צעירה רזונת, חיוורת ומבולבלת הוכנסה ממרתפי המעצר של בית משפט השלום בתל אביב אל אולם המעצרים של השופטת דנה אמיר. זוהי מאי גוטמן (21). בחולצת טריקו ארוכה לבנה ובשיער שטני פזור היא נראתה כנועה ובוכייה, כמו אחת מאותן מכורות לסמים הפוקדות את אולמות המעצרים, וממש לא ילדת הפרחים האמריקאית והשמחה שהיא בחייה. גוטמן היא בת לזוג יורדים עם סיפור פלילי משלהם, אשר לפי סבתה חזרה לישראל בגפה כדי לשרת בצה"ל ולהתחתן, ובסופו של דבר הפכה לנאשמת בניהול תחנת קנביס ברחוב דיזנגוף 101 בתל אביב.
על פי כתב האישום, לצורך הפעלת המיזם שהפיץ עשרות אלפי שקיקי קנביס, החומר המבוקש ביותר ברחבי גוש דן בימים אלה, היא עמדה בראשו של מערך ההפצה והעסיקה בשכר לפחות ארבעה עובדים: דני לוי (20) מקריית אתא, שי לי בכר (25) מרמת השרון, נדב לוי (27) מתל אביב ואור בן דוד (31). לפי החשד, בניהול ובהפקה של המיזם יוצא הדופן השתתפו גם בעלה ואחיה, שמאז מעצרה ירדו למחתרת. הם דרושים לחקירה והוצאו נגדם צווי מעצר ואיסור יציאה מהארץ.
הבעל והאח, טוענים גורמים המקורבים לחקירה, נחשבים לרוח החיה מאחורי הסיפור. אולם לאורך החקירה המפרכת, שנמשכה שלושה שבועות ונערכה במשרדי תחנת לב תל אביב ובמתקני המעצר השונים בואך נווה תרצה, הצעירה השברירית לא הפלילה אותם. היא הקפידה להשיב במשפט אחד על עשרות השאלות והראיות שהוטחו בה: “לפי ייעוץ משפטי שקיבלתי מעורך דין בני נהרי אני שומרת על זכות השתיקה".
מהסיבה הזו בדיוק התנגד התובע, עו"ד אביב בר אור מהתביעה המשטרתית, לשחרורה בערבות, ואף למינוי קצינת מבחן. “היא צעירה נורמטיבית רק לכאורה", אמר. “בפועל העבירות המיוחסות לה הן בסדר גודל רדיקלי ממש, מבחינת המבנה, ההיקף והתחכום, מה שמקים חשש מהותי לכך שהיא תנסה להימלט מהארץ". הסנגורים, עורכי הדין בני נהרי ושוש חיון, מיהרו להתרעם על ההגדרה הזו, וסחטו מהתובע הצהרה ש"לא לפרוטוקול, אנחנו כן נסכים לשחרור עם אזיק אלקטרוני".
השופטת אמיר הנהנה קלות והמובן מאליו צף באוויר, גוטמן תשוחרר לאחר תסקיר קצין מבחן בתוך 21 ימים. אבל כאן עולה מחדש גם התובנה על כך שמשטרת ישראל, בהנחיית קובעי המדיניות במשרדי הממשלה, רצה אחרי הזנב של עצמה בכל הקשור לאכיפת החוק נגד צריכה, גידול והפצה של קנביס. הביקוש גובר על ההיצע, והקהל הנורמטיבי מתעלם מההרתעה. בחישוב גס אפשר לומר שלפחות 30% מההודעות לעיתונות, כמו גם פעילות המשטרה לאחרונה, מתייחסים לעבירות של גידול ושיווק קנביס. עם כל הכבוד לעבודה הסיזיפית של בלשים בכל רחבי הארץ ולתמונות המרהיבות מהמעבדות שנחשפות, המספרים לא נתפסים והגרף רק שואף מעלה.
החוק, טוענת הפילוסופיה של הדמוקרטיה, הוא המשרת של הציבור. אבל לא זה המצב בתחום הקנביס בישראל, שבה ציבור צרכני המריחואנה משרת את החוק. בהתחשב בכך שהשימוש בקנביס לסוגיו (מריחואנה וחשיש) זוכה כיום ללגיטימציה מקיר אל קיר כמעט, הגיע הזמן להכפיף גם את החוק לשירות הציבור.
אקסלים ושליחים
בינתיים התברר בחקירה כי הנאשמים שכרו ב־1,700 שקל בחודש חנות־משרד בפסאז' ברחוב דיזנגוף פינת פרישמן, הבניין שבו שוכן תיאטרון בית ליסין. החוקרים חשפו כי חברי הרשת שכרו ציוד הכולל מחשבים, כספות, טלפונים סלולריים, מכלי אחסון, משקלים אלקטרוניים, שקיות לאחסון העלים ומעטפות למשלוח.
לצד השיווק המסורתי מפה לאוזן, הרחיבו חברי הרשת את מערך הלקוחות באמצעות אפליקציות חברתיות שונות, אתרי היכרויות ופורומים באינטרנט. מכתב האישום עולה כי חברי הרשת נהגו לפנות לאנשים באפליקציית ההיכרויות טינדר למשל. תמונת פרופיל המשתמש של העסק הייתה דגל ישראל ועליו עלה מריחואנה.
גולש סקרן שפתח בשיחה עם מפעיל הפרופיל היה מקבל הודעה בנוסח: “מעוניין? אפשר לעזור לך?". אם ניכרה התעניינות לקניית מריחואנה, הייתה עוברת ההתקשרות לוואטסאפ. אחרי שהקשר התבסס, הנאשמים היו פונים ללקוחות בשמות קוד בדויים באמצעות כרטיסי סים לא מזוהים, שחלקם נתפסו במוקד דיזנגוף ובדירה של גוטמן ברחוב מקווה ישראל. המשווק, בשמו הבדוי “ג'וני", “סמי", “ארמנד" או סתם “המוקד", היה מעלה לאפליקציה תפריט יומי הכולל סוגים שונים, משקלים ומחירים, ואף מבצעים והנחות לכמויות גדולות.
עוד התברר כי את נתוני הרכישה של הלקוחות הזינו העובדים לטבלת אקסל, שכללה את שם הלקוח, כתובתו, סוג וכמות החומר המבוקש והמחיר שהיה עליו לשלם. לאחר העברת ההזמנה למחשב, נטען, גוטמן נהגה לסדר במעטפות חומות גדולות את החומר והפיקה רשימת חלוקה יומית. הרשימה הועברה לבלדר התורן, שהיה יוצא על קטנוע לכמה סבבי חלוקה ביום: תל אביב וערי גוש דן, הרצליה, פתח תקווה, רמת השרון וראשון לציון. רשימת הלקוחות כללה עשרות רבות של קונים, אולם במשטרה הסתפקו ב־53 מהם, אשר העידו על רכישת הקנביס באותה שיטה.
אגב, מיד לאחר פשיטת המשטרה התקבלה בטלפונים של חלק מהלקוחות הודעה שלפיה יש עיכוב בהפצה עקב תפיסת אחת הדירות, אבל המלאי יתחדש בקרוב. בדירה הפרטית של גוטמן נתפסו מכלים ושקיות מלאים קנביס וחשיש במשקל 1.5 ק"ג. בדירות של האחרים נתפס קנביס בכמויות קטנות לצריכה עצמית.
חברים מדברים על מאי
במשטרה אומרים כי המיזם נחשף במקרה על ידי שוטר אשר הבחין בריח חריף של מריחואנה באזור המשרד. אשרי המאמין. כך או כך, בעת הפריצה למשרד נתפסה גוטמן כשהיא מכניסה מריחואנה לתוך מעטפות, לפני הוצאת סבב משלוחים נוסף. הנאשם דני לוי נתפס מקליד הזמנות לטבלת האקסל במחשב, ואילו הנאשמים נדב לוי ובחורה נוספת הגיעו לדירה בזמן שהשוטרים ערכו בה חיפוש.
שלושת הנאשמים הללו הפלילו את גוטמן. דני לוי, בנו של קצין משטרה בצפון, סיפר כי הועסק כחודשיים כמוקדן במשמרות בוקר בתמורה ל־700 שקל בשבוע, נוסף לסיוע בתשלום שכר הדירה שלו וחומר לשימוש עצמי. עוד הוא סיפר כי גוטמן נתנה לו מפתח למשרד ואת הקוד למחשב.
נדב לוי העיד כי גוטמן העסיקה אותו כחודש וחצי כשליח על אופנוע, במקביל לעבודתו כשליח של אחת המסעדות בעיר. לדבריו, הוא עבד במשמרות שלוש פעמים בשבוע, ובעבור עשר עד 20 שליחויות קיבל 700 שקל. לפי העדות שלו, הוא קיבל מגוטמן מעטפות עם קנביס המיועדות ללקוחות, על פי רשימת ההזמנות הממוחשבת, ובסיום כל משמרת היה מעביר את הכסף לידיה.
הבחורה הנוספת שהגיעה לדירה במהלך החיפוש, טענה כי הגיעה לבקר את חברתה גוטמן, ולדבריה אין לה מושג מה קורה בדירה. אלא שבדיקת מכשיר הטלפון שלה העלתה מהר מאוד הודעות ושיחות שקיימה בתוך קבוצת עובדי המיזם, אשר שמה היה “חפיפה בלי שמפו", והסמל שלה היה עלה מריחואנה כמובן. ברשומות הקבוצה בוואטסאפ נתפס גם קובץ אקסל עם סידור העבודה לפי משמרות במוקד ובשליחויות. את שלושת הנאשמים מייצגים עורכי הדין נירה שגב, מיקי חובה וניר אלפסה, המבקשים ללמוד את חומר הראיות לפני שימסרו תגובה מנומקת.
השדכנית וקצין המשטרה
שני כתבי אישום נפרדים מייחסים לגוטמן ולאחרים עשרות אישומים של החזקה וסחר בסמים. מאחר שהנאשמים הפלילו את גוטמן, הופרדו כתבי האישום כדי שהם יוכלו להעיד נגדה. בינתיים, במהלך דיון ראשון בהמשך מעצרה, התברר כי גוטמן שוהה בארץ לבדה, מאחר שהוריה שוהים בארה"ב למעלה מ־15 שנה ומתקשים לחזור לישראל עקב הסתבכויות עם החוק בתחילת שנות ה־2000.
אמה, אילנה גוטמן, הייתה שדכנית מפורסמת מאוד באזור חיפה והצפון, שנקלעה לקשיים כלכליים מול נושים ורשויות המס. לפי פרסומים שונים שלה ברשת, היא ממשיכה לעסוק במקצוע השדכנות. אביה, יוסף גוטמן, היה באותה תקופה קצין משטרה מוערך בתחנת זבולון, והסתבך אף הוא עם החוק ועזב את המשטרה. מאי גדלה בלוס אנג'לס, ולפי דברי סבתה בבית המשפט, “היא באה לישראל כדי לשרת בצבא, ונשארה כאן כי היא אוהבת מאוד את ישראל".
השופטת אמיר הורתה לערוך לגוטמן תסקיר קצין מבחן. “דרך המלך בעבירות מסוג זה היא מעצר עד תום ההליכים, אולם על בית המשפט לשקול חלופה שתאיין את המסוכנות גם אם לא תבטל אותה. במקרה זה, גילה הצעיר והיעדר עבר פלילי מחייבים קבלת תסקיר ולא ברור לי מדוע המדינה מתנגדת".
בהכנת הכתבה השתתף מיכאל פרוסמושקין.