מי שפקד את חופי הרחצה בתל אביב בשבוע וחצי שלפני פסח - עשרה ימים שבהם הילדים בני 3 ומעלה כבר בחופשה ממוסדות החינוך ומזג האוויר כבר נושק לקיץ - בוודאי נתקל בכריזה המשונה שקוראת לאנשים שלא להיכנס למים, מכיוון שאין שירותי הצלה. כלומר החוף פתוח, אם זה חוף בתשלום או חניה בתשלום - היא נגבתה, המסעדות והשירותים פתוחים, אבל המים - סגורים.
במשרד הפנים דווקא מתגאים בכך שאף שעונת הרחצה נפתחת באופן רשמי רק ב־9 במאי - כלומר כעשרה ימים לאחר שחופשת הפסח מסתיימת - הוחלט להעניק שירותי הצלה ב־51 חופים כבר בפסח. אלא שבישראל יש 143 חופים מוכרזים כולל חופי אילת, ים המלח והכנרת. וגם החופים שנפתחו ״לפנים משורת הדין״ כוללים 14 חופים של הכנרת, 15 חופי ים המלח, ארבעה מחופי אילת וחוף אחד בראשון לציון - שפתוחים לאורך כל השנה.
בכל שנה מועדי הפתיחה של תחנות ההצלה מרתיחים מחדש. אם זו לא העובדה שבשנה מעוברת שבה חופשת הפסח יוצאת בימי שרב, תהיה זו העובדה שבימים כתיקונם, באוגוסט, בשיא עונת הרחצה, בשש בערב, כאשר החופים עמוסים ברוחצים, נסגרות תחנות ההצלה והמצילים הולכים הביתה. הסכמי עבודה. שלא לדבר על זה שתחנות שכבר פתוחות כעת, מאותם 51 מעשי חסד שעשה עמנו משרד הפנים, חלקן נסגרות כבר בשעות הצהריים המוקדמות.
יש כאן כל כך הרבה מה לשפר. במדינה שבה הקיץ רק מתארך משנה לשנה, שבה בתחילת האביב או בסופו - תלוי אם זו שנה מעוברת או רגילה - יוצאים מאות אלפי תלמידים לחופשה בת שבועיים וחצי, במדינה שמתנאה באחד הנכסים התיירותיים העיקריים שלה - חופי ים ארוכים ואיכותיים - חלמאות לפתוח את עונת הרחצה מאוחר כל כך.
מי שייכנס לאתר משרד הפנים יראה מיד כיצד מתגאה המשרד בהחלטת השר לבטל דמי כניסה לחופים מוכרזים בקיץ הקרוב, שזו החלטה מצוינת ומתחשבת, אם כי שווה לעקוב. באותו אתר מצוינת בגאווה גדולה החלטת השר, אריה דרעי, להקדים את פתיחת אותם 51 חופים לרגל חופשת הפסח. מקרה קלאסי של “עשינו לכם טובה במקום פשוט לעשות את מה שצריך”. עם יד על הלב, איזה ישראלי, אחראי ככל שיהיה, יטרח לחפש ברשת את אתר משרד הפנים כדי לבדוק באיזה חוף מציעים בפסח שירותי הצלה? לחובבי החופים הרי יש חוף מועדף, הרגלים ותורה שלמה של הליכה לים, שלא לדבר על התיירים שאין שום סיכוי ששמעו בכלל על האפשרות שבחלק מהחופים מומלץ שלא לרחוץ כשבחוץ 30 מעלות, כי א׳ באייר - מועד הפתיחה של עונת הרחצה - עוד לא הגיע.
זהו אחד המקרים היחידים שבהם על הרשויות להתנהל בהתאם לאופי התושבים ולא לנהוג במנותק כל כך ממנהגיהם, מלוח השנה וממזג האוויר. ומי בכלל שמע על כך שיש חופים כאלה ויש חופים כאלה? חם בחוץ, יש מציל, זה ההיגיון המנחה כל מי שמרגיש שבשלה העת לצאת לים, ואין שום סיבה לסתור היגיון זה.
על שר הפנים להעלות מיד לסדר היום הצעת חוק להקדמת עונת הרחצה לסוף חודש מרץ ולהאריכה עד סוף נובמבר, בכל שנה, בלי כל קשר למזג האוויר. בינתיים, עד שהמחוקק המנמנם יתעורר לו, הכדור מצוי בידי הרשויות המקומיות. ברצותן, יעסיקו את המצילים טרם תחילת עונת הרחצה, ובאילו שעות שיסכימו לשלם. ועל כן, האחריות מוטלת גם עליהן. זהו שירות בסיסי לתושב, ואין שום סיבה שהעיריות, במיוחד ערים מבוססות יחסית, כמו תל אביב וראשון לציון, יתקמצנו על שעות הצלה. יאללה, פתחו כבר את הים, הקיץ כבר כאן.
הכותבת היא עורכת התוכנית "מה בוער" בגלי צה"ל