בדיון שנערך שלשום בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, הוחלט על ייצוג עובדים עם מוגבלות בגופים ציבוריים. החוק אומר כי כל גוף ציבורי המונה יותר מ־100 עובדים יחויב להעסיק 5% עובדים עם מוגבלויות, בהם עובדים עם מוגבלות משמעותית (40% נכות לפחות). הצעת החוק, שאושרה לקראת העלאתה במליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית, קובעת כי כל גוף ציבורי ימנה ממונה תעסוקה לאנשים עם מוגבלות שיהיה האחראי על היישום בפועל של החוק ועל הדיווח השנתי עליו. במסגרת תפקידו יקבל הממונה פניות ציבור בנושא, ייזום פעולות להגברת המודעות ויהיה מקור לייעוץ והדרכה בדבר חובותיו של הגוף שבו הוא עובד.
החוק, שיזם ח"כ איציק שמולי, הוא אומנם פריצת דרך עבור בעלי מוגבלויות בשילובם בחברה ובעזרה למציאת תעסוקה עבורם, אך יחד עם זאת נדרש שינוי גדול הרבה יותר כדי שאלו יוכלו לחיות בכבוד במדינת ישראל. ההכרה בכך שישנם בעלי מוגבלויות היכולים לעבוד בחלקיות משרה, ולכן יש לעזור להם בכך היא חשובה בהחלט, אך רבים מהם מתקשים לצאת לעבוד, מה עוד שלא כל עבודה מתאימה להם. גם על כך יש לתת את הדין.
כיום קצבת הנכות הכללית משולמת למי שעקב נכותו נפגע או צומצם כושרו להשתכר ב־50% לפחות, כך שאדם שנקבעה לו דרגת נכות בשווי של 49% לדוגמה, לא זכאי לקצבת נכות. שיעור הקצבה המלאה הוא 2,342 שקל. קצבה חודשית נוספת משולמת אם נקבעה גם דרגת אי כושר מלאה ונכות רפואית מעל 50%, כאשר מקסימום התוספת היא כ־372 שקל. כידוע כיום שכר מינימום הוא 4,825 שקל לחודש, כלומר אדם בעל נכות מקסימלית יקבל קצבת נכות שנמוכה ב־2,111 שקל משכר המינימום.
בנוסף, תהליך הזכאות ארוך ומייגע. אדם בעל נכות נדרש להמציא את המסמכים הרלוונטיים ולהעבירם לפקיד התביעות ולרופא הביטוח הלאומי. לאחר מכן יעמוד האדם בפני ועדה, שבסופה תועבר ההחלטה לפקיד התביעות שיקבע באיזו מידה הנכות הרפואית משפיעה על יכולתו לעבוד ומה גובה ההכנסות שלו, בהתייחס לאחוזי הנכות הרפואית שנקבעו. בסיום תישלח הודעה בדואר על ההחלטה.
כתוצאה מהליך מייגע זה ומקצבת הנכות הזעומה, רבים מבעלי המוגבלות מרגישים כי המדינה מפקירה אותם לחיות בעוני ובתת־תנאים, תוך טענה חוזרת ונשנית כי על אף נכותם עדיין יש להם היכולת להגדיל הכנסה על ידי יציאה לעבודה. אין לי ספק שכל אדם היה מעוניין להרוויח יותר מ־2,342 שקל, אך אם אין הוא מסוגל, מדוע עליו לחיות בעוני? מדוע המדינה לא יכולה לדאוג לחיים סבירים עבור אנשים עם מוגבלות?
הכותבת היא עובדת סוציאלית מהלשכה לשירותים חברתיים בנתניה