היום (ראשון), ה-24 ביולי, יחלפו ארבעה חודשים בדיוק מיום האירוע ששינה לאלאור אזריה ולבני משפחתו את חייהם. האירוע טלטל את ביתם ואת עולמם, ומאז כל בני המשפחה מגויסים רק למטרה אחת - להחזיר את הילד הביתה חף מכל פשע. הבוקר יעלה אזריה להעיד בפעם הראשונה. הוא לא רק יספר את גרסתו, אלא יצטרך לספק תשובות ברורות מדוע ביצע את הירי. אין לאיש ספק שטעה באותו יום, אולם יהיה לו קשה מאוד להסביר לשופטי בית הדין ביפו איך בדיוק הרגיש בסכנת חיים הנשקפת לו ולסביבתו בעוד אף אחד מהעדים שעלה עד היום למסור עדות לא חש באותה סכנה, למעט נהג האמבולנס עופר אוחנה, שהתריע מפני מחבל חי ומסוכן בסרטונים שתיעדו את האירוע.
השופטים יציגו בפני אזריה את אותם סרטונים מהזירה והוא יצטרך, צעד אחר צעד, להסביר את המעשה ואת הטעות, בלי להודות בה. הוא כבר לא יכול לומר "סליחה, טעיתי", שכן, מהרגע הראשון הוא דבק בגרסה אחת שאיתה ילך עד הסוף: "יריתי כי חשתי סכנה ממשית". עדותו צפויה להימשך שעות ארוכות. ביום הראשון הוא יתמקד בעיקר בגרסתו למה שקרה בשטח. הוא יספק את גרסתו מול טענות שלושת המפקדים הבכירים בזירה, מח"ט חברון לשעבר, אל"מ יריב בן עזרא, מפקד הפלוגה, רס"ן תום נעמן, וגם מפקד המחלקה שנכח בזירה בזמן האירוע ואף הותקף בידי המחבל. כולם, ללא יוצא מן הכלל, העידו כי הירי של אזריה במחבל לא היה מוצדק.
בשלב מסוים צפויים השופטים להוציא את הקהל מהאולם ולעמת את אזריה עם התחקיר המבצעי המסווג שקבע באופן חד-משמעי כי הירי בוצע ללא צורך מבצעי ונעשה על דעתו בלבד. הוא יצטרך להסביר מדוע לא ביצע שורה ארוכה של פעולות לפני שירה בראשו של המחבל ששכב על הקרקע. מדוע לא הזהיר את המ"פ, שעמד סמוך למחבל בזמן הירי. כמו כן, יצטרך להסביר את אמירותיו לאחר הירי, שלפיהן הוא ירה במחבל "כי הוא היה צריך למות".
מחר ישוב אזריה אל הדוכן והפעם יספר על שירותו הצבאי, על הדרך שצעד בה, על ההכשרה המבצעית והקורסים שעבר כמו גם התדריכים שבהם, לטענתו, נאמר לא אחת כי ישנה התרעה לפיגוע משמעותי הכולל מטען חבלה, שלטענתו הניעו אותו לבצע את הירי וחידדו את תחושת הסכנה שחש בזירה.
מחרתיים מחכה לו עוד יום לא פשוט: מולו יעמוד אחד התובעים הטובים ביותר בצה"ל, סא"ל במיל' עו"ד נדב ויסמן, שינסה לסתור את עדותו בשאלות קשות ונוקבות.