דוח המבקר הוא כתב אישום חריף לתפקודו של מנדלבליט

דו"ח מבקר המדינה בעניין יחסי ראש הממשלה והתקשורת הוא מסמך מכונן. הוא לא מגלה דברים שלא ידענו. מי שקורא את העיתון הזה, או את גידי וייץ ב"הארץ", או מי שצופה ברביב דרוקר וחבריו בערוץ 10, מי שהנושא חשוב לו, ידע והבין. אז מה? הכתבים נבחו, השיירה עברה. אנחנו היינו בסך הכל קומץ של קונספירטורים, כפי שכינו אותנו ראש הממשלה ואנשיו.
 

עכשיו, נוסף למשוואה קונספירטור חדש. השופט בדימוס יוסי שפירא, מבקר המדינה. הוא מחזק ומעגן את כל מה שקראתם כאן בשנים האחרונות על לפיתת החנק של נתניהו על התקשורת החופשית, על ניגודי העניינים, על ההשתלטות על מוקדי הכוח (משרד התקשורת), על הריקבון, ובעיקר על האדישות.
 

הדו"ח הוא כתב אישום חריף לתפקודם של שומרי הסף במשרד המשפטים, ובעיקר הבכיר שבהם, היועץ המשפטי לממשלה. מעולם לא נראה פיצול התפקיד ליועץ משפטי מחד ותובע כללי מאידך, נחוץ כל כך. עצימת העין של אביחי מנדלבליט מול תעלולי הכנופיה שעשתה כבתוך שלה בקודש הקודשים של הממלכתיות הישראלית מודגשת בדו"ח הזה כפי שלא הודגשה מעולם: העובדה שאחרי כל ההטבות, ההנחות, המתנות והטובות שעשו נתניהו ופילבר, ביחד ולחוד, לחברת "בזק", לא מצא היועץ שום פגם בהתנהלות ומומחי משרדו קבעו שאין שום הטיה לטובת מונופול התקשורת.

העובדה שהיועץ לא טרח עד רגע זה לנסות להפריד את נתניהו מדוד שמרון, או יצחק מולכו; העובדה שהיועץ לא מבין, עד רגע זה (כולל), מה לא בסדר בזה ששני עורכי דין פרטיים, קרובי משפחה ושותפי סוד אינטימיים של ראש הממשלה, מנהלים כאן מדינה שלמה - אחד שר הפנים, השני שר החוץ; העובדה שהם משרתים במקביל את משפחת נתניהו (הדברים אמורים בעיקר לגבי עו"ד שמרון) ומעניקים לה שירותים משפטיים בעלות של מיליונים, חינם אין כסף; הסדרי ניגוד העניינים המגוחכים/פתטיים שנכתבו בתוך החבורה הזו. ואפשר להמשיך עם זה עוד הרבה.
 

 

נאמר כאן שוב: אין חולק על יושרתו הבסיסית של החבר מנדלבליט. אבל העובדה שעד לא מזמן הוא עצמו היה חלק מהחבורה הזו, בה מלהטטים כבר שנים עורכי הדין החלקלקים מולכו ושמרון, פוסלת אותו מלדון בעניינם (לדעתי). גם אם היו כאלה שחשבו אחרת לפני שנכנס לתפקידו, עכשיו יש על זה קונצנזוס. גרירת הרגליים, האדישות, השמרנות המופלגת, כל אלה נתפסו במערומיהם בדו"ח המבקר אתמול. השופט שפירא, כמנהגו, נקט בלשון מתונה יחסית, השתמש באנדרסטייטמנט, הסתפק ברמזים עבים, אבל מי שצריך להבין הבין. חוץ ממנדלבליט, כמובן.
 

הדו"ח הזה מהווה כתב אישום מהדהד נגד עוד כמה אנשים: משה כחלון, אריה דרעי, נפתלי בנט, יעקב ליצמן ומשה גפני. שותפיו הקואליציוניים של מר נתניהו, שחתמו בהיסח הדעת על אותו סעיף מושחת ומשחית מההסכם הקואליציוני שכונה "סעיף התקשורת". למרות שהזהירו אותם, הסבירו להם וסיפרו להם, הם העדיפו להניף יד מבטלת.

נו, בסדר. אז הוא קצת רגיש בסוגיית "ישראל היום", אמרו. ובכן, חברים, טעיתם. הנחתם לדבר הזה לקרות בעצימת עין רשלנית. מכרתם את הסעיף הזה תמורת הטבות קואליציוניות מלוא החופן. הריקבון שצץ השבוע, ובשבועות שקדמו לו, הוא גם הריקבון שלכם. וזהו רק הקצה שלו.

 גרירת הרגליים, האדישות, השמרנות המופלגת, כל אלה נתפסו במערומיהם בדו"ח המבקר אתמול. השופט שפירא, כמנהגו, נקט בלשון מתונה יחסית, השתמש באנדרסטייטמנט, הסתפק ברמזים עבים, אבל מי שצריך להבין הבין. חוץ ממנדלבליט, כמובן.