שוטי הנבואה השחורה: מה אפשר ללמוד מתוצאות הבחירות באיראן

לקח יום א': החזית הרפורמית ניצחה באיראן. רק שוטי הנבואה השחורה, החירשים וקטני האמונה (הרוב כמובן) שלא שמעו את קולות ההיגיון, לא למדו את העובדות ולא הקשיבו לאובמה, הופתעו מן הניצחון הגורף של הרפורמיסטים, שלקחו את כל 30 המושבים שעמדו לבחירה בטהרן. בפרובינציות היו הקיצונים אמורים לקבל רוב מכריע בגין רפורמת הקרקעות של חומייני (אקט צודק שחילק את לטיפונדיות הענק של בעלי האחוזות לכפריים), אבל רוחות החופש נישבו גם לאזורים הנידחים ביותר. 
 

וזה כל הסיפור על מדיניות אובמה ה"חלש" וה"הססן": האיש שִקלל בהעזה מדינית את השפעת חדירת רוחות הגלובליזציה, באמצעות תקשורת ההמונים החדשה, על הציבור האיראני. במקביל תזמן ותזמר רצף של מקלות וגזרים שהביאו להקפאת תוכנית הגרעין ולעליית המתונים. וכל זה בלא שייהרגו חיילים אמריקאים וללא מופעי האימה וזעקות הקרב של השרלטן מירושלים. וכמובן, תודה מישראל לאובמה על הווטו שהטיל על תקיפה באיראן ועל החיסכון בדם ובהרס מיותרים לחלוטין. 
 

לקח יום ב': הפסקת האש בסוריה. אל תקשיבו למומחים שטוענים שזה בסך הכל פסק זמן להתארגנות מחדש. כניסת רוסיה ללחימה בכוח אווירי משמעותי הייתה איתות ברור לסיומה של הלחימה והתחלת המאבק הדיפלומטי על חלוקת סוריה. הגבולות ייקבעו על פי יחסי הכוחות בשטח, ובהחלט ייתכנו ימי קרב פה ושם על גבעה שולטת או ציר תנועה, אבל בגדול - הולכים להסדר. 
 

גם כאן סירב אובמה להיכנע לתביעה של פזיזי הדק בוושינגטון וירושלים. ולא שזה בא לו בקלות. הרבה יותר קל להרוג ולהיהרג, תשאלו את ממשלות ישראל. ובאמת לא ברור מה גרוע יותר (מוסרית): להביט מהצד כששבטים מטורפים הורגים אלו את אלו, או להתערב בחגיגת הדמים בלא לדעת כמה תהרוג ותיהרג, ובלא לדעת כמה זמן ייקח עד שכוח ההתערבות שלך יביא תוצאות. זהו גורלו של מי שאמור להכריע במצבים שבהם אין מנצחים. 

אובמה עצמו שילם מחיר מוסרי נורא בגין אותה עמידה פאסיבית מול חצי מיליון הרוגים ומיליוני פליטים. אני לא מכיר אותו עד כדי כך שאוכל לומר בביטחון שזה פגע בשמחת החיים שלו, אבל מול פוטין, שחיזק את אחיזתו באזור במחיר טבח אווירי, חסך אובמה בחיי חייליו ושמר על מוסר הלחימה שלהם.

ואצלנו? "אנו מברכים על המאמצים להשגת הפסקת אש יציבה ארוכת טווח וממשית בסוריה", אמר נתניהו בישיבת הממשלה בראשית השבוע. "כל דבר שיעצור את הקטל הנורא שם הוא חשוב בראש ובראשונה מבחינה אנושית. אבל חשוב שיהיה ברור שכל הסדר בסוריה חייב לכלול את הפסקת התוקפנות האיראנית נגד ישראל משטח סוריה. לא נסכים להעברת נשק מסוריה לחיזבאללה בלבנון ולפתיחת חזית טרור נגד ישראל בגולן. אלה היו הקווים האדומים שהצגנו מההתחלה, ואלה נשארו הקווים האדומים שלנו". 
 

אלו הם דיבורים ריקים. מה זה "לא נסכים"? נפציץ? מתישהו תיכון בסוריה הפסקת אש אמיתית. כל זמן שלא יורים עלינו זה לא עניינו של צה"ל מה קורה מעבר לגבול. 
 

את מה שבאמת חושבת הממשלה על ההסדר בסוריה ניסח "גורם ממשלתי בכיר", שהגיע למסקנה שניצחון אסד־איראן־חיזבאללה מסוכן לישראל. המסקנה של ה"גורם" הייתה: "המשך הכאוס עדיף על ניצחון אסד" (בתדרוך לכתבים ביניהם רון בן ישי ב־YNET). ה"תדרוך" הזה הוא תערובת מחליאה של טמטום, הזיה וציניות אכזרית, שהיא תמצית מדיניות ממשלת ישראל. 
 

עוד באוויר הדליל של שמועות וחצאי שמועות: דיבורים על שיתוף פעולה ישראלי־סעודי. אני מקווה ששיתוף הפעולה לא גולש למורדים הסונים בסוריה הנתמכים על ידי סעודיה. אלה מאיימים להפעיל נ"מ נגד המטוסים הרוסיים. מי שחושב שאיום בהפלת מטוסים רוסיים יפסיק מהלך אסטרטגי מעצמתי של מנוול בסדר גודל פוטיני חי בסרט. מי שחושב שניתן לדוג במים העכורים מדם וסבל בסוריה סוג של הסכמה על מעמדנו בגולן, חי בסרט המשך.
 

לקח יום ג': צה"ל המשיך במתקפה על מדיניות הממשלה. ראש אמ"ן הרצי הלוי אמר ביום שלישי בוועדת חוץ וביטחון כי חייבים לטפל בשיקום עזה לפני שהרצועה תתפוצץ. כולל בניית נמל תמורת הסדרה של הפסקת אש ארוכת טווח. ממשלת הימין מבועתת. הסכמה לנמל מסירה באבחה מסכת טיעונים שגרמו לקורבנות ולהרס בממדים תנ"כיים. "נמל בעזה", אמר השבוע ח"כ אבי דיכטר בתגובה להרצי הלוי, "הוא כמו תמיכה בחפירת מנהרות".  

אילו ממשלת הימין הייתה נענית בזמנו ליוזמה הטורקית לבניית נמל ולהקלות תמורת הסדרה עוד לפני אירועי המרמרה, היינו חוסכים כניעה וביזיון מול טורקיה כיום, ובעיקר חוסכים את קורבנות מבצעי עופרת יצוקה ב־2008 וצוק איתן.

 

לקח יום ד': השבוע ישראל נכנעה סופית לווקף. לא יהיו מצלמות בתוך המסגדים על הר הבית. הסיבה העיקרית להפסקת ההפגנות הגדולות הייתה כניעת ממשלת הימין לדרישת הווקף והירדנים להצבת מצלמות על ההר. אחרי הכניעה, כרגיל, הממשלה לא עמדה בבושת הכניעה, וניסתה למרוח זמן בדרישה נגדית להכניס מצלמות למסגדים. מריחת הזמן הזו רק חידדה את המתקפות הראשונות של הסכינאים. השבוע נכנעה הממשלה סופית (או שתתעלם מהסכמתה ותמשוך עוד שבוע עוד שנה). לא יהיו מצלמות במסגדים. 
 

האיסור עצמו על תפילה יהודית בהר הבית הוא עניין משונה למדי. ודאי שמותר ליהודים, למוסלמים ולנוצרים ולכל מי שבא לו, להתפלל בכל מקום. אלא אם כן צד אחד מפר סטטוס קוו ויוצר סיטואציה דליקה שמייצרת מהומות ונחשו מי זה. 
 

מבחינתי כל תפילה, כל מלמול מנטרות לכל אלוהים - יהודי, מוסלמי או בודהיסטי - היא עניין משונה. תפילה פרטית שבין אדם לקונו היא עניין פרטי שחובה לכבדו. הקרקס הפומבי של אורי אריאל, יהודה גליק ושאר פרחחי אלוהים אחרים נועד לצורכי פרובוקציה שתשרת אינטרס מפלגתי ו/או משיחי, ואת אלה חובה לעצור. 
 

לקח יום ה': סיכום הטיפול השבועי באירועי האינתיפאדה מורה על כך שהממשלה ממתינה באורך רוח של קורבן כנוע עד שהצד השני יתעייף מלהכות. זה כמובן לא יקרה. כאשר ייגמרו הסכינאים יגיעו היורים, כשייגמרו היורים יגיעו מניחי המטענים או הצלפים, או חס וחוזר חלילה דומים וגרועים מאלה. הלקח המתבקש הוא הסדר שפוי מול הפלסטינים. כלומר פירוק הממשלה הנוכחית.
 

לקח יום ו': אתנחתא קומית לקראת שבת באדיבות שגרירנו באו"ם דני דנון. דנון הגיש למזכ"ל האו"ם דוח האומר כי בשנת 2015 ביצע חיזבאללה 2,374 הפרות של החלטות מועצת הביטחון 1701. מהן 589 מקרים של חציית הגבול ושני מקרים שבהם חיזבאללה תקף את ישראל. אני לא יודע מה המרחק בין שולחנו של תת עוזר מזכ"ל האו"ם למגרסה, אבל אני מניח שהמרחק לא ירתיע אותו מלהגיע אליה. התלונה אגב היא נגד ממשלת לבנון. 

שבת שלום. 

אשרי המאמין.