דוח מבקר המדינה בעניינו של שר החקלאות, אורי אריאל, הוא מסמך שצריך להיכנס כלימודי חובה לתוכנית הלימודים בכל פקולטה רצינית למדעי המדינה. ספק אם היה כאן כבר כדבר הזה. הן הדוח והן החגיגה התקשורתית שבאה בעקבותיו, משקפים אירוע נדיר באופן קיצוני, שבמסגרתו מתנהל במשך כמה ימים שיח ער, רחב ואינטנסיבי, היושב כולו על נתונים שבינם לבין המציאות אין ולא כלום.
הנה השורה התחתונה, אחריה יגיעו ההסברים וגם ההוכחות: שר החקלאות, אורי אריאל, לא תיעדף את מקורביו הפוליטיים או את הגרעינים התורניים הדתיים, כמו שהוצג השבוע, בדיוק להפך. אריאל משלם עכשיו מחיר כבד על כספים שבחר להוציא מהפה של אותם גרעינים דתיים, כדי להאכיל בהם גם גרעינים חילוניים, כולל כאלה המשתייכים לארגונים פוליטיים ולתנועות פוליטיות המזוהות באופן מובהק עם יריביו הפוליטיים. יתרה מזו, אריאל לא לקח כסף מהפריפריה, כמו ששמעתם השבוע, אריאל הביא כסף לפריפריה.
נשמע מפתיע? הנה הסיפור. הן מפלגות והן ח"כים נאבקים כל העת כדי להשיג תקציבים קואליציוניים, שאותם יוכלו לייעד למטרות שמתאימות להשקפת עולמם. תקציב כזה יכולה מפלגה להשיג במסגרת מו"מ קואליציוני, ערב הרכבת הממשלה. תקציב כזה יכול ח"כ פשוט להשיג, בין שהוא מהקואליציה ובין שהוא מהאופוזיציה, כשבוועדת הכספים זקוקים לאצבע שלו. כספים כאלה מקבלים כולם, ממיקי זוהר ועד זהבה גלאון. תנאי אחד יש להעברת כספים שכזו, שהיא לא יכולה לזרום סתם ככה לאן שיחפוץ הח"כ, אלא רק למטרה שמעוגנת בתקנה מסודרת.
60 מיליוני שקלים, מתוך הכספים הקואליציוניים של הבית היהודי, יועדו לטובת גרעינים משימתיים. מדובר בקבוצות של אזרחים שהתקבצו בנקודות שונות - שזוהו על ידם כראויות לתגבור קהילתי, חברתי או תורני - ובני הציונות הדתית מפעילים עשרות כאלה בכל רחבי הארץ.
עד היום קיבלו הגרעינים של הציונות הדתית את תקציביהם באמצעות תקנה שהייתה מיועדת רק להם, ושניתן היה לממן באמצעותה רק גרעינים דתיים. אריאל היה יכול לקחת את כל הכסף, 60 מיליוני השקלים, ולהעביר את כולו דרך התקנה הזו בלי שאיש יוכל להוציא מפיו ולו ציוץ קל. לא מבקר המדינה, לא מפלגות השמאל, לא אף אחד. כך נעשה בשנים קודמות. כך היה יכול להיעשות גם הלאה. אלא שאריאל החליט לשנות כיוון ולחלוק את הכסף, זה שהוקצה לבית היהודי, גם עם הגרעינים החילוניים. לא עם סתם גרעינים חילוניים. עם גרעינים שחלקם, כמו אלה של דרור ישראל, מזוהים עם יריביו האידיאולוגיים ממפלגת העבודה.
יותר משהפרשה הזו מוציאה את אורי אריאל מושחת, היא מוציאה אותו נאיבי. לו רק רצה להעביר כספים למקורביו, רק לגרעינים מהמגזר, היה יכול כאמור לעשות את זה בנקל, בלי לעורר מבקרים מרבצם. הכל לפי הספר. הכל לפי המינהל התקין. הכל כפי שעברו הכספים בעבר.
כולם קיבלו
יש מקום אחד שבו הערות המבקר ראויות וענייניות. זה המקום שבו מתוארת מעורבותם העמוקה, הפיזית ממש, של מקורבי השר, חלקם פעילים בגרעינים שונים, במה שנעשה במשרד ובדרג המקצועי שלו. אבל אחרי שאמרנו את זה, עם סיום קריאת דוח המבקר, צריכה להעסיק בעיקר שאלה מרכזית אחת. האם יש ברחבי המדינה ולו גרעין משימתי אחד - חילוני, ערבי, שמאלני, לא משנה איזה - שלא קיבל כסף, משום שהחברים של אריאל דאגו לקחת אותו לעצמם, כפי שניתן היה להבין מהמבקר? הלכתי לבדוק.
הנה התוצאות. לא תאמינו. למעט עמותה או שתיים, שכלל לא עמדו בתנאי הסף הבסיסיים, כל הגרעינים במדינת ישראל שפנו אל משרדו ואל החטיבה להתיישבות וביקשו תקציב, קיבלו אותו. אחזור על זה, כדי שהדברים יהיו ברורים. כולם קיבלו. כל הארגונים. מכל הצבעים. מכל הסוגים. דתיים וחילוניים. גבוהים ונמוכים. מרכז ופריפריה. ימין ושמאל. אלה המזוהים עם דרור ישראל או עם בני עקיבא, אלה הקשורים בשומר הצעיר או בתקומה. איש לא הופלה לטובה. איש לא הופלה לרעה. אין ולו גרעין אחד שעמד בדרישות הסף ולא קיבל תקציב.
והנה עוד נתון מדהים. לא רק שכולם קיבלו, אלא שכולם גם קיבלו בדיוק את מה שהצהירו במסמכים שהם צריכים. לא שקל יותר, לא שקל פחות. ל־122 גרעינים - כ־70% מהם דתיים, כ־30% חילוניים - אושרו בקשות תקציב. 65% מהתקציב הלך לעמותות דתיות, 35% לחילוניות.
רגע, תשאלו, אבל שמענו שהכספים של אריאל הועברו גם לגרעינים של חבר'ה דתיים שמקורבים אליו במרכז הארץ, ולא רק בפריפריה. אז הנה עוד כמה עובדות. קודם כל, הגרעינים עוסקים בסיוע למה שהם רואים כפריפריה חברתית, ובסעיפים הרלוונטיים בתקנה אין חובה להעביר את הכסף לפריפריה הגיאוגרפית בלבד. ולכן, כן, כספים הועברו דרכה גם לגרעינים שפועלים באזור המרכז. אלא מה? אלה גרעינים של כל הזרמים.
כן, יש גרעינים דתיים תורניים באזור המרכז שקיבלו תקציב. אבל יש גם גרעינים חילוניים באזור המרכז שקיבלו תקציב, ושמשום מה עליהם השבוע אף אחד לא דיבר. גרעינים של "קבוצת מחנכים", שעליהם נרחיב את הדיבור בהמשך, גרעינים חילוניים לגמרי, קיבלו כספים עבור פעילות חשובה שהם עושים בתל אביב ובפתח תקווה וביפו ובראשון לציון ובנתניה ובחיפה.
תנועת דרור ישראל, המזוהה כאמור עם מפלגת העבודה, קיבלה מהכספים הקואליציוניים של אריאל תקציבים, בין השאר עבור הגרעינים שלה בחולון, בנתניה, בראשל"צ, ברחובות, בתל אביב ובהוד השרון.
הגרעינים של חברים בטבע, שמונה גרעינים של יוצאי אתיופיה שכמעט כולם בהם חילוניים, זכו לתקציבים עבור הפעילות שלהם ביבנה, בראשל"צ, בפ"ת ובעוד מקומות. "12 שנה לא הצלחנו לקבל תקציבים מהמדינה", סיפר לי אתמול ניר כץ מנכ"ל חברים בטבע, שבדף הפייסבוק שלו העיד אתמול על עצמו: "אינני נמנה עם תומכי המפלגה שהשר אריאל חלק ממנה, ואינני קשור לאידיאולוגיה שהם מייצגים. מי שמכיר אותי, מכיר. כשיש לי כסף לתרום, הוא מגיע לרוב לבצלם ולקרן החדשה לישראל... אני יכול לבקר את דרכו הפוליטית והאידיאולוגית של אריאל במיליון דרכים מכובדות, אבל במקרה המדובר? המבקרים פשוט התבלבלו".
כץ סיפר לי שעד ההתערבות של אריאל ועד לניסוח התקנה שכנגדה יצא כעת הקצף, הצליחה העמותה שלו לקבל מהמדינה תקציבים שהספיקו לכסות בקושי 3%־4% מהתקציב השנתי שלה. "בעקבות ההחלטה לתמוך גם בנו, היום למעלה מ־40% מתוקצב על ידי המדינה", אמר.
גם דינה דיין, תושבת מצפה רמון, מי שמתמודדת כעת על ראשות מפלגת העבודה, בחרה לצאת אתמול להגנתו של אריאל. דיין, מנכ"לית עמותת נטיעות, המפעילה שמונה גרעינים משימתיים, נמצאת רחוק מאוד מהשקפת עולמו של אריאל. "אנשי המבקר התבלבלו. זה אנשים שלא יצאו מהמזגן כבר הרבה שנים ולא יודעים מה קורה בשטח. בפעם הראשונה, בזכות התקנה החדשה של אורי אריאל, שמונת הגרעינים שלנו קיבלו כולם אישורי תקציב".
נו, תמשיכו ודאי להתעקש, אז מה זה כל הסיפור ששמענו בימים האחרונים, על כך שהשר לקח כסף מהחילוניים ומהפריפריה ונתן למקורבים הפוליטיים שלו במרכז? זה הכל לא נכון? הרי ראינו קריקטורה מפורשת על זה ב"הארץ". ובכן, זה מדהים עד כמה שזה לא נכון. פעם אחת, משום שכאמור אריאל לא לקח כלום מהפריפריה. אריאל לקח את הכספים הקואליציוניים של הבית היהודי והביא אל הפריפריה, דרך התקנה החדשה שממנה נהנים כולם, גם מי שלא מצביעים לו ולא קשורים אליו.
אבל הסיפור מטורף עוד יותר. כי הגרעינים שהמבקר מצביע עליהם כמי שקיבלו מאריאל טובת הנאה כזו או אחרת, היו זכאים לקבל תקציב גם קודם לכן. יתרה מכך, הפעילות של אריאל לא שיפרה את מצבם, אלא הרעה אותו. במקום לחלוק בכסף רק עם הגרעינים הדתיים האחרים ולקבל הרבה, אריאל העביר אותם אל תקנה שבה נמצאים גם הגרעינים החילוניים, ואילץ אותם לחלוק איתם את מה שיש. אז זה נחמד שמבקר המדינה חשב שהיה ראוי שהכספים הללו יישארו כולם בפריפריה הגיאוגרפית, אבל מבקר המדינה עדיין לא אחראי להחליט לאן ילכו תקציבי הממשלה.
מכתבי התמיכה
במאמציו להציג את אריאל כמי שפעל לטובת אנשיו, ניסח מבקר המדינה, יוסף שפירא, משפט אחד שראוי להתעכב עליו. "לפחות 56% מהגרעינים שזכו לסיוע במסגרת התוכנית האסטרטגית היו עמותות בעלות זיקה דתית־אידאולוגית למפלגתו של השר אריאל".
כפי שהסברתי קודם, רוב הגרעינים בתקופה ההיא הוקמו על ידי אנשים שבאו מהזרם החרד"לי, וזה ההסבר לכך שגם רוב התקציב הלך אז אליהם. אבל משהו מציק מאוד במשפט הזה. כי המבקר לא מדבר בו על זיקה פוליטית אל השר. הוא מדבר על "זיקה דתית־אידיאולוגית". ייגעתי את מוחי להבין למה הוא מתכוון. האם לעובדה שאנשי הגרעינים, ממש כמו השר, מאמינים באל אחד? ואולי מרמז המבקר לעובדה שיש להם כיפה דומה לשלו, ופשוט לא היה נעים לו לכתוב באופן ברור שגם זה הפך אצלו לקריטריון לגיטימי לבדיקה? כי אני, לדוגמה, לא הצבעתי למפלגתו של השר אריאל ואין לי קשר למפלגה שלו או אליו, אבל נדמה לי שהזיקה ה"דתית־אידיאולוגית" שלי די דומה לשלו. יודעים מה? בואו נגיד אפילו שלחלק מאנשי הגרעינים, כפי שאכן מזכיר המבקר, יש זיקה פוליטית ממשית. אנשים שהם חברים או פעילים במפלגתו של אריאל. האם זה לבד יכול לפסול את הגרעין המשימתי שלהם מקבלת תקציב? אני מקווה מאוד שלא. מה עוד שכפי שהראיתי, אלה לא קיבלו יותר ממה שקיבלו יריביו הפוליטיים שביקשו תקצוב.
בסופו של דבר, אחרי כל הבלגן, ראו זה פלא. לא מוזר לכם שאחרי שכולם מספרים שאריאל לקח את הכסף מהחילונים לדתיים ומהפריפריה למרכז, אין אפילו גוף אחד לרפואה, שטוען שלקחו לו כסף או שלא נתנו לו מספיק, משום שאריאל לקח את הכסף וחילק לחברים שלו? יותר מזה, לא רק שאף אחד לא מתלונן, אלא ששורה של ארגונים המזוהים עם השמאל ועם מפלגת העבודה, מפלגתה של ח"כ סתיו שפיר, מי שהובילה את ההתקפות על השר, שיגרו שלשום מכתב תמיכה מדהים בנדירותו.
"אנו מביעים את הוקרתנו ותודתנו על פועלו רב השנים של השר אריאל, אשר מלווה את מפעל הגרעינים באופן אישי, ובזכות פועלו כנבחר ציבור הגרעינים קיבלו הכרה ממלכתית והורחבה באופן משמעותי הפעילות בכל רחבי הארץ", כתבו. ושימו לב מי חתום על המכתב הזה. תנועת הבוגרים של השומר הצעיר, ותנועת המחנות העולים, ותנועת דרור ישראל, שלוש תנועות שאין מזוהות מהן עם מפלגת העבודה. זה יהיה מופרך להניח שאנשי התנועות הללו, שמצויים בשטח, יודעים קצת יותר ממה שיודעים הח"כים שלהם, שמשתלחים בשר?
בחלק מהמקומות בדוח, מבקר המדינה ממש מגחיך את עצמו, מרוב מאמצים להוכיח עד כמה אריאל לא מתעניין בפריפריה. באחד הקטעים, חילק המבקר את היישובים השונים בארץ לשלוש קבוצות, לפי מצבן הסוציו־אקונומי, בניסיון להראות שהכסף הלך ליישובים עשירים. "... עולה כי לקבוצות התיישבות שפועלות ביישובים בעלי מעמד חברתי־כלכלי נמוך הוקצה הסיוע הקטן ביותר, בהיקף של כ־4 מיליון ש"ח - כ־6% בלבד", כתב. האמת, באמת נראה לא בסדר. למה לתת מעט כל כך לאשכולות הנמוכים?
אז כדי להבין מה הסיפור, בדקתי אילו יישובים נמצאים באשכולות 1־3, שאותם הגדיר המבקר כ"בעל מעמד חברתי־כלכלי נמוך", זה שאליו רצה המבקר שיופנו כל התקציבים. ובכן, באשכולות הללו נמצאים כמעט אך ורק יישובים ערביים וחרדיים. לשתי הקבוצות הללו, מה לעשות, אין שום גרעין. לשלושה יישובים בלבד באשכולות הללו קיימים גרעינים פעילים. בית שמש (שלושה גרעינים), צפת (שלושה גרעינים) ונתיבות (שני גרעינים). כל שמונת הגרעינים הללו, בדקתי, קיבלו עד הגרוש האחרון את התקציבים שביקשו. אז מה רצה המבקר? שאריאל ימציא גרעינים חדשים? שיפזר את הכסף ברחובות בלי שמישהו ביקש אותו?
רגע, עוד משהו קטן צריך להגיד בהקשר הזה. כמעט כל הגרעינים הללו באשכולות הנמוכים, הם גרעינים דתיים. אתם כבר יכולים לנחש לבד מה היה עושה המבקר אם אריאל היה הולך בדרך שהתווה לו ומתקצב רק אותם, כשהחילוניים לא רואים ממנו כסף, נכון?
והנה דוגמה עוד יותר מרגיזה, שמלמדת עד כמה הלך המבקר רחוק. כדי להראות שאריאל העביר תקציבים ליישובים מבוססים במרכז הארץ, שפירא חיבר את שתי הקבוצות - בעלי המעמד הבינוני ובעלי המעמד הגבוה - לחבילה אחת. "לקבוצות התיישבות הפועלות ביישובים במעמד חברתי־כלכלי בינוני וגבוה הנמצאים במרכז הארץ הוקצה סיוע של כ־29 מיליון ש"ח (כ־46% מכלל התקציב עבור הסיוע לקבוצות התיישבות)", כתב. מעמד בינוני זה רמלה ולוד, מעמד גבוה זה תל אביב וקריית אונו. אצל שפירא שניהם ביחד. הגיוני, נכון?
התקנה של תמיר
עכשיו, לסיום, אחרי שהראינו איך התקציבים לגרעינים עברו באופן שוויוני לכולם, בואו תראו איך נראים כספים ייחודיים באמת. כמו פעם. בשנת 2009 העבירה שרת החינוך יולי תמיר, תקנה חדשה ומהפכנית. תקנת "קבוצות מחנכים". על פי מבחני התמיכה, גרעין מחנכים הוגדר כ"קבוצה של בוגרי שירות צבאי או שירות אזרחי/לאומי המתגוררים במשותף, ומקיימת פעילות חינוכית בלתי פורמלית". הרעיון היה יפה, ללא ספק.
"מביקורים שערכתי בקומונות, הבנתי שיש צורך לתמוך בהם ולתת תקציב בסיסי שיאפשר להם להמשיך לעשות את עבודתם", הסבירה אז תמיר. הקריטריונים של התקנה הזו נתפרו היטב. במשך השנים הצליחו להיכנס אליה רק ארגונים מסוימים מאוד. איכשהו יצא שהם התאימו אך ורק לתנועות הקשורות במפלגת העבודה.
לפני כמעט שנתיים, בנובמבר 2015 ליתר דיוק, כמו תמיד בשעות האחרונות לפני שהתקציב עולה להצבעה, הצליחו חברי ועדת הכספים השונים להשיג תקציבים בהיקפים גדולים עבור עניינים שחשובים להם. עיקר הביקורת הציבורית אז נמתחה על בצלאל סמוטריץ' בגין 10 מיליון שקלים שקיבל עבור "קרן לשמירה על שטחים פתוחים" ביו"ש, עבור הרשות לפיתוח הגליל ועבור חינוך יהודי בתפוצות. בחסותה של התקפה תקשורתית על הח"כ מהבית היהודי, הצליח לחמוק מתחת לרדאר תקציב מרתק של 22 מיליוני שקלים, שהשיגה ח"כ מיכל בירן, מהמחנה הציוני, לאותה תקנה של "קבוצות מחנכים". התקנה הזו, כאמור, הונדסה מראש כך שישנם רק חמישה ארגונים שעומדים בקריטריונים ויכולים לקחת ממנה כסף. כולם בשמאל. כולם מזוהים עם מפלגת העבודה. הסתדרות הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר, המחנות העולים, בתי נוער נחשונים (שייכת לתנועת הבוגרים של השומר הצעיר), ויסודות לצמיחה דרור (עמותה שהוקמה על ידי תנועת דרור ישראל ותומכת בגרעינים משימתיים). חמשת אלה, ואליהם צריך להוסיף גם את תנועת תרבות, עם תקציב קטן משל האחרים.
בדיקה שערך מרכז המידע והמחקר של הכנסת עבור ח"כ סמוטריץ' העלתה שתקציב הארגונים הללו צומח בהתמדה ראויה לציון. בשנת 2012 הם קיבלו 4.5 מיליון שקל, ב־2013 קיבלו 7 מיליון, ב־2014 9 מיליון, ב־2015 13.9 מיליון.
כדי להבין על מה מדובר, נספר שבשנת 2012, לדוגמה, היו בגרעיני הנוער העובד והלומד 617 מתנדבים, והתנועה תוקצבה בסכום של 4,835 שקל למתנדב. ב־2015 ירד מספר המתנדבים ל־271 והתמיכה הממוצעת למתנדב עלתה ל־11,821.
אם בסיפור של השר אריאל מדובר על 60 מיליון שהתחלקו באופן שוויוני בין 122 בקשות של גרעינים לתקצוב, כאן מדובר בסכום שהופנה לשישה ארגונים שמפעילים גרעינים, ובאופן שלא מאפשר לאף אחד אחר להיכנס ולקבל שקל, משום שהקריטריונים נוסחו כך שיתאימו בדיוק למי שצריך, ורק להם.
# # #
חשוב מאוד להבהיר. הגרעינים כולם, גם אלה שהוזכרו כאן בשורות האחרונות, עושים עבודת קודש חברתית, ואין ולו נימת ביקורת על כך שהם מתוקצבים. רק קצת מוזר לשמוע את אנשי מפלגת העבודה מבקרים את מי שמחלק באופן שוויוני תקציב למעל מאה גרעינים, כשהם מחזיקים תקנה משלהם שמתקצבת בעשרות מיליונים כמה ארגונים המקורבים להם.