המאמץ הימני־דתי־התנחלותי לשנות את פרצופה של המדינה נחל ונוחל הצלחה מסחררת. נראה כאילו מוצב אחר מוצב - כלכלי, חינוכי, חוקי, נורמטיבי, תרבותי - נופלים בידי נציגי אותו מאמץ והמשת"פים שלהם.
זה הכל בכאילו. זמני כזה. לא קשה להבחין בסדקים שנבעים במגדל בבל שבונים שני המרכזים. הבסיס הוא השחיתוקרטיה (מרכז הליכוד) שחברה לתיאוקרטיה (מרכז הרב). למשל האורח שבו נציגים אמיצים של מערכת המשפט החלו להפנים לאחרונה את סכנת קריסת שלטון החוק.
אני לא מדבר על בורסת ההימורים בסוגיה מה יעשה היועמ"ש אביחי מנדלבליט עם תוצאות הבדיקה של תעלולי משפחת נתניהו לכאורה, אלא על הגזל בשטחים שהולבן "חוקית" משך עשרות שנים תחת הציווי התיאוקרטי ("לרשת את הארץ"), שבחסותו חוגגים עכברי הפירורים שנושרים משולחן השחיתוקרטיה נוסח נתניהו ושות'.
למשל סדק כמו החלטתה מלפני כשבועיים של ועדת העררים הצה"לית בשטחים לבטל הכרזה על כמה מאות דונם בכוכב יעקב כאדמות מדינה. בכוכב יעקב הוסיפו חטא על פשע כשגזלו אדמה פרטית לטובת מפוני מגרון שסולקו מבתיהם (ונבנו אף הם על אדמה פרטית). ב־2013 הוכרזו השטחים האלה כאדמות מדינה. לפני שבוע פסקו שופטי הערר שההליך לא היה תקין. זו החלטה של ועדה צבאית, ולכן על מפקדי צה"ל לממש אותה, או שהבג"ץ בדרך.
האיש ש"רכש" את האדמות מהפלסטינים הוא מוטי קוגל, חבר מרכז הליכוד שהחל את קריירת הזיוף שלו בארה"ב (כרטיסי אשראי). לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, שוחרר בערבות של 150 אלף דולר, נמלט לישראל ונחת היישר במרכז הליכוד. בישראל הורשע בהתחזות לאחר שזייף דרכון, וב־2007 היה שותף ב"לייפוייב", חברה כושלת שהמניות שלה זינקו לשמיים, אחר כך קרסה והשאירה אלפי משקיעים שאכלו אותה.
קוגל רכש לטענתו 1,600 דונם מאדמות כפר עקב, בין ירושלים לבין ההתנחלות החרדית תל ציון, ובראיון לערוץ 7 אמר כי "החלום שלי הוא להקים עיר ליד ירושלים".
בעוד ועדת הערר הצבאית פוסקת לנקות את הלכלוך שהשאירו אחריהם קוגל ושות', מתבשל כיום בחדרים אחוריים התבשיל הלוהט מכולם: היועץ המשפטי מנדלבליט קיים לפני שבוע דיון בהצעה של ועדת ההסדרה לפינוי עמונה, גם היא התנחלות גזל, עורמה וקריצה, שהוקמה ב־1997 על אדמות פלסטיניות פרטיות. למה? ציווי אלוקי ותחמון מעשה ידי אדם. איזה קוגל זה או אחר מזמבש חלקות של נוכחים ונפקדים או אדמות המדינה הפלסטינית העתידית, ומכאן ואילך מנהלות זרועות עלומות מבצעי הלבנה.
אגב, ההחלטות להסיר מבנים יהודיים ביהודה ושומרון שהוקמו על קרקע פרטית התקבלו בתקופת נתניהו כראש ממשלת ישראל. ב־2006 העיפו בג"ץ, צה"ל וסוסי משטרה את המתנחלים מעמונה, אבל הם חזרו ונאחזו, הגישו מסמכי רכישה שהתגלו כמזויפים ונדרשו להתפנות עד סוף 2012. ההחלטה נגררה עד 2014. אז הורה אשר גרוניס, נשיא בית המשפט דאז, לבצע את ההחלטה לא יאוחר מדצמבר 2016. כשזה יקרה הוא כבר לא יהיה בסביבה כדי לספוג את הריקושטים (גרוניס חובש כיפה).
כלום לא נעשה מאז, למעט "חוק ההסדרה" שהוקפץ רק עכשיו כתרגיל הלבנה כללי (עוד הזיה, אין סיכוי שזה יעבוד). במקרה עמונה הכוונה היא להקים את ההתנחלות על אדמות נפקדים ליד המיקום הנוכחי באמצעות "פיצויים ביד נדיבה של בעלי המקרקעין המקוריים, הן בקרקע והן בכסף". ולהגדיר את קרקעות עמונה כ"נכסי נפקדים שנמלטו במלחמת ששת הימים". שרת המשפטים איילת שקד מקדמת אותו. נראה שהג'וב שלה הוא לכופף את מערכת המשפט לטובת האינטרס של המתנחלים והבית היהודי. שקד היא בחורה נחמדה, זה רק התרגיל המכוער שמיועד לעקוף את בג"ץ ולפגוע פגיעה אנושה בבית המשפט העליון.
כתבים לענייני משפט העריכו תחילה שמנדלבליט יתנגד לחוק משום שהוא לא חוקתי, לא יעבור בג"ץ ובכלל יזיק להתיישבות. לפני שבוע נטען כי מנדלבליט אומר ש"אין מניעה משפטית לבחון את הנושא", והצדדים נערכים לקרב. המינהל האזרחי בצה"ל פרסם השבוע מודעה בעיתון הפלסטיני "אל־קודס", ובה מפת נכסי נפקדים ליד עמונה. פלסטינים שטוענים לבעלות על הקרקע נקראים ליצור קשר ולהוכיח במטרה להתנגד לתוכנית הממשלה. מבחינתו של מנדלבליט, "לאחר שתושלם הבדיקה ויונח מסד נתונים מלא ככל הניתן, יוכל היועץ להידרש לסוגיות המשפטיות המתעוררות בתחומים של ניהול נכסי נפקדים".
בכך ממשיך מנדלבליט מסורת מפוארת של גרירת רגליים לעבר תהליך שעשוי להימשך שבועות, חודשים, שנים, וזה המקום להזכיר שהוא חובש שני כובעים, יותר נכון כובע של יועץ וכיפה של רועץ.
הראש המשפטי הקטן שלי מסיק כי אם בג"ץ הרס בשעתו את בתי האולפנה, מגרון, ועכשיו את עמונה בטענה שמדובר בקרקע פרטית, אין שום בעיה להמשיך להרוס מאות בתים שכך נבנו בעשרות התנחלויות.
וזו בדיוק הסיבה לכך שמטה עמונה, בגיבוי הבית היהודי, לא קונה שום פשרה: "עינינו נשואות לדרג המדיני שלא יחזיר אותנו עשר שנים אחורה למראות הכואבים של פינוי כפוי". מירי רגב ("עמונה צריכה להישאר במקומה") היא כרגע הלוחמת היחידה של הליכוד. מסקרן איזה ניסוח יבחר אלקין כשיסיים לבחוש.
כדי להרגיע את ה"שטח" הזועם מול סיטואציה שבה הימין - כלומר נתניהו - מאבד נכסים, עושה הממשלה פוזות של רכישת נכסים "אסטרטגית". השבוע פורסם כי לבג"ץ הוגש מסמך שאומר כי "בימים אלה נערך סקר קרקעות בשטח בין אפרת לבין גבעת עיטם, באופן שייצור רצף של אדמות מדינה". זהו תרגיל פוליטי שאין לו שום סיכוי, ותכליתו להוכיח למצביעי הבית היהודי שהצביעו עבור הליכוד בבחירות האחרונות שהליכוד ונתניהו נלחמים את המלחמה האמיתית.
המאמץ המשפטי והצה"לי כיום עוסק רק בסדקים ולא במפץ הגדול שאמור להוביל להסדר מדיני. הסדקים אמורים לגרום לכך שהציבור יבין ו/או יתרגל לכך שהתהליך הזה אמור לעבור על כל ההתנחלויות המבודדות שמחוץ להסדר הגושים וחילופי השטחים. מה שחשוב בתרגיל עמונה הוא המודעות הציבורית: ניתן לפרק את מפעל ההתנחלות. תחילה בית אחר בית, אחר כך, על פי ההגדרות המשפטיות בדוח טליה ששון, מאחז לא חוקי אחרי מאחז לא חוקי. כך עמונה א' אחרי עמונה ב' וג', או בפרפרזה על דברי מנחם בגין ב־1977, כאשר נבחר לראשות הממשלה ("עוד יהיו הרבה אלוני מורה"): עוד יהיו הרבה עמונות. ככה זה כשגלגל מתהפך.