ארצות הברית עברה רעידת אדמה, 9 בסולם טראמפ. הבחירה בדונלד טראמפ היא מהפכה במונחים חברתיים ופוליטיים. ארצות הברית מפולגת באופן קיצוני בין אזורים עירוניים לכפריים, בין לבנים לבין שחורים והיספנים, בין דתיים לחילוניים, בין אוהדי הגלובליזציה לשונאיה, בין ליברלים לגזענים. הקיטוב מחזיר אותה במידה מסוימת לימי מלחמת האזרחים, רק שהבדלנים מנהיגים עתה את המדינה. יש היום שתי אמריקות, והן לא יצליחו להגיע לדו־קיום בשלטונו של נשיא מפלג וגזען. 

הסכנה הטמונה בנשיאות טראמפ היא לערכים הליברליים שעמדו ביסוד היווסדה של ארצות הברית. תומאס ג'פרסון מתהפך בקברו. זכויות המיעוטים בסכנה, כמו גם זכויות נשים וזכויות להט"בים. הבחירה בטראמפ היא נקמת מעמד הביניים הלבן והלא־משכיל בשלטונו של נשיא שחור; מרד באליטות הליברליות התרבותיות, האינטלקטואליות, התקשורתיות והפוליטיות. זו לא תופעה חולפת. היא עלולה לסכן את מעמדה של ארצות הברית בעולם בגין הבדלנות, האנטי־גלובליזציה וההתנגדות לסחר חופשי.

מה שמעצים את התופעה הוא העובדה שהיא חלק מתהליך עולמי, ששוטף חלק מהעולם המערבי. הביטוי הראשון לה היה יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי מסיבות דומות של שנאת מהגרים ולאומנות. הרבה ממדינות המערב עוברות תהליך של ניאו־קולוניאליזם; במקום לשלוט בקולוניות באפריקה, באסיה ובאמריקה הלטינית, המדינות המערביות רוצות לשלוט ביוצאי הקולוניות: אפריקאים, היספנים, הודים ומוסלמים, ולראות בהם בני אדם מסוג ב'. 

העולם נתון במאבק בין הסדר החדש של גלובליזציה, שוויון וחירות הפרט לבין הסדר הישן של בידול, לאומנות, צמצום זכויות הפרט, הגבלות תנועה וסחר. טראמפ לא נבחר למנהיג העולם החופשי, אלא למנהיג העולם הישן, הלא־חופשי.

צהלות השמחה בממשלת הימין על היבחרו של הנשיא הגזען הן מובנות. הוא שותף לתפיסת העולם של הימין, ואולי אף בנושא הפלסטיני. ישראל שייכת לצד הלא נכון של מועדון העמים העולמי, זה שנע נגד הקדמה האנושית, הערכית והחברתית. היום לנתניהו את בנט יש יותר לגיטימציה לנקוט מדיניות של הרס החזון הציוני והמשך הכיבוש הגזעני. יש חותמת אמריקאית. 

אך אפשר לסמוך על אמריקה כי היא תתעשת. טראמפ במוקדם או במאוחר יהרוס את טראמפ. אי אפשר לנהל מעצמה שבנויה על ערכים של חירות ושוויון עם השקפת עולם כזו. הכלכלה האמריקאית תסבול, כפי שהיה בימי בוש, וארצות הברית תסבול ממשברים חברתיים ומתסיסה חברתית אלימה, מבידוד בינלאומי ומעימותים צבאיים במזרח התיכון. 

אובמה, מאידך גיסא, ייכנס להיסטוריה כאחד הנשיאים הגדולים, שניווט בעולם משתנה ושוויוני יותר. הוא הציל את הכלכלה האמריקאית ופתר סכסוכים בדרכי שלום. לא פלא שהוא אחד הנשיאים האהודים שפורשים מהתפקיד. אשר לסכסוך הישראלי־פלסטיני, מתן אור ירוק להתנחלויות מפי הממשל החדש הוא אסון לישראל. לטראמפ, אם ינקוט מדיניות פרו־ישראלית, לא אכפת מזהותה היהודית־דמוקרטית של ישראל. אפשר כבר להתגעגע לאובמה. 

הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת "יאללה מנהיגים צעירים".