ראשי השב"כ והמוסד, נדב ארגמן ויוסי כהן, מצאו את עצמם במרכזה של סיטואציה מביכה. בשבוע שעבר ישב ראש הממשלה בנימין נתניהו עם מערכת חברת החדשות של ערוץ 2. פורום נרחב שכלל עיתונאים, עורכים, מפיקים, אנשי דסק. בסביבות 20 איש, אולי יותר. הפגישה נועדה להמשך שעתיים, אבל נמשכה הרבה יותר.
בשלב מסוים נכנסה אחת המזכירות עם פתק, והגישה אותו לראש הממשלה. נתניהו עיין בו, ואמר בקול רם: "ראש המוסד וראש השב"כ בחוץ, מחכים להיכנס". ואז הוא ביצע פאוזה קצרה, כדי להגביר את המתח, והצהיר: "שימתינו". טון דיבורו היה זחוח. הוא ככל הנראה ביקש לעשות רושם על שומעיו. תקשורת, זה מה שמעניין אותי, לא השטויות של המוסד והשב"כ. הוא המשיך את פגישתו עם העיתונאים, עורכים ומפיקים עוד כ-45 דקות.
הבעיה היא, שהם באמת ישבו בחוץ והמתינו. הרבה זמן. עם ראש השב"כ, נדב ארגמן, היו עוד שניים או שלושה בכירים מהארגון. בשלב מסוים הוא שחרר אותם לדרכם בחזרה לתל-אביב, ונשאר לבד. כשהסתיימה, סוף סוף, הפגישה החשובה, האיחור היה כבר למעלה משעה. ארגמן, ראש שירות הביטחון הכללי, הסתפק בפגישה חטופה עם מפקדו הישיר, ראש הממשלה. גם הפגישה עם יוסי כהן, ראש המוסד, קוצרה מאוד.