את צעדי הראשונים לבית הספר עשיתי תחת שלטון המנדט הבריטי, וכשיצאתי ממנו כבר התגייסתי לצבא ההגנה של מדינת ישראל הצעירה. נער הייתי וגם זקנתי וחוויית היום הראשון בכיתה א׳ עודנה זכורה לי היטב. באותו היום הכל היה חדש עבורי, בית הספר היה חדש, החברים בכיתה היו חדשים לי, המחברות היו חדשות, ואפילו הבגדים היו חדשים.
חלפו למעלה מ־70 שנה מאותו היום, וכל כך הרבה השתנה. מערכת החינוך הישראלית היום גדולה ומתוחכמת פי כמה מזו שבה אני למדתי. יש בה כיתות חכמות עם מחשבים ועם עזרי לימוד מקוונים, יש בה מגמות עשירות ומסלולים שמותאמים לבעלי כישרונות שונים - טכני, עיוני, אמנותי או מדעי.
מערכת החינוך של היום גם חכמה יותר בענייני הלב והנפש. בבתי ספר רבים ברחבי הארץ ישנן כיום כיתות תקשורת וכיתות משלבות. יחד עם הסייעות הפרטניות, כיתות אלו מאפשרות לילדים עם צרכים מיוחדים להיות חלק טבעי ומבורך מבית הספר, בשכונה ובסביבה הביתית שבה הם גדלים. ההתקדמות המקצועית וההתפתחות החברתית ממלאות את הלב בגאווה ושמחה.
אולם למרות השינויים, ההתקדמות וההתפתחות, הצלחתו של בית הספר עודנה תלויה במפגש האנושי המשמעותי בין התלמיד למוריו, ובין התלמידים והתלמידות לבין עצמם. כך למדתי אני מחברי לבית הספר כיצד לוותר וגם מתי לעמוד על שלי, למדתי להתמסר וגם להנהיג. למדתי, בפשטות, להיות חלק מחברה אנושית.
ממורי וממורותי למדתי שיעור חשוב לא פחות. מורים טובים - ואני התברכתי בכמה וכמה כאלה - מלמדים את תלמידיהם לא רק את חומר הלימוד - קריאה, כתיבה, מדעים, תנ"ך, היסטוריה ואזרחות.
מורים טובים מלמדים גם להרחיב את אופק הסקרנות, הם מלמדים את התלמידים לכבד את זולתם ולהבין את החשיבות של סמכות, של חוק ושל סדר. מורה טובה היא מורה לחיים, מורה טוב הוא מורה לחיים, שכן הם מחנכים את תלמידיהם כיצד להיות בני אדם.
המורה חווה, מורתי בכתה א', זכורה לי עד היום היטב. לא רק בגלל מה שלמדתי ממנה, אלא בשל האישיות המיוחדת שגרמה לכולנו להעריך אותה ולראות בה דמות לחיקוי.
ביום החגיגי הזה אני רוצה להודות לכם המורות והמורים על המסירות ההשקעה והאהבה לילדינו.
אני מאחל לכולנו - הורים וסבים, תלמידים ותלמידות, מורים ומורות - שנת לימודים בטוחה, מבורכת ומלאת פירות של לימוד והנאה