עו"ד איתן ארז, המפרק הזמני של אור סיטי נדל"ן שבבעלות ענבל אור, המליץ בימים אלה לעורכי הדין ולרואי החשבון שלה לרענן את פוליסת האחריות המקצועית. ההמלצה, המרמזת על האפשרות להגשת תביעה נגדם, לא הייתה מקרית. שבוע בלבד לאחר שמונה עו"ד ארז לתפקידו, התברר שהדוחות הכספיים של ענבל אור היו רחוקים מלשקף את מצבה הקשה, במיוחד מבחינת העמידה בהתחייבויותיה הפיננסיות.
משרד שטיינמץ עמינח ושות', החשבונאי של אור, הגיב השבוע וקבע ש"הדוחות ביטאו נאמנה את המצב בהתאם למידע שעמד בפנינו. פעלנו לפי כללי החשבונאות המקובלים והסתמכנו על חוות דעת משפטית חשבונאית וחומרים שנמסרו ממנהלי החברה ומהשמאים".
רואי החשבון של ענבל אור אינם יוצאי דופן. הקשיים הכלכליים והתביעות נגד חברות בורסאיות מעלים את שאלת איכות תפקודו של רואה החשבון. האם נעשו כל הבדיקות הנדרשות קודם לאישור הדוחות? האם רואה החשבון הניף במועד את הדגל האדום כשנודע לו על ליקוי חמור בפירמה שאותה הוא מבקר, או שמא הוא העדיף לעצום עיניים ולעבור לסדר היום?
סוגיות אלה עמדו על סדר היום כשהתפוצצה פרשת בנק לאומי, בנושא הסיוע להעלמות המס בלאומי ארצות הברית. השאלה שהתעוררה הייתה עד כמה רואי החשבון היו מודעים למעשים שנעשו מתחת לאפם, ומדוע לא הזהירו במסגרת אמת. על רקע זה דרשו מגישי התביעה הייצוגית נגד הבנק לצרף גם את רואי החשבון.
מאידך, רואי החשבון של "אפריקה ישראל" לא הסתכנו, והחליטו בימים אלה לצרף הערת "עסק חי" לדוחות החברה, המציבה בסימן שאלה את המשך קיומה.
רואי החשבון אמורים להיות שומרי הסף ולמנוע מהציבור ליפול בפח. לו הדוחות הכספיים של אור סיטי ל־2014 היו משקפים את המציאות המרה, ייתכן שממשתתפי קבוצות הרכישה הייתה נחסכת עוגמת הנפש כתוצאה מקריסת החברה.
לו רואי חשבון קפדנים במיוחד היו חושפים פרטים שההנהלה מתאמצת להסתיר, ייתכן שהיינו נמנעים מקניית מניות פירמה בורסאית וחוסכים את תוצאות קריסתה. אלא שהתנהגות רואי החשבון במערכת היחסים מול הלקוחות (החברות הציבוריות) אינה מנותקת מהמציאות השוטפת ומוכתבת לעתים משיקולים כלכליים.
יש לומר: רואה חשבון אינו חוקר משטרה הדורש לבדוק ולאמת את פרטי המידע הנמסרים לו על ידי חשב הפירמה. גם אין לו הכלים לדעת בכל זמן נתון את המצב האמיתי בשטח. למרות זאת לעתים נוח להיצמד לדיווחי ההנהלה, הרואה תמיד את הצד האופטימי בדיווח.
קיימת שאלה נוספת אשר ממעטים לדבר עליה, הנוגעת לגובה שכר הטרחה המשולם. התחרות החריפה בענף מביאה לשחיקת שכר הטרחה, וייתכן שהדבר מאלץ את משרד רואי החשבון להתייעל ואולי גם להתפשר על היקף שעות הביקורת.
בנושא זה מתעוררת גם שאלת הריכוזיות, כשהביקורת נעשית בבנק או בחברת ביטוח גדולה. כשהתלות הכספית בפירמה גבוהה והצורך בשימור הלקוחות הוא בבחינת אוויר לנשימה, עלול רואה החשבון לגלות יתר סלחנות כלפי מחדליה.
רשויות הפיקוח כמו רשות ניירות ערך חייבות לומר את דעתם בנושא שכר הטרחה, ולהבהיר שאיכות תפקודם של שומרי הסף תלויה גם בתגמול ראוי. ובלי קשר לשכר הטרחה, גם רואה החשבון הטוב בעולם אינו יכול למנוע מקרים כמו של ענבל אור, או להבדיל של הבנק למסחר, שבו המנהל מסתיר משומר הסף את המידע הרלוונטי.