לא צריך להיות סוכן CIA בכיר כדי להתריע על אפשרות להתקפת טרור בשיאה של אליפות אירופה. האמת היא שזה יהיה נס גדול אם הטורניר, שייפתח ביום שישי הבא, יסתיים בלי פיצוצים ודגלים בחצי התורן.
תעשו ניתוח פשוט של העובדות: ב־13 בנובמבר, ביום שבו בוצעה התקפת הטרור המשולבת בפריז, התפוצץ מחבל ממש מחוץ לאצטדיון סטאד דה פראנס, שם נערך משחק ידידות בין צרפת לגרמניה. אותו אצטדיון לאומי יארח את משחק הפתיחה והפריזאים יזכרו שעשר דקות הליכה משם חוסל עבד אל חמיד עבאוד, שהיה המוח מאחורי אותה התקפת טרור, ובמרחק חמש דקות נסיעה צפונה, בדראנסי, גדל והתחנך סמי אמימור, ששחרר את מלאכי הגיהינום באולם בטאקלאן.
והרי הטרור לא חוסל מאז נובמבר השחור, גם אם נעצרו עשרות פעילים ונערכו פשיטות רחבות.
יש סיכוי יותר מסביר שממש עכשיו, באיזו דירת מסתור, יושב בחור מיוזע מהתרגשות, שעובד שעות כדי לדחוס מסמרים וברגים למזוודה גדולה. לא צריך מאה מחבלים מיומנים, מספיק אידיוט אחד כדי לחרב את המסיבה.
צרפת לא אמורה לאבטח החודש אצטדיון לאומי ולסגור שלושה רחובות צדדיים. הטורניר היוקרתי ייערך בתשע ערים שונות, מיליוני אוהדים יגיעו מאירלנד, משוודיה ואפילו מאלבניה.
במשך היום ההמונים ישרצו במרכזים, ישתו בירה, יקיאו בסמטאות. בשביל טרוריסט זה לונה פארק של אפשרויות, הוא רק צריך לעשות אן דן דינו, וללחוץ.
לקחתי בחשבון את הסכנה המרחפת כשהזמנתי כרטיסים ליורו. נכון שהכי בטוח זה לשבת בבית, פחית של בירה בצד אחד, אבטיח בצד שני. אבל מה, שנפסיק לחיות, לנשום? אני ארגיש לכמה שבועות כמו אלה שחיים במאחז לא חוקי מטר משכם וכל יום מתפללים לחזור הביתה בשלום. מה לעשות, כדורגל.
לא להאמין שזו אותה צרפת שאירחה לפני 18 שנה את אליפות העולם וגם זכתה בה אחרי הופעה הרואית. הייתי שם, ואז מי בכלל חשד בבחור שקופץ לצדו. אותה מדינה, שהיום משגיחה בשבע עיניים על המהגרים שחיים בתוכה, תלתה על שער הניצחון את תמונתו של הגיבור הלאומי זינדין זידאן, כוכב ענק עם שורשים אלג'יראיים חזקים. כן, היו זמנים.