אם נחשוב על זה לרגע, הביטוי היחיד להשתייכותנו כישראלים ליבשת אירופה מתמצה בעיקר בהשתתפותן של קבוצות ונבחרות ישראליות בתחרויות ספורט במסגרות האירופיות השונות, ואם נרצה לדייק יותר, באי הצלחתן של קבוצות ונבחרות ישראליות בתחרויות ספורט במסגרות האירופיות השונות.
וגם בפעם האחרונה שבדקתי לא היו בבעלותי כל נכסי נדל"ן באנגליה, וגם בתיק ההשקעות שאין לי לא מככב הפאונד האנגלי, אין ברשותי כל דרכון אירופי, ולונדון ממש לא מחכה לי. למרות כל זאת לא התפלאתי כלל למצוא את עצמי יחד עם רבים בישראל הים תיכונית עוקבים בעניין רב אחרי תוצאות משאל העם הבריטי בשאלת ההישארות באיחוד האירופי או עזיבתו.
למה?
ראשית, גם לנו שורשים בממלכה המאוחדת. בואו לא נשכח שגם בחלקנו נפל הכבוד המפוקפק לכהן שנים מספר כמעין מושבה בריטית הכפופה לחוקי הכתר, ורק בנס ניצלנו מגזירת הנהיגה בצד שמאל של הכביש, בהיותנו
המושבה הבריטית הראשונה בהיסטוריה שבה ויתרו הכובשים הבריטים על התעקשותם להנחיל את המסורת המקודשת של הנהיגה בצד שמאל (זכר לתקנת תעבורה רומית קדומה, המבוססת על הצורך להשתמש בחרב ביד ימין החזקה תוך כדי רכיבה - אם שאלתם).
שנית ומעבר לכך, ברור לכל בר דעת כי מדובר בהכרעה היסטורית רבת משמעות שתוצאותיה עתידות להשפיע לא רק על תושבי בריטניה ומדינות האיחוד האירופי כי אם על העולם המערבי כולו, ולא רק בתחום הכלכלי, החשוב דיו, כי אם בוודאי גם בתחומים רבים נוספים.
אך למרות הנפילות ואי הוודאות הכלכלית, אותי באופן אישי תוצאות המשאל התומכות בעזיבת בריטניה את האיחוד האירופי דווקא די מעודדות:
תקופתנו מתאפיינת יותר מכל בתופעת טשטוש הזהויות. אידיאל השוויון המקודש רומס בזה אחר זה מאפייני זהות ייחודיים, בין אם אלו לאומיים, עדתיים, דתיים או אפילו מגדריים. אני לא יודע אם שמעתם על זה, אבל במקומות רבים בעולם אפילו תאי שירותים כבר אינם מזוהים באפיון מגדרי. התעקשות על
הגדרה עצמית ומאפייני זהות שונים נתפסת לעתים כפשע. הזדהות לאומית מתורגמת מיד לפאשיזם, וזהות דתית במקרים רבות כגזענות. התפיסה השוררת כיום גורסת שכולם־כולם צריכים להיות בדיוק אותו דבר בכל עניין.
והנה קמה אומה שלמה ומצהירה כי למרות ההשלכות השליליות העתידות לנבוע מכך, היא בוחרת לשלם את המחיר ולהתנתק מאיחוד מדיני כדי, בין השאר, לשמור על זהותה הייחודית ההיסטורית.
וזה מעודד. כי אם הבריטים מעזים לעשות זאת זה אומר שכל אחד יכול. אפילו אנחנו. הגיע הזמן שנבין שההתעקשות לשמור על זהותנו היהודית, על מנהגינו השונים, ההימנעות מהתבוללות, בין העמים וגם בין המגדרים, אינם כה חשוכים ופרימיטיביים כפי שמנסים לשכנע אותו. שוויון הוא ערך חשוב ונעלה, אך לא על חשבון הגדרת הזהות העצמית. אנו אומנם דוגלים באחדות, אך לא באחידות. עלינו לשמור על זהותנו הייחודית היהודית, זה באמת שווה כל מחיר.
הכותב הוא שליח חב״ד בשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת סי אנד סאן בתל אביב