משיבה אש: אתמול (שני) הדגים קלמן ליבסקינד את הקלות שבה שקר הופך לאמת, מופץ ברבים ועוד נחשב לעיתונות. ליבסקינד שמע אתמול על בדואי שהזמין דחפור, ומפני שהוא כנראה חושב שכל הבדואים אותו דבר, הוא החליט להתעלם מהעובדות ולהתחיל לסלף. מכיוון שלעובדות יבשות יש עדיין משמעות, נתחיל בהן: אום אל-חיראן הוא כפר קטן בנגב, שתושביו חיים בפחד יומיומי. כפר שהממשלה מתכננת להרוס לגמרי בשביל להקים באותו מקום ממש יישוב אחר בשם חירן. ההבדל היחיד בין תושבי חירן ותושבי אום אל-חיראן הוא שהם יהודים ולא בדואים.
מדובר באחד המהלכים הגזעניים המוצהרים ביותר בתולדות מדינת ישראל. איך עוד אפשר להסביר מקרה שבו מדינה מפנה יישוב מאזרחים מסוג אחר ומיישבת במקומם אזרחים מסוג אחר? אתמול דיווחו תושבי אום אל-חיראן על בולדוזרים המתקרבים לשטח. כעבור זמן קצר אישר השר האחראי, אורי אריאל, שמדובר בעבודות הכנה ליישוב החדש, זה שיסלק ממקומו את הוותיק.
זה לא הפריע לליבסקינד, בבולמוס היסטרי ואובססיבי ברשתות החברתיות ובמאמר שפורסם בהבלטה מהשער מעל דפים אלה אתמול, לקחת סיפור אחר שלא קשור, על איש אחר, במקום אחר, שהרס או לא הרס בית אחר, לשרבב אותו תוך סילוף מכוון לסיפור הבולדוזרים ואום אל-חיראן, ולעזאזל העובדות.
כמו שאור יום לא יהפוך לחשיכה, גם כל השקרים בעולם לא יסתירו את האמת הפשוטה. אום אל-חיראן הוא מקרה יוצא דופן של גזענות גלויה, מוצהרת ובלתי ניתנת לטשטוש או תירוץ.
זהו אחד הכתמים המבישים בתולדות מדינת ישראל, והעובדה שעיתונאים, אתרי חדשות ופעילים פוליטיים מתגייסים כדי להגן על העוול הברור הזה ולהצדיק אותו היא ליקוי מאורות מוסרי שלא נוכל להסביר בעתיד.