רוח גבית של טינה ופחד: טראמפ נאבק לקשר את עצמו ל"ברקזיט"

עם אפס כוח אדם מרושת בשטח (50 מדינות), מנגנון כושל לגיוס תרומות, ושעות בלבד אחרי שפיטר את מנהל הקמפיין שלו, הקים עליו טראמפ את זעם הרפובליקנים, המחכים עדיין שיעשה את המעבר המיוחל לבחירות הכלליות ויתנהג כמועמד לנשיאות. הילרי קלינטון, לא חפה מצביעות, תהתה מדוע לא מרפה מועמד פוליטי מעסקיו הפרטיים, ומתנהג כקבלן, עם הנשיאות כתחביב. היו שהצטרפו לתהייה הזאת. 
 

עד כמה תקוע האסימון שלו במורד הקופסה, הבהיר טראמפ, שברבר ארוכות בדבר מסלול הגולף המקסים בעולם ואהבת היצירה שלו, בבוקר שבו התברר שבריטניה הצביעה בעד פרישה דרמטית מהאיחוד האירופי, הפכה סדרי עולם והפילה את המניות בנאסד"ק ב־600 נקודות. שאלה עיתונאית בסוף דבריו גרמה לטראמפ לעשות את הקשר המתבקש בין האידיאולוגיה הבדלנית והכוחנית שעשתה אותו ובין החלטת הבריטים לעשות לביתם. 
 

מהרגע שקשרו עבורו את הקצוות והטעינו את התוכנה, עלה טראמפ על דרך המלכה ולא הפסיק לנכס לעצמו את הרעיון שזה עתה יושם. הוא התקשה להבחין בין סקוטלנד (שלא פרשה) שבה ביקר - ובין אנגליה.
 

אבל יותר מטראמפ, שאולי טרם הסתגל לטופוגרפיה החדשה, דנו המומחים בבית בדמיון בין כעסם של גברים לבנים המרגישים מנוצלים ומבוזים בבריטניה ובאמריקה, ובאפשרות שההצבעה לעזוב את האיחוד היא החימום לאופציית בחירתו של טראמפ. הם מיהרו וניסו להתנער מרעיון העוועים הזה, בטענה שהפרישה מהאיחוד היא אמורפית ואילו טראמפ הוא מועמד שהספיק להשניא עצמו על כל מי שנשמה באפו. אמן.