיהם של הפולשים לשטחי האש תוך הגדרתם כ"חוות חקלאיות" ולא כיישובים. "אני לא רואה את זה כחווה חקלאית. זו מכבסת מילים, אני לא רואה שזו חווה תיירותית. זו שכונת מגורים, נקודה". מחר, הזהירה פרדו, ילמדו כולם את התקדים הזה. כל מקבץ בדואי בלתי חוקי שמועמד לפינוי בהחלטת בית המשפט יכריז על עצמו כעל חווה, "ומה שאנחנו נקבל זה 100 יישובים ו־500 חוות חקלאיות. זה מה שאני רואה לנגד עיני". נחל אריכא, הסבירה שוב, "פוגעת לנו באופן ישיר בשטחי האש".  
 

נציג נוסף של משרד הביטחון, שחר אלון, ניסה ללמד את חברי הוועדה מה עושה גזילת שטחי האש הזאת לצה"ל. "30 מטר מהאוהל של סלמאן זו עמדת טנק של בה"ד 1... הבנות בקורס קצינים עוברות דרך האוהל שלו בארבע בבוקר בניווט". אלון גם לעג לדרך שבה מנסים להלבין במינהל התכנון את הפרות החוק. "יש חוק שאסור לעשות X. מה הפתרון? במקום לטפל בזה שאסור לעשות X, משנים את החוק ומתירים את זה. פשוט אומרים 'או־קיי, זה יהיה בסדר'. כל פזורה, איפה שהיא לא נמצאת, תקבל מעמד של יישוב, שכונה, לא יודע מה, לונה פארק". "אם אני תושב מקום אחר", המשיך איש המשרד להגנת הסביבה, "אני אומר 'סליחה, הסדרתם אותם כאן? גם אני מיזם תיירותי'". 
 

בשלב הזה נשמעו הביקורות נגד ראשת מינהל התכנון כמעט מכל עבר. "אנחנו יוצרים תקדים", הזהיר רפי אלמליח, איש רשות מקרקעי ישראל, "איפה שיושבים, אנחנו כבר לא חושבים אחרת מאשר לקבע ולהפוך את המקום ליישוב". "פעם, כשברק היה נשיא בית המשפט העליון הוא אמר 'הכל שפיט'", הזכיר ניר אנגרט, נציג רשות הטבע והגנים, "אז באנלוגיה יש כאלה שאומרים שהכל ניתן דרך מערכת התכנון... לגנוב פה החלטה, סליחה שאני אומר, זה לא מתאים... אני מצטרף פה לאמירה על הברווז. זה ברווז, ההקמה של היישובים החדשים האלה, גם אם יקראו להם כך או אחרת... אם הכוונה היא לעשות יישובים חדשים, אז צריך לפעול לפי הנוהל של יישובים חדשים". 
 

אגב, לא כל מה שהיה בוועדה אפשר לספר כאן, פשוט מכיוון שבכמה מקרים במהלך הדיון כובה מכשיר ההקלטה על מנת שניתן יהיה לדבר שלא לציטוט. 

# # #

שוחחתי השבוע עם כמה מחברי הוועדה ומהאחראים לתכנון. כל אחד מהם הבין מהשורה התחתונה של הדיון הזה משהו אחר. שאלתי השבוע את משרד האוצר, האחראי על מינהל התכנון, האם יש למישהו כוונה לפנות את הבדואים שיושבים באופן בלתי חוקי בעבדת, בנחל אריכא ובמשולש החווה. זו התגובה שקיבלתי: "העמדה המקצועית של מינהל התכנון היא כי נכון להקים עבור האוכלוסייה הבדואית במרחב רמת נגב יישוב מרכזי ברמת ציפורים ובסמיכות אליו שלושה מוקדים קהילתיים מצומצמים המשלבים מגורים, תיירות, עסקים קטנים וחקלאות, שיישענו על היישוב המרכזי בהיבטי חינוך ושירותים מוניציפליים. מינהל התכנון סובר כי גישה זו נותנת מענה תכנוני ראוי, תוך התחשבות בכבודם של האנשים המתגוררים במקום עשרות שנים. לצערנו, ועדת התכנון החליטה ברוב קולות לקבל את עמדת משרד החקלאות ולפיה יוקם רק יישוב מרכזי אחד ומוקדי תיירות וחקלאות ללא מגורים במוקדים נוספים".
 

אל תטעו לרגע. הכל בלוף אחד גדול. חרף צווי בתי המשפט, חרף העובדה שלרוב המיזמים התיירותיים אין רישיונות, כשמינהל התכנון מדבר על "התחשבות בכבודם של האנשים המתגוררים במקום עשרות שנים", ברור לגמרי שלאף אחד אין כוונה לאכוף שם את החוק ולפנות אותם. נהפוך הוא, הם ימשיכו לקבל פרס על התנהגות טובה ויזכו להלבנה של כל מוקדי התיירות שלהם. בלי מינהל תקין ובלי מכרזים, בלי בג"ץ ובלי בצלם. 

"אנחנו נישאר במקום", אמר לי השבוע סלמאן סדאן מנחל אריכא. היחיד שמדבר אמת.