ההחלטה לעשות הפסקת אש עם בן זוגי דאז, הביאה אותנו ליחסי שלום קר ומשם (באופן מתבקש) לגירושים. באותה התקופה חשתי באמצע סיקור של החתונה של בר רפאלי ביערות הכרמל: כמו סלב, אבל לא במובן הטוב של המילה. זכיתי למבול של טלפונים והודעות מחברינו המשותפים, ואיתם הצעות לפישור/גישור /חיזור/סרסור בכל דרך אפשרית. מדוע מנסים לשכנע אותו שאני הדבר הטוב ביותר שקרה לו בחייו, אם תשע שנים בצוותא לא הביאו אותו לתובנה הזו?
עם כל האלכוהול והרצון הטוב שגייסתי, היה זה נשגב מבינתי להבין מדוע ניסו לשכנע אותי שהוא שילוב של בראד פיט וקלארק קנט? כי כנראה שהוא לא, ויתרה מכך - לא הייתי מעוניינת, רציתי לצאת לחופשי.
אבל כשאת אישה, ויתרה מכך ורחמנא ליצלן - גרושה עם ילד, יש לך סטנדרטים לעמוד בהם. וזה קשה להחליט שאת רוצה להיות מי שאת, בלי לדפוק חשבון, כשמי שקוראים לעצמם "חברים קרובים", מנסים להכניס אותי בכוח למאסר עולם בבית הכלא הזה שנקרא "זוגיות"?
לא להתפרפר, להזדיין
כחלק מהשיחות העמוקות לתוך הלילה עם החברים והמשפחה (שאגב, הם מנסים לקיים אותן עד היום, שנתיים אחרי), זכיתי לשאלות מטרידות, חוקרות, פילוסופיות, מעמיקות בסגנון "מה את עכשיו רוצה לעשות- להתפרפר?" התשובה שלי הייתה מאוד חד משמעית. לא להתפרפר רבותיי, אם כי להזדיין. ואם תשימו לב להבדל במינוח- תבינו שגם בעצם השאלה יש נוסח רומנטי שמתחבר למילים כמו "פרפרים", "צבעוניות", "הרמוניה", כשאני בעצם מתכוונת ל"בולבולים", "ערבי בר מטורפים" ו"שיכרון חושים היסטרי".
אני רוצה ליהנות ממי שאני, איך שאני, בלי לדפוק חשבון. על אף, למרות ולמורת רוחם של הסובבים אותי, להיות שלמה עם עצמי כשאני מביטה במראה. שלמה עם החלטותיי, חצויות ככל שיהיו. אני הרי הולכת לישון עם עצמי וקמה עם עצמי, מאושרת. ענייה כלכלית, אבל עשירה בלב.
כי להיות אישה, זה לצאת מהארון של האומללות, הבורות והפחד ולשאוף נשיפה עמוקה לריאות, למרות שאין לך מושג איך יראה מבחינה פיזית, רוחנית וחומרית היום למחרת ואיך תסגרי את החודש, בלי לעבוד בעבודות מזדמנות. להיות אישה זה לדעת להסביר לבן שלך למה אימא שלו כותבת טור נועז באתר אינטרנט, ולדעת שהיא, את, מגשימה חלום ילדות. להסתכל עליו כשהוא ישן ולדעת שהוא יהיה גאה בך על אף השפה הגסה, כי את כל כך עצמך.
להיות אישה זה להיות קצת מאוהבת בשכן הפאקינג חתיך שלך, שעושה לך עיניים כשאת בזוגיות. לדמיין אותו כשאת עם בן הזוג, בגידה בראש שמצילה אותי וגורמת לי לשרוד את השגרה המשעממת. להיות אישה זה לשנן בעל פה את כל התנוחות מה''קאמה סוטרה'', כשבעצם את יודעת שרק בהנפת הרגל למעלה - נתפס לך השריר הארבע ראשי. אבל את מנסה, נתפסת ועדיין כה נהנית. כי את מדריכת חדר כושר, לא?
להיות אישה זה ליהנות מסקס. לשכב בלי הקונדום כדי להגביר את ההנאה, לנטול גלולות ואז לגלות שהתנפחת כמו בובת מומין ביום רע, מההורמונים ב''מינון נמוך'', ואם זה לא מספיק נוסף לך שפם של צ'ארלי צ'פלין, ככה על הדרך, בשביל הפינוק. לקום עם גרד בחלקת האלוהים הקטנה שלך שם למטה, כי הפרטנר המתוק שלך שכח לרחוץ ידיים. להיות אישה זה ללכת לרופאת נשים שתשאל אותך אם "יש לך פרטנר קבוע לסקס"?, ותעקם את אפה כשתעני לה בשאלה "תלוי באיזה יום". כן, גברתי, כזאת אני. תתמודדי.
וכמה שירבו במטאפורות, יגידו שאת זורמת כמו מפלי הניאגרה, פתוחה כמו מעבר ישראל מצרים, ונוגעת וטועמת במה שבא לך - את תמשיכי להיות את. לא תחדלי ותיהני מחיים מתירניים ומשוחררים, בדיוק כפי שאת רוצה. בדיוק כמו שאני רוצה. יגידו שאת זונה? אז יגידו. שוין. לפחות אני יודעת שאני עושה מה שבזין שלי.