מדיניות חוץ משונה: נתניהו גילה את אפריקה, אבל שכח את אמריקה

על השולחן הצעה אמריקאית נדיבה לסיוע ביטחוני של 37 מיליארד דולר לעשר השנים הבאות. שר הביטחון דוחק בו שיחתום, שר האוצר מפציר בו שיפסיק להתמקח, אבל נתניהו רוצה יותר. הוא רוצה 40 מיליארד - מספר עגול, שנשמע טוב יותר במסיבת עיתונאים. משה כחלון כבר הבטיח לו שיידע לממן את ההפרש, אבל נתניהו בשלו.
 

האמריקאים דורשים שהכל יהיה כלול בסכום הזה, כולל 600 מיליון דולר שהם מקצים מדי שנה למערכות ההגנה מפני טילים של ישראל. זו דרישה שישראל יכולה לחיות איתה, כי היא לא באמת מבטלת את שיקול הדעת של הקונגרס, שיוכל להמשיך ולהקציב סכומים נוספים. 
 

אבל הם דורשים גם לבטל את מנגנון ההמרות - מעין פיצוי שניתן לישראל לפני 30 שנה בתמורה לביטול פרויקט הלביא. אז, הסכימה ארה"ב שרבע מתקציב הסיוע הדולרי יוכל להיות מומר לשקלים ולתמוך בתעשיות הביטחוניות שלנו. עם השנים הנוהג הזה השתרש ותפח לסכום נכבד של 800 מיליון דולר בשנה, שאכן מממן שורה של טכנולוגיות ישראליות ייחודיות. סוג של חוצפה ישראלית שהאמריקאים היו מוכנים לתמוך בה עד עכשיו. אבל לא עוד.

מבחינתם, הסיוע הוא מתנה נדיבה על חשבון משלמי המסים שלהם, שעל הדרך גם מבטיח תעסוקה בתעשיות הביטחוניות של ארה"ב. הוא אמור ליצור מקומות עבודה באריזונה ובטקסס, לא בלוד ובנתניה. לישראל קשה להתווכח עם הטענה הזאת - אחרי הכל זה הכסף שלהם. אז ישראל הציעה מנגנון הסתגלות - הפחתה הדרגתית של הסכום שניתן יהיה לרכוש איתו בארץ. 

 

האמריקאים לא השיבו בחיוב, אף על פי שזו הצעה שהם היו יכולים לעכל, אילו הייתה אווירה טובה יותר במו"מ איתם. גם בנושא הזה, הבטיח שר האוצר לנתניהו, הוא יודע לעשות את ההסטות הנדרשות בתקציב כדי להסתדר גם בלי המרה של הסיוע הביטחוני לשקלים. אבל נתניהו ממשיך להתעקש.

בינתיים נוקפים השבועות והחודשים ומקרבים את סופו של ממשל אובמה. האם ישראל יכולה באמת להיות בטוחה שהנשיא (או הנשיאה) הבא יהיה נדיב יותר? במערכת הביטחון צופים בעיניים כלות במריחת הזמן של רה"מ וחוששים שבסוף נצא קירחים יותר. 

בינתיים נתניהו מבצר את ביטחוננו בבניית עוד דירות בקריית ארבע, שבוודאי ירתיעו את המחבלים הבאים ויפחיתו את הטרור. אולי שכונה חדשה בחברון גם תגרום למרק צוקרברג להבין את הטעות הגדולה שעשה ולסגור את הפלטפורמה הטרוריסטית שהמציא. 
 

ישראל ניצבת היום מול הטרור החדש, טרור מסוג אחר מזה שהכרנו. אין לו מטרות פוליטיות, הוא מונע מהשראה ורעיון ולא מארגונים ממוסדים, והוא חלק מהמערכה האזורית והעולמית של האסלאם הרדיקלי. ארגוני הטרור שהכרנו - חמאס, ג'יהאד, פת"ח, החזית העממית - הפכו ללא רלוונטיים. אין להם חלק או מעורבות במה ששולח צעירים פלסטינים לרצוח ישראלים.
 

גם הטלוויזיה הפלסטינית, על ההסתה שבה, היא לא עיקר הבעיה. הצעירים האלה חשופים לתוכני אלימות קיצונית שמגיעים מכל רחבי המזרח התיכון, וכמו בארה"ב, בצרפת, או בבלגיה - תמיד יהיו מספיק מחבלים פוטנציאליים שהתכנים האלה יניעו אותם לפעולה. את הפצת התכנים האלה גם גלעד ארדן לא יכול לעצור.
 

הפיגוע בשרונה הוא דוגמה קלאסית לפנים החדשות של הטרור: שני צעירים, שטופי אידיאולוגיה קיצונית, משיגים נשק ובונים תוכנית לפיגוע, בלי ששום ארגון עומד מאחוריהם, ולא שוכחים להצטלם עם דגל דאע"ש לפני היציאה. הם יוצאים מתוך הנחה שיחוסלו במהלך הפיגוע ויודעים גם שבית משפחתם ייהרס. שתי העובדות האלה לא מרתיעות אותם וכנראה שגם לא השכונה החדשה בחברון.

 

התגובה של ישראל פבלובית וחוזרת אל מה שהיא מכירה מהאינתיפאדות הקודמות: כתר, סגר, הריסת בתים, שלילת היתרי עבודה - מה מכל זה יעיל? כנראה שכלום, אבל לפחות יש תחושה שעשינו משהו. אנחנו מתעלמים מהעובדה שיש כאן תופעה חדשה שדורשת חשיבה ומדיניות חדשה. 
 

גם השב"כ ניצב אובד עצות ונטול כלים אל מול הטרור החדש. בשנות ה־90, כשהחלו פיגועי ההתאבדות של חמאס, לקח לשב"כ עשור להבין את התופעה החדשה ולהתחיל לסכל אותה ביעילות. נקווה שהפעם זה יהיה מהיר יותר.  ראש הממשלה, בשפת גוף שכולה אומרת נחישות ותקיפות, ממשיך גם להתעלם משני הרעיונות שעשויים להועיל למול התופעה החדשה: גירוש משפחות מחבלים וביטול הקייטנה בבתי הכלא. 
 

גירוש משפחות הוא עניין מורכב, מוסרית ומשפטית, אבל יש לו סיכוי להשפיע על מה שעובר בראשם של אותם צעירים כשהם מחליטים לבצע פיגוע. היום הם יודעים שהם יצאו מהעולם הזה כגיבורים, שמשפחתם תזכה בכבוד ויקר חברתיים ושגם עתידה הכלכלי של המשפחה מובטח. אם יידעו שהרצח שיבצעו יגזור על משפחתם חיי אומללות בעזה - ייתכן שתוצאת המשוואה שלהם תהיה אחרת.
 

בבתי הכלא שלנו, כפי שכתב כאן עמיתי בן כספית וכפי שטוענות בצדק משפחות שאול וגולדין, זוכים המחבלים לתנאים מפליגים ובלתי סבירים. הם מהלכים אימים על הסגל של שירות בתי הסוהר והצליחו עד היום להרתיע כל נציב שב"ס שרצה לשנות את הכללים. כאן יכול השר לביטחון הפנים לתרום תרומה אמיתית לביטחון ולהפסיק לתת למחבלים לנהל את בתי הכלא שלנו. 
 

זה לא מהלך פשוט, והוא יוביל לתסיסה בבתי הכלא וגם בשטח, שתדרוש מאיתנו נחישות גדולה יותר מאשר פוסט בפייסבוק. לא בטוח שזה יעצור את הטרור, לא בטוח גם שזה יחזיר את גופות החללים מעזה, אבל זה לפחות יתקן עוול מוסרי.