סחיטה באיומים. אין דרך אחרת לכנות את מה שעושים המפגינים נגד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בכל מוצאי שבת. לא סחיטה באיומים במובן הפלילי, כמובן, שהרי לכל אחד מותר להפגין ולהביע את דעתו. אלא מה? שרצונם של המפגינים ברור למדי, ולזכותם ייאמר שהם אפילו לא מנסים להסתיר אותו. לא חקירה רצינית הם מבקשים מהיועץ, לא ירידה לחקר האמת הם דורשים ממנו, ולא שום דבר שדומה לאלה. הם אפילו שרים את זה במקהלה: "ביבי נתניהו לכלא מעשיהו".
נכון, עוד לא היה משפט, וכתב אישום עוד לא הוגש, ואפילו החקירה עוד לא באה אל סיומה, אבל מי צריך את כל אלה, כשהשורה התחתונה הנדרשת ברורה כל כך? המפגינים רוצים לראות את נתניהו מסיים את תפקידו, ואם זה לא הולך בזירה הפוליטית, אז שיהיה בזירה הפלילית. מדובר, כמובן, ברצון לגיטימי, ובכל זאת כדאי להגיד את האמת ולא לעטוף אותה בנייר צלופן, שמסתיר את מה שיש בפנים. כי כשמפגינים מול הבית של ראש הממשלה עם השלט "ביבי הביתה", זה מובן וברור והגיוני. אבל כשמפגינים מול היועץ המשפטי לממשלה עם השלט "ביבי הביתה", והכלי היחיד של היועץ לשלוח אותו הביתה הוא כתב אישום, המסר ברור. יש ראיות, אין ראיות, מה זה משנה? העיקר שיוגש כבר כתב אישום.
ולא, רק אל תגידו לי שהמפגינים מוחים על התמשכות החקירות. אתם לא באמת מאמינים לזה. כי נניח שהיועץ יפנים את הביקורת שמוטחת בו, ייקח אותה לתשומת לבו, יסתגר במשרדו חודש שלם, יוותר על חיקורים שטרם נעשו, ישקול היטב את הראיות ויחליט לסגור את התיקים נגד ראש הממשלה. האם יש סיכוי שהמפגינים יניחו לו אז, רק משום שהואיל סוף־סוף להכריע במהירות כפי שביקשו? קדחת. הם רוצים את נתניהו בכלא, ושום דבר אחר לא יפיס את דעתם.
וכדי להסביר כמה מביכים המפגינים האלה, מדלת העם ועד חברי הכנסת, נניח לרגע שהיינו עורכים שם תרגיל קטן. נגיד שהיינו ניגשים אל כל אחד מנושאי השלטים ושואלים אותם לאיזו הודעה, להבנתו, קרוב יותר היועץ מנדלבליט. להודעה שלפיה תיק החקירה נגד ראש הממשלה נסגר מחוסר ראיות, או להודעה שלפיה החליט להגיש נגד ראש הממשלה כתב אישום חמור? מישהו מהם באמת היה יודע להשיב למה אנחנו קרובים יותר? לא. משום שלמעט הדלפות מעטות פה ושם, אנחנו לא באמת יודעים מה מתרחש בנבכי הראיות. אנחנו יודעים שנתניהו חשוד בפרשת 1000, אנחנו יודעים שהוא נחקר בפרשת 2000, וזהו. מה אומרים ארגזי החומר שנאספו עד היום? לאף אחד מאיתנו, לפחות לא מישהו שפרסם משהו כזה, אין תשובה.
אז נגד מה מפגינים המפגינים, והם לא באמת יודעים מה קורה בתיק הזה? פשוט מאוד. הם דורשים שמנדלבליט יעיף להם את ביבי לכל הרוחות, וזה בכלל לא משנה אם הוא אשם או חף מפשע.
****
מי שמבקש להבין עד כמה נמוך הגיע השיח בעניין חקירות נתניהו, היה צריך לראות לפני כשלושה שבועות את ההופעה של האלוף במיל' נעם תיבון, ב"לונדון וקירשנבאום" בערוץ 10. תיבון, כמי שחווה כמה וכמה מחאות מול ביתו, זומן לאולפן כדי להביע את דעתו על העניין העקרוני של הפגנות מול בתיהם של אישי ציבור (הוא נגד) ועל הדרך ביקש להגיד מה הוא חושב על תיקי החקירה המתנהלים נגד בנימין נתניהו.
"אני מאלה שחושבים שכל שלושת התיקים נגד ראש הממשלה צריכים להפוך לכתבי אישום", אמר. "ככה אני חושב". "יש רק שני תיקים", העיר לו רביב דרוקר. "התיק השלישי הוא לא חשוד בו, זה תיק הצוללות". "שני תיקים", תיקן תיבון.
ואתה מביט באיש שעל המסך ולא יודע איפה לקבור את עצמך. הרי מדובר באיש רציני. במי שעשה כמה דברים בחייו. הוא אלוף בצה"ל. הוא הפרשן הביטחוני של גלי צה"ל. הוא היה מהנואמים המרכזיים בהפגנת השמאל האחרונה. האם יכול להיות שהוא - שאין לו מושג ירוק מה קורה בתיקי החקירה האלה - יודע שצריך להגיש שם כתבי אישום, וזה כשהוא אפילו לא זוכר בכמה תיקים מדובר ולא ער לעובדה שבאחד מהם ראש הממשלה אפילו לא חשוד?
תיבון, כמובן, איננו העניין. אבל הוא משל מצוין למה שמתרחש פה. הנה עוד דוגמה אחת. לפני כשבועיים הציג רועי צ'יקי ארד ב"מוסף הארץ" את הפרופיל של כמה מהמעניינים שבמוחים נגד היועץ מנדלבליט. "הדבר הייחודי ביותר בהפגנות נעוץ בהרכב האנושי שלהן", כתב, "לא מדובר בצעירים עם שיער ארוך וחולצות צ'ה שרוצים לשנות את העולם, אלא באנשים מיושבים, רובם בני כ־60, סבים וסבתות, ערבוביה די משונה של מיילדות נחושות מסורוקה, דוקטורים לתיאטרון ומהנדסים ברפאל, שהתעוררו משום מה וקמו מהכורסה דווקא עכשיו".
אחד כזה, שהוצג בכתבה, הוא אבשלום אליצור, בן כ־60, פרופסור לפיזיקה. "בשתי ההפגנות שהגעתי אליהן", כתב ארד, "בלט כנואם טבעי". "מה מניע אותך לבוא מדי שבוע?" הוא נשאל. "אני כל הזמן שואל מה היחס שלי לביבי", השיב הפרופסור. "תמיד תיעבתי אותו, אבל היה רגע שהוא הפך לאויב אישי שלי. אחרי פינוי עמונה הוא רצה לקרר את הלב של המתנחלים ואמר 'הנחיתי את המשטרה לפעול נגד חריגות בנייה בגליל'. כלומר, המתנחלים כועסים, אז נקרר את לבם כשנהרוס בתים של ערבים...".
הכעס של הפיזיקאי על נתניהו לגיטימי, וגם עם התיעוב שלו כלפיו אפשר לחיות בשלום. אבל רגע, אתה שואל את עצמך, מה קשור היועץ מנדלבליט לעניין? לך אל ביתו של ראש הממשלה, ותניף מולו שלט שמודיע לו שאתה מתעב אותו. אבל זהו, שלא. הפרופסור לפיזיקה והחברים שלו הולכים למנדלבליט, כי הם רוצים שהוא יגיש כבר כתב אישום. לא כי הם יודעים להגיד שבתיק החקירה יש משהו שמצדיק כתב אישום כזה, אלא כי הם מתעבים את נתניהו. ואם הם מתעבים את נתניהו, כי הוא עלה להם על העצבים אחרי עמונה, אז שמישהו, לעזאזל, יגיש כבר כתב אישום נגדו. וזו, חייבים להודות, מתחילה להיות תפיסה מסוכנת מאוד של מערכת שלטון החוק.
נסו להיזכר מה היה לנו כאן לפני החקירה הראשונה של נתניהו באזהרה, בתחילת ינואר. במשך החודשים שקדמו לחקירה הזאת, שמענו את הטענות שלפיהן היועץ מעכב את פתיחת החקירה. שהוא עושה לנתניהו הנחות. שהוא "יועץ משפחתי". שיעבור כבר מבדיקה לחקירה, צעקו כל מיני צווחנים, שלא היה להם מושג מה יש בה, בחקירה הזאת, ומה החשדות שנבדקים כלפי ראש הממשלה. די היה בכך שראש הממשלה עדיין לא נחקר באזהרה, כדי שיוכלו לכנות את היועץ המשפטי לממשלה בשמות גנאי ולהחליט שהוא פועל במתכוון כדי למסמס את התיק.
ואז נחקר נתניהו, והתפרסמו החשדות, ופתאום התברר שבכל אותה תקופה שבה הוטחו ביועץ טענות, לא ידענו בכלל מה הוא בודק, ובאילו חשדות מדובר, ומה על סדר היום, ועדותו של מי נגבתה בינתיים, ובאיזה מקום זה קרה על כדור הארץ, אבל זה הספיק כדי להיות בטוחים שמישהו מטייח שם את העסק.
****
אפרופו הדיון סביב ההפגנות מול בתיהם של אישי ציבור; כדאי להזכיר לכל אותם בעלי תחושת נרדפות, שמשוכנעים שמונעים מהם להפגין כי הם נגד נתניהו; שמפגיני הימין סבלו מהתופעה הזאת לא פחות. החל ממפגינים שביקשו להגיע למחאה נגד ההתנתקות בנתיבות ומצאו את האוטובוס שלהם עצור עוד בתל אביב, וכלה במי שביקשו למחות מול ביתו של האלוף גדי שמני, והאוטובוסים שלהם - עוד בטרם נכנסו ליישובו - הוסטו אל תחנת המשטרה הקרובה, וחלקם מצאו את עצמם נחקרים בחשד מוזר לניסיון השתתפות בהפגנה בלתי חוקית.
בהקשר הזה חשוב לציין שאחד מפסקי הדין המשמעותיים בסוגיה הזאת - פסק דין שצוטט לאחרונה גם בידי השופט מני מזוז שעסק בענייני מנדלבליט - נושא את שמו של יוסף דיין, איש ימין שביקש להפגין מול ביתו של הרב עובדיה יוסף בתקופה אוסלו. בג"ץ - הוא ולא אחר - שלח אותו לחפש מקום אחר להפגין.
אגב, מי שמאמין שהיועץ מנדלבליט עושה הנחות לנתניהו רק משום שהוא היה מזכיר הממשלה שלו בעבר, צריך להזכיר לעצמו שני דברים. האחד, שנוכח הידיעה המוגבלת שלנו על אודות מה שנעשה בתיקים, כאמור, אף אחד לא באמת יודע להגיד, נכון להרגע, משהו מנומק בעניין הזה. השני, את מה שכתבו בדיוק בסוגיה הזאת שופטי בג"ץ, כשגלגלו החוצה את אלדד יניב ופרקליטו הנמרץ.
"אנו סבורים כי אין לתת יד לדה־לגיטימציה של מערך האכיפה, שהוא מקצועי ובעל היסטוריה רבת־שנים של פעילות נטולת פניות. הוא אינו חסין מביקורת, כמו איש מאיתנו, אך לא מצאנו כי נוהגים כאן איפה ואיפה. מדובר במנגנונים רבי־משתתפים, החל ביועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה ובכירי משרדיהם ועד לפרקליטים ולאנשי המשטרה העוסקים בחקירה ובליוויה. איננו סבורים כי בקלות יכולות להינתן החלטות שאינן ראויות ושקולות ו'לחמוק תחת הרדאר', המקצועי מזה והציבורי מזה...".
ועוד הערה אחת אחרונה. אם תאספו את כל הביטויים המכוערים שהושלכו לאחרונה לעברו של היועץ המשפטי לממשלה, תגלו חפיפה מרתקת בין מי שחתום עליהם למי שמזהירים כל הזמן מפגיעה בשלטון החוק ובמערכת אכיפת החוק ודורשים מכולנו לשמור על כבודם. רק להם מותר.
2. ספק רב אם שמעתם על שני האזרחים הבדואים שנרצחו ביישוב מולדה שבדרום בשבועות האחרונים, אבל גם אם לא, חשוב מאוד להבין את הרקע לאובדן החיים הזה ואת הכתובת שהייתה מרוחה על הקיר, אפילו בטור הצנוע הזה.
לפני כחצי שנה נערכו לראשונה בחירות באל־קסום ובנווה מדבר, שתי המועצות האזוריות הבדואיות בנגב. המועצות הללו כוללות 11 יישובים, והבחירות בהן התקיימו אחרי מאבק גדול, שבמסגרתו טענו בדואים רבים ששום דבר טוב לא יצא מהן. חמישה חודשים לפני הבחירות גוללתי כאן שיחה ארוכה שקיימתי עם בן שבט תראבין, שאני מכיר שנים רבות. איש רציני, שמחזיק במשרה מכובדת במגזר הציבורי, מי שראה כמה דברים בחייו והביע התנגדות נחרצת לבחירות. טיעון אחר טיעון, נימוק אחר נימוק, ניסה האיש לשכנע מדוע אסור להעמיד בדואים בראש המועצה האזורית ומדוע חייבים להשאיר את הניהול בידיים יהודיות.
הודיתי כאן שאלמלא באו הדברים מפיו שלו, הייתי חש שלא בנוח להציג אותם כפי שהוא הציג. "אם יהיו פה בחירות, זה עלול להסתיים בשפיכות דמים", הזהיר. היישובים הבדואיים, הסביר, מייצגים שבטים שונים. היריבות ביניהם עצומה. כל אחד דואג לעצמו ולמשפחתו. "רגע אחרי הבחירות", אמר, "המנצח ימצא את עצמו יושב על תקציבי ענק. הוא יהיה אחראי לקופת המועצה. הוא יהיה אחראי לתקציב ההסעות". "לא משנה מי ייבחר", נימק, "הוא יהיה חייב לדאוג למשפחה שלו. אם הוא יעשה את זה, תהיה כאן שחיתות בקנה מידה ענקי. אם הוא לא יעשה את זה, ירצחו אותו". "אין דרך אחרת", ספק כפיים בצער. "אין שום אפשרות שבן שבט אחד, שיהיה בעל תפקיד במועצה, ישקיע כספים בשבט אחר. ככה זה. זה מה יש. ולא רק זה. אין סיכוי שבעולם, הוסיף, שנציג מהמועצה שהוא לא מהשבט שלנו ייכנס לבית הספר שלנו. זה לא יקרה".
****
זה הרקע. אלה היו האזהרות. עכשיו למה שמתרחש ביישוב מולדה, שבו מתגוררים כ־4,500 מבני משפחת אל־אטרש ולצדם עוד כ־400 מבני משפחת אל־הואשלה. בעבר נשא היישוב את שם השבט הדומיננטי שחי בו. כשהמדינה החליטה לקרוא לו על שם הנחל העובר באזור, הביעו בני אל־אטרש התנגדות חריפה. אם היישוב ימשיך להיקרא על שמנו, הבהירו, יהיה ברור שאף חמולה אחרת לא תצטרף אליו. אם ייקרא מולדה, זה יהיה עולם אחר.
כך או כך, כמחאה, בחרו כמעט כל בני השבט שלא להירשם במשרד הפנים כמי שמתגוררים ביישוב. לפני כמה חודשים, ערב הבחירות למועצת האזורית אל־קסום, שמולדה יושב בתחומה, הגיעו בני אל־אטרש לשיחה עם שכניהם מאל־הואשלה, והמליצו להם שלא לנצל את העובדה שיש להם רוב בין התושבים הרשומים ביישוב, כדי לשלוח את בן משפחתם כנציג מולדה למליאת המועצה. "הרי גם אנחנו יודעים וגם אתם יודעים", הזכירו להם, "שאתם משפחה קטנה. שאתם אורחים אצלנו ביישוב".
באל־הואשלה לא התרשמו מהעצה והציגו מועמד. במוצאי הבחירות התברר, באופן לא מפתיע, שלמשפחת אל־הואשלה, זו שיש לה נוכחות קטנה במולדה, יהיה נציג במועצה. באל־אטרש, מיותר לציין, לא אהבו את התוצאות. לפני כחודש התפתחה בין שני הצדדים קטטה על הרקע הזה. מישהו מבני אל־אטרש תקף, מישהו מבני אל־הואשלה שלף נשק, עבדאללה אל־אטרש נהרג. השבוע הגיעה הנקמה. הפעם היה זה מישהו מבני אל־אטרש ששלף. הפעם היה זה עו"ד אדם אל־הואשלה שנהרג.
לעיתונות הודלפה מיד גרסה שניסתה להסביר את העימות בסכסוך קרקעות בין השבטים, אלא שלאל־אטרש ולאל־הואשלה אין שום סכסוך קרקעות. אלה יושבים על תביעות הבעלות שלהם, אלה יושבים על שלהם, וככל שמדובר בסוגיה הזאת, כבר עשרות שנים שאין בין המשפחות שום ויכוח. עד כדי כך מגיעים הדברים, שמוסא אל־הואשלה הוזמן לא פעם להיות מפשר בסכסוכים הפנימיים של השכנים מאל־אטרש.
אז כן, דמוקרטיה היא ערך חשוב, אבל כבר לפני שנה הערכנו כאן שהדמוקרטיה, במקום שלא מוכן לה, תוביל לשפיכות דמים. שבמסורת השבטית אין שום אפשרות שנציג של משפחה אחת יהיה מקובל כמי שיכול לייצג בני משפחה אחרת. לא נעים לומר את זה, אבל קשה מאוד להאמין ששני ההרוגים במולדה יהיו הקורבנות האחרונים של מערכת הבחירות הזאת.