מאז שידורה של הקלטת "תפוס את הערווה" ביום שישי התנהג דונלד טראמפ כחיה פצועה. נצור בטראמפ טאואר בניו יורק ועוקב בעיניים מצומצמות מכעס אחרי רפובליקנים בכירים חוזרים בהם מתמיכתם בו, קורא מילות הסתייגות חריפות מאת אשתו, סגנו ובכירים בתקשורת שחיפשו כומר שיסכים לומר עליו מלים אחרונות. רבים מהעוקבים אחרי מערכת הבחירות המתנהלת בלבוש מינימלי בזירת היאבקות בוץ העריכו שמותר להטיל ספק בהתייצבות טראמפ לעימות עם הילרי קלינטון. המועמד נראה כגבר מת מהלך שהמריא למציאות וירטואלית פרי דמיונו. הוא לא הצליח לנסח התנצלות אמיתית ונוגעת ללב בכנותה ונצמד ללוחמנותו הכפייתית כחמוש באשכי נירוסטה. בימים ובשעות שקדמו לעימות, שעמדו בסימן נטישת בכירים המונית וגינויים חריפים מכל עבר, נדמה היה שכל שקלינטון צריכה לעשות היא לגאול את טראמפ מייסוריו בירייה מילולית אחת בעורפו.
הבעיה עם חיות פצועות (כפי שאומרים במיין) שאין לך ברירה אלא להרוג אותן. אחרת הן זוללות את הלול, האורווה והמשפחה בשארית כוחן. זה בדיוק מה שטראמפ עשה בניסיון להוציא את קלינטון משיווי משקלה הנפשי לפני העימות. את האיום בעיסוק פטישיסטי במעלליו המיניים של ביל קלינטון שנדונו, נשפטו ובעטיים נענש כבר לפני 20 שנה, תמך טראמפ בתעלול קרקסי ירוד במיוחד שבו הציג ארבע מקורבנותיו המרכזיות של קלינטון יושבות לצדו ומעלות באוב את שנאתן לנשיא לשעבר ולרעייתו. חייבים לתת לטראמפ קרדיט על הרעיון המקורי, דוחה ככל שהיה: קלינטון נראה נרעש ומבוהל במהלך העימות, שבו ישבו הנשים בקהל מאחוריו, ואת הירידה ברמת הריכוז והמיקוד של רעייתו ניתן להעריך כב־20%.
זה היה אמור להיות העימות שממנו יישאו את טראמפ באלונקה אל האמבולנס וממנו אל המדבר הפוליטי - ושלום על אמריקה. אבל טראמפ בחר במודוס הסופני הנקרא באנגלית Go for broke ו־Hail Mary. כלומר, ללכת על כל הקופה ולמסור את הכדור בנסיבות נואשות. התגובה האינסטינקטיבית בבית הייתה שבהגיעו אל סוף העימות ניצב על רגליו ונושא עיניו לבאות, הפכה אותו אם לא למנצח, לפחות לשורד הגדול של הערב. רק מחשבה שנייה ושלישית יכולות להבהיר כמה נבזה, מנוול ומכוער הוא היה.
לא שמישהו ציפה ממנו לנימוס אלמנטרי כלפי אישה. הרי מהיום הראשון של הקמפיין אנחנו מודעים ליחסו לנשים. אבל טראמפ קרא לקלינטון שקרנית יותר מהמותר בחוקי הטעם הטוב; הבטיח למנות תובע מיוחד אחרי השבעתו שידאג להשליך אותה לכלא על עברותיה; שיקר חופשי ובעיקר חדר פיזית לתחום המחיה שלה בנוכחות מאיימת כשהוא מתנשא מאחורי גבה בנשיפות דארת' ויידר הקולניות שלו.
אף שנשמע יותר מרוכז וענייני מהעימות הקודם, עדיין היה תוכן תשובותיו של טראמפ אמור להותיר את אמריקה ערה על יצועה בלילות. רעיונותיו כיצד להשיב את אמריקה לגדולתה נשמעו כמי שמתכנן להציב את המעצמה הגדולה אחרי רוסיה ובצלו של ולדימיר פוטין. כאשר לא ניסה להלך אימים על קלינטון, ניגח טראמפ את כסאו בחלציו, עשה פרצוף משועמם, קימט את פניו הבשרניים וגלגל עיניים. כדי שהדברים יירשמו בסטנוגרמה, הוא הרבה להתלונן על יחסם העוין כלפיו של המנחים.
אינני יודע כיצד מוצאים את כוחות הנפש לצפות בגבר כוחני ואלים השואף לבית הלבן כאשר הוא מתנגב עדיין מטפורית ממעשה אונס קבוצתי בנשות אמריקה. האמת שאין מצב כזה. זה היה עימות דביק, מגעיל ובעיקר לא קידם את המצביעים שטרם החליטו בעד מי יצביעו, להבנת המצעים האידיאולוגיים הסותרים. מי שתחושתם המיידית הייתה שטראמפ ניצח בנקודות, הפכו את עמדתם וחזרו למציאות ולמסלול החסום והבלתי אפשרי של המועמד המסוים הזה לנשיאות. העימות האחרון בשבוע הבא נראה מיותר וקפריזי. כל מה שצריך לעשות זה להניח לנשורת הרדיואקטיבית שמפיץ טראמפ לשקוע ולהתייצב בקלפי ב־8 בנובמבר.