גם משרד האוצר והשר משה כחלון נחלצו לעזרת התקשורת שניסתה לסכם את שנת 2016 בכלכלה. והייתה זו עזרה נחוצה, שכן למרות פעלתנותם הרבה של שר האוצר וראשי משרדו, קשה להצביע על הישג משמעותי: הכלי המרכזי של שר האוצר לחולל שינויים הוא תקציב המדינה. אולם כחלון ויתר מראש על שינויים של ממש בתקציב האזרחי כאשר הסכים להגדלת תקציב הביטחון, ורוקן מתוכן כל הבטחה ל"תקציב חברתי".
בקרבות המאסף הצליח כחלון, בעזרת חבר מפלגתו הפעלתן ח"כ אלי כהן, להעביר מספר רפורמות חשובות אך בעלות השפעה שולית על מצבם של מרבית האזרחים, כגון הרחבת התחרות בבנקאות, הסדרת פעילותו של מכון התקנים ומהלכים נוספים, שחלקם החלו ביוזמת קודמיו או על ידי שרים אחרים, כמו תוכנית חיסכון לכל ילד.
הפיל הגדול שבחדר הסיכומים של כחלון הוא כמובן הכישלון הגדול בתחום הדיור, ותוכנית הדגל המקרטעת "מחיר למשתכן". במספרים: התוכנית הניבה בשנת הפעלתה הראשונה רק כ־3,140 דירות, שיסופקו בפועל במהלך שלוש השנים הקרובות - מספר חסר משמעות בשוק בהיקף של יותר מ־100 אלף דירות, ושבו חסרות כ־70 אלף דירות באופן קבוע. הנתון הזה היה פחות נורא, אלמלא הוצגה התוכנית כמכשיר העיקרי למלחמה במחירי הדירות.
דוברת משרד האוצר סיכמה את ההישג באמצעות נתון מעניין: "במהלך שנת 2016 פורסמו לשיווק 71,702 יח"ד כאשר היעד הממשלתי לשנה זו עמד על 55,000 יח"ד". כלומר: במקום להציג את מספר הדירות שנמכרו בפועל (אם כי בנייתן רק החלה) מציג משרד האוצר את מספר הדירות שעשויות להיבנות לאחר השלמת המכרזים שפורסמו. המציאות מלמדת שהממשלה מתקשה להשלים חלק ניכר מהמכרזים שפורסמו, בעיקר בפריפריה, ולכן מדובר במספרים תיאורטיים בלבד.
כשהקים כחלון את מפלגתו, הוא נהג ללעוג לנתונים המופרכים שפורסמו על "שיווקי קרקעות". אל תדברו איתי על "שיווקים" נזף כחלון בעושים במלאכה - "תראו לי כמה מפתחות לדירות מסרתם". לדירות של כחלון אין עדיין מפתח, אין דלת, אפילו משקוף עוד לא נבנה.
גם יועץ התקשורת של כחלון נחלץ לסכם את שנת ההישגים של שר האוצר, וגם הוא נדרש לתיאור יצירתי של כישלון הבוס: "6,000 צעירים רכשו דירות בהנחה במסגרת מחיר למשתכן". כלומר: מאחורי דירה עומד בדרך כלל זוג, ו־6,000 זה אולי מספר קטן יחסית, אבל כמעט כפול מ־3,140!
התוצאה אינה מקרית, ואין מדובר בלוח זמנים שהתעכב מעט: תהליך הבנייה הוא שרשרת מורכבת, ומי שרוצה להגדיל את ההיצע חייב לטפל בכל מרכיביה.
כחלון היה בטוח עם כניסתו לתפקיד שהבעיה היא בהיצע הקרקעות לבנייה, ולכן כל שעליו לעשות הוא להגדיל את כמות הקרקעות המשווקות. הטעות התבררה באיחור קריטי. ביום רביעי נחתם ההסכם להבאת 20 אלף פועלי בניין מסין. היבוא עשוי לסייע, אבל מטה הדיור של כחלון רחוק עדיין מלפתור את סבך הבעיות המונעות את הגדלת היצע הדיור ועצירת ההתייקרות.
שומר הסף
מרכזי הפיתוח הישראליים של חברות הטכנולוגיה הבינלאומיות הם בנייני משרדים לכל דבר, אבל הם שומרים על חשאיות המתרחש בתוכם לא פחות מבסיסי היחידות הסודיות ביותר של צה"ל (שגם הם נראים היום כבנייני משרדים לכל דבר). עם זאת, מדי פעם נחשף טפח מהמתחולל בתוכם, כאשר החברות רוכשות סטארט־אפ ישראלי או מקיימות כנס מקצועי.
מרכז הפיתוח של מיקרוסופט בהרצליה מעסיק כאלף עובדים המפתחים את תוכנות העתיד. מה בדיוק הם עושים שם? ההנחה המקובלת היא שהמרכז הישראלי אינו עסוק במיוחד במערכת ההפעלה המפורסמת של מיקרוסופט, אלא בתוכנות המיועדות לארגונים גדולים. תחום עיסוק ממוקד יותר הוא מערכות אבטחה לארגונים ול"ענן" - מערכות שרתים שבהן נשמרים במרוכז מידע ויישומים של חברות וארגונים אחרים.
תעשיית התוכנה הבינלאומית יודעת שבישראל יש ארגונים ממשלתיים ענקיים העוסקים באבטחה ובחדירה לרשתות מחשבים. הניסיון והידע שנצבר בארגונים האלה מטפטף באמצעות אנשים שסיימו את השירות ומגיעים לחברות סטארט־אפ שחלקם מקימים. מיקרוסופט רכשה בשנתיים האחרונות לא פחות משלוש חברות ישראליות בתחום האבטחה.
ב־24 בינואר תקיים מיקרוסופט ישראל את כנס האבטחה הגדול שלה, BlueHat. טל בארי, היום מנהל מחקר בכיר במיקרוסופט, הגיע לחברת הענק לאחר שאאורטו, הסטארט־אפ שבו שימש כסמנכ"ל טכנולוגיות, נמכר לפני שנתיים למיקרוסופט תמורת 200 מיליון דולר.
בארי, ששירת ביחידה טכנולוגית של חיל המודיעין, אומר שהסיפור של הענף הוא כבר מזמן לא הסיפור של 8200. "זה סיפור עם שלושה מוקדים: האקדמיה - שהיא החוליה החלשה בענף בישראל, הצבא וחברות האבטחה האזרחיות. היום יש בישראל עשרות חברות אבטחה והרבה מאוד אזרחים שעוסקים בתחום, ואני חושב שנמשיך להוביל גם אם בצבא יחליטו מחר בבוקר לסגור את יחידות הסייבר. זה כמובן לא יקרה".
אתה מכיר את המערכת הביטחונית, ואתה עוסק היום באבטחת ארגונים. איפה יותר מעניין?
"אני לא יכול לדבר על מה שעושים בצבא. אבל לפני שנתיים הייתה למשל פריצת מחשבים ששיתקה את תחנות הכוח באוקראינה. אומרים שעשו את זה אנשי מחשב רוסים. לפרוץ למחשבי תחנת כוח זה אתגר אינטלקטואלי מעניין מאוד. בתחום העסקי ייתכן מאוד שמישהו היה עושה חשבון שאין בזה כדאיות ולכן יבטל את המשימה. אבל מדינה שרוצה להילחם במדינה אחרת אינה עושה את השיקולים האלה והיא מספקת בכך לאנשי המחשבים שלה אתגרים שאין בשום מקום אחר".
יש תחושה שההאקרים עברו בשנים האחרונות משתילת וירוסים במחשב הביתי שלנו לתקיפת ארגונים וממשלות. אנשים פרטיים אמורים להרגיש בטוחים יותר?
"לא בהכרח. אני חושב שהיום דווקא המחשב הביתי בטוח פחות. השינוי העיקרי הוא בסוג החדירות ובשיטת הפעולה. בעבר ההאקרים היו מנסים לפרוץ למחשב כדי לחפש בו פרטי חשבון בנק או כרטיסי אשראי שנשמרו בצורה לא מאובטחת. היום יש יותר שימוש בסחיטה: הם לא מתעסקים בחיפושים בתוך המחשב אלא מצפינים את כל התוכן, ומבקשים כסף תמורת הסרת החסימה. זה לא תמיד עובד ויש אנשים שמעדיפים למחוק את המחשב ולא לשלם, אבל בכל מקום שבו אפשר להרוויח כסף, אנחנו נמצא את הפורצים בפעולה. ואם אתה רוצה לדעת איפה הכסף בעולם התוכנה - תראה לאן הולכים ההאקרים. אנחנו, אנשי האבטחה, נהיה תמיד צעד אחד מאחוריהם".