1. ביולי 2015 פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת מסמך שכותרתו "סוגיות בתחום האיתור והטיפול בקטינים נפגעי עבירות מין בחברה החרדית". במסמך נאמר בין השאר: "התעללות מינית בילדים מתרחשת בכל גיל, בכל שכבות האוכלוסייה, ובמקרים רבים מדובר באירועים חוזרים. לדעת החוקרים, בשני העשורים האחרונים חלה עלייה תלולה בממדי התופעה. עם זאת, קיים קושי באיתור ובזיהוי קורבנות עבירות מין בכלל וילדים בפרט. הקושי בזיהוי קורבנות עבירות מין נובע ממנגנוני הכחשה, מסודיות, מבושה, מאי הבנת הקורבן את אשר אירע לו ומחוסר יכולתו לגלות לאחרים את שנעשה בו".
המשפט "אי הבנת הקורבן את אשר אירע לו" חשוב מאוד כשמדובר בעבירות מין במגזר החרדי, בעיקר כשמדובר באבי משפחה שמבצע עבירות מין בבנותיו הצעירות, או במורה, ברב, או במלמד שמבצע עבירות מין בתלמידיו. בשני המקרים האלו עברייני המין מנצלים את קרבתם לנפגעים ואת העובדה שכל מה שיעשו בקורבנותיהם יתקבל על ידי הקורבן כמובן מאליו - כי הרי האיש שמבצע בהם את המעשים הוא האיש האמור לשמור עליהם, לחנך אותם, לטפל בהם, ולמנוע מאחרים לפגוע בהם.
זו זוועה. לאורך עשרות השנים שבהן אני עוסק בעיתונות, ומתוכן שנים רבות בכיסוי חקירות ומשפטים של עברייני מין, אני יכול לקבוע נחרצות - ועד ההגנה מטעמי יהיה ד"ר יצחק קדמן - שחייהם של אלפי ילדים וילדות נפגעו באופן בלתי הפיך, חייהן של אלפי משפחות נהרסו, וחייהם של אלפי ילדים אחרים נפגעים ברגעים אלו בגלל סוטי מין חסרי רחמים ומצפון.
נכנסתי לעומקם של דברים אחרי שני ניסיונות תקיפה מינית שבוצעו בי, כשהייתי בסביבות גיל 11–12. למזלי הייתי ילד פיקח וממזר למדי והצלחתי להתעשת ולברוח לפני שהדברים התפתחו למקרה חמור. לעולם לא אשכח איך קפאתי מפחד כשיד של איזה מנוול עלתה במעלה רגלי והחלה לחדור אל תוך המכנסיים. באינסטינקט הכיתי את היד, הדפתי את הפדופיל ונמלטתי (המקרה השני היה בבית קולנוע בהצגות יומיות). מאז אני מנסה (ללא הצלחה יתרה) להעביר את חוק הסירוס הכימי לעברייני מין. נדמה לי שכבר כעשרה חברי כנסת הגישו הצעות חוק בנושא במהלך 20 השנים האחרונות, הצעות חוק חפיפניקיות שנדונות ולעולם לא מתקבלות משום שאינן מגיעות לרמה שתרתיע ותרחיק מהרחובות פדופילים ועברייני מין אחרים.
בחודשים האחרונים נחשפות תופעות חמורות של עבריינות מין במגזר החרדי. אחרי עשרות שנים שבהן גזרו גדולי הדור השתקת תופעות של עבריינות מין וסגירתן בתוך הקהילה בלי התערבות של המשטרה, מתחילים לצוץ ניצני מרד ושיתוף פעולה עם גורמי הרווחה והמשטרה, מה שמביא לחשיפת אירועים זוועתיים.
2. בדצמבר 2013 פרסם יקי אדמקר סיפור על חוקר פרטי חרדי שחושף "מה שהמגזר מסתיר". ג'ו לוין, חסיד אמריקאי שהפך לבעל משרד החקירות החרדי הראשון בעולם מחפש, חוקר ואוסף מידע על מקרים המתרחשים במגזר החרדי. הוא מפעיל רשת של עשרות פעילים - "מלשינים", "שטינקרים", "מויסרים" - שתמורת שטר ירוק בן שלוש ספרות יצליחו להביא מידע מהמגזר שאף חוקר משטרתי לא יוכל להגיע אליו. הפעילים זמינים בכל עת ופרוסים בכל רחבי העולם. המשרד חוקר מקרים של גברים שבוגדים, חרדים המבלים במועדוני חשפנות או מועדוני סאדו־ מאזו, תלמידי ישיבה המשתמשים בסמים ורבנים החשודים בעבירות מין ופדופיליה.
לוין העניק למשרדו את השם "טי–או–טי", קיצור של הביטוי ביידיש "טוכעס אויפן טיש", שמשמעו "התחת על השולחן", כלומר תראה לי את ההוכחה. "זה מה שאני עושה", אמר לוין בראיון לאדמקר בוואלה יהדות.
על פי לוין, הוא מחזיק בידיו את אחד מחומרי הנפץ הגדולים במגזר החרדי העולמי - קלטת שבה רבנית של אחת החסידויות הגדולות מספרת כי הגבאי של בעלה האדמו"ר "אונס ילדים בחדר השינה שלה". באותה נשימה מסבירה הרבנית כי בעלה אינו פונה למשטרה מאחר שהוא חושש שהגבאי יפרסם מידע מתוך החדרים הפנימיים של החסידות, שיוביל לקריסתה התדמיתית. "הקלטת הזו שווה מיליוני דולרים עבור החסידויות המתחרות", מסביר לוין, "אך מצד שני גם שווה כדור בראש שלי ובראש הרבנית. יש לי כאב ודמעות בעיניים כשאני חושב על אותם ילדים".
על פי הכתבה של אדמקר, לוין סיפק ראיות מרכזיות בעשרות פרשיות שחלקן זכה לסיקור נרחב בתקשורת. כך למשל, הוא הציג עדויות במשפט של נחמיה ווברמן, מי שהיה יועץ דת מחסידות סאטמר בניו יורק והורשע ב–59 סעיפי אישום של התעללות מינית בצעירה מהחסידות, שבאה אליו לייעוץ. הוא נידון ל–103 שנות מאסר.
בארץ הקודש, המשופעת בעברייני מין חרדים, העונשים חיוורים לעומת הענישה בארצות הברית. השבוע הוגש כתב אישום חמור נגד אלון שמיר, יהודי חרדי בן 50 המתהדר בתואר "מטפל נפשי בדמיון מודרך". הוא אמור היה לטפל בשלוש אחיות מהמגזר, אחת מהן קטינה, טיפול שעל פי כתב האישום כלל ביצוע עבירות מין.
במאי השנה פורסמה באתר החרדי "כיכר השבת" פרשה שבה מעורב רב ידוע במגזר החרדי שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות אונס שבוצעו לכאורה במשך שנים בבנות משפחתו.
בבית המשפט המחוזי בתל אביבי הוגשו בשבוע שעבר כתבי אישום נגד מורים מחסידות בעלז שהפכו במשך שנים עשרות ילדים לקורבנות אלימות פיזית מילולית ועבור אחד מהם שימשו גם קורבן ליצריו המיניים.
במסגרת "וביערת הרע מקרבך" צצו אתרים באינטרנט שאינם חוששים מלדווח על מעשים נוראים בקהילה החרדית, מה שמעורר מהומות לא קטנות שלפעמים גולשות לאלימות.
3. בסוף השבוע שעבר הותר לפרסום כי משטרת מרחב שפלה עצרה גבר חרדי כבן 40, אב לשבעה, בחשד שביצע מעשי אונס בקרובי משפחתו, חלקם ילדות וילדים. על פי החקירה, האיש החל בביצוע המעשים עוד בהיותו נער צעיר. חלק מהעבירות בוצעו בארץ וחלק בחו"ל. המשטרה בודקת במקביל אם בקהילה שאליה משויך החשוד ידעו על מעשיו לאורך השנים ושמרו על שתיקה. ביום שישי שעבר, כשהובא להארכת מעצר, אסר בית המשפט לפרסם פרטים מהחקירה העלולים לזהות מי החשוד ומי הם קורבנותיו.
בכמה מקרים שאירעו בהם עבירות מין קשות בתוך המשפחה החרדית, ידעה האם על מה שעושה בעלה לבנותיה ולא דיווחה על כך לגורמים המוסמכים מחשש שבעלה ייעצר, שם המשפחה יוכתם ויהיה קשה לחתן את הבנות, וגם המפרנס עלול להישלח לבית סוהר ולא יהיה מי שיישא בכלכלת המשפחה.
כאשר האמא שותקת, הבנות סובלות את מעשי האב עד לגיל שבו הן משתדכות ועוזבות את הבית. במקרה מסוג זה העבירה בת שעזבה את הבית מידע לגורמים המתאימים על מה שעשה לה אביה במשך שנים, מאז הייתה קטינה, וזאת משום שנודע לה שהוא מבצע את אותם המעשים לאחיותיה הקטנות.
מקרה זהה היה לפני כ־20 שנה בשכונה חרדית בנתניה, שם קיבלו החלטה חריגה להעמיד לדין אב אנס ואת אשתו שידעה על כך ושתקה. ה
אב נשלח למאסר ממושך, אבל בית המשפט ריחם על האם אף על פי שהורשעה באי מסירת מידע על ביצוע עבירות חמורות. בית המשפט התחשב בכך שהיא צריכה להמשיך לטפל בבנותיה שנאנסו על ידי אביהן בידיעתה - גם במקרה הזה בת שנישאה לא יכולה הייתה לסבול את העובדה שאביה האנס אונס גם את אחיותיה.
ביום ראשון פניתי בתוכנית הרדיו שלי לרבנים הראשיים ולגדולי הדור מכל העדות והקהילות וביקשתי מהם שיפנו בקול קורא לצאן מרעיתם בכל הקשור לעבירות הנוראיות האלו שהורסות חיים לאלפי נערים, ילדים ותינוקות של בית רבן. מאחר שיש לי הרבה מאזינים במגזר החרדי, קיוויתי שתהיה היענות גדולה לקריאתי.
רק רב אחד יצא ביום ראשון בערב בקול קורא - הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו: "לצערי, בעת האחרונה נודעו תופעות איומות הקורות בחצרנו ובמחוזותינו. מקרים שבהם נפגעו ילדים וילדות, בביתם או במוסדות החינוך, וזעזעו כל לב. בעת הזאת חובה על ההורים, המחנכים והמחנכות, קרובי המשפחה וכל העוסקים במלאכת הקודש של החינוך לפקוח עיניים ולסייע ככל האפשר למי שזקוק לכך. הטמנת הראש בחול אינה תשובה לנושאים קשים וכואבים אלו, ועל כל אחד לדעת שהוא נושא באחריות גם אם הדברים אינם נוגעים ישירות אליו. בשום פנים ואופן אין לטאטא את הדברים מתחת לשטיח, ולהתחמק מלהתמודד עם התופעות הקשות האלו".
הרב הראשי לישראל, דוד לאו, צדיק אחד בסדום ועמורה של רבני ישראל שאינם מעיזים לצאת בריש גלי ובכל התוקף בניסיון לעצור את הזוועה המתרחשת בבני ברק, ירושלים, ביתר עילית, קריית צאנז, בית שמש והיכן לא.