כמי שעושה בהם שימוש קבוע, אין לי שום דבר נגד מדים או בגדי עבודה. להפך, אני מבין היטב את נחיצותם. בלעדיהם, כיצד נדע מי שוטר ומי מאבטח, מי רופא ומי סניטר?
למרות זאת, כל שנה, בתחילת האביב, כשניתן כבר להרגיש את הקיץ מעבר לפינה, קשה לי שלא להשתעשע במחשבות על עיצובם מחדש של מדי העבודה שלי, לגרסה קצת מאווררת יותר. אך אל דאגה, לא משנה כמה מחממים ומסרבלים הם יהיו, לא כל כך מהר אני הולך לוותר עליהם, ולא רק בגלל שמירת המסורת וקדושת המנהג, אלא גם בזכות השירות המדהים שהם עושים בשבילי.
הרי לא משנה כמה כוכביות יזהירו: "המציג הוא שחקן ואינו רופא", די עדיין בחלוק לבן אחד כדי להפוך את העומד מולנו לדמות סמכותית ואמינה. שלא לדבר על כוחם של המדהים של אפוד זוהר או כובע מצחייה. אתה רק צריך ללבוש את הבגד הנכון, וחצי מהדרך כבר עשית.
הבעיה היא שזה לא נעצר כאן. מספיק זוג משקפיים וקצת קרחת כדי שנגבש דעה נחרצת על האדם העומד מולנו כליברל נאור ומשכיל. או לחלופין, די בחולצה משובצת ובזוג סנדלים כדי שנהיה בטוחים שהאיש לפנינו הוא פטריוט מאמין ונלהב.
כל כך קל ליפול בפח המטעה הזה של המראה החיצוני, של התדמית המתייגת. הלוואי שהיה לנו יום אחד בשנה שהיה מזכיר לנו שכל זה הוא רק תחפושת, ושבסופו של דבר, מתחת לבגדים, מאחורי המסכות, מסתתר בן אדם, מסתתרת נשמה שונה ומיוחדת. בעצם יש לנו יום כזה, הלוא הוא חג הפורים.
מנהג לבישת התחפושת הוא מנהג שעבור ההורים הוא אולי חלק מגזירות הפורים, אך עבור הילדים הוא עיקר השמחה. בעוד שעל מקורו של המנהג אנחנו לא ממש סגורים, הרי שהמסר שהוא נושא ברור ונחרץ: לנהוג כאותם יהודים בתקופת אסתר ומרדכי, אלו שלאור השתתפותם במשתה אחשוורוש ונהירתם אחר תרבות העמים, ניתן היה לתייג אותם ככאלו שנטשו את האמונה ואת מסורת ישראל. אך ברגע האמת, כשגזירת "להשמיד, להרוג ולאבד" ריחפה מעל ראשם, הוסרה התחפושת ונחשפה האמת הברורה שגם יהודים אלו "מתכנסים" ומרגישים חלק בלתי נפרד מ"כנוס את כל היהודים", וגם הם "נקהלים" יחד עם כל עם ישראל ולוקחים חלק פעיל ב"נקהלו ועמוד על נפשם".
כך, מאז ועד היום, חג הפורים על שלל תחפושותיו נועד להזכיר לנו שכל ההתפלגויות והמחלוקות, המגזרים והעדות, אלו שכל כך חוצצים ומפרידים בינינו, אלו רק תחפושות. אם רק נדע להתעלם מהן, נגלה את זהותנו האמיתית, את הנשמה היהודית המשותפת לכולנו. או אז נראה איך מתחת לתחפושות והמסכות כולנו בעצם כל כך דומים.
הכותב הוא שליח חב"ד בשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת סי אנד סאן" בתל אביב