להחלטה שאושרה אתמול בוועדת המורשת של אונסק"ו שישראל איננה הריבון בירושלים אין שום משמעות אופרטיבית. ההחלטה לא נושאת אפילו שום הוראה סמלית או מובן הצהרתי. אונסקו הוא גוף לא חשוב במיוחד ונחשב שולי וזניח במערך המוסדות והשלוחות הקיימים בחסות האו"ם. אם הייתה משמעות כל שהיא להחלטה לא היה לה שום קשר ונגיעה למעמד של ירושלים או של הכותל.
המשמעות הייתה בתחום של סיכויי השלום, בערוץ של צפייה לפריצת דרך ולחידוש המו"מ בין ישראל לפלסטינים. בתחום הזה ובערוץ הזה, ההחלטה הייתה ווידוא הריגה נוסף לתקווה, לתכלית ואפילו רק לסימן, לרמז כל שהוא שמשהו יקרה או יזוז בתחום השלום.
ווידוא הריגה מקדים כזה אירע בשבוע שעבר בכנס לציון "50 שנות כיבוש" שהתקיים בבניין האו"ם בניו יורק. כנס שבו השתתפו גורמים הידועים כמשתפי פעולה עם ארגוני טרור ושבו הצהיר סאיב עריקאת, ש"החמאס והחזית העממית אינם ארגון טרור".
תגובת משרד החוץ להחלטת ועדת המורשת של אונסק"ו הייתה במקומה. "עוד החלטה הזויה ולא רלוונטית של אונסק"ו"... "שום החלטה של אונסק"ו לא תוכל לשנות את המציאות". גם שגריר ישראל באו"ם דני דנון הגיב בחריפות. "אין דבר מביש יותר מהקביעה של אונסק"ו כי המדינה היהודית היחידה בעולם היא 'כובשת' בכותל המערבי ובעיר העתיקה".
שגריר ישראל באונסק''ו כרמל שאמה כהן התנחם בכך שההחלטה לא אושרה בקונצנזוס כשאיפת יוזמיה הערבים וכפי שהערבים ציפו וקיוו שעות אחדות לפני ההצבעה. זאת אפילו לא נחמה פורתא. כי אם ארצות ערביות יזמו, אירגנו וקידמו את ההחלטה - הפירוש הוא שיש קונצנזוס ערבי, שכמובן וברור נתמך על ידי הפלסטינים, להחלטה ששמה מראש ללעג וקלס כל נסיון, רומסת כל מאמץ ומחסלת כל השתדלות לשבירת הקפאון המתמשך בתהליך ולפריצת דרך משמעותית במטרה לחדש את המו"מ.
אונסק"ו לא שווה ולא ראוי לתגובה אמריקאית רשמית. לארגון הזה לא מגיע אפילו ציוץ בטוויטר של הנשיא טראמפ. אבל ההחלטה הנלעגת מאתמול היא הוכחה, אם כי שולית ועקיפה, שהנשיא טראמפ והשגרירה הלוחמנית שלו באו"ם ניקי היילי לא ישנו את הארגון העולמי ולא ישימו קץ לעוינות המקובעת והמובנית נגד ישראל בזירת האו"ם.