מי כאן המלך: כשהגיע תורה של ישראל להיות דיסקרטית, הגיח נתניהו

3. מגנומטרים למכירה, אפס ק"מ
יש שתי תזות מרכזיות הקשורות לפרשת המגנומטרים: הראשונה, התזה הימנית־קלאסית. מי שהוביל אותה בקבינט ובכלל היה נפתלי בנט. על פי התזה הזו, הציבור הערבי והפלסטיני לא היה מעורב ברובו במהומה. הסבירות לאינתיפאדה הייתה בעצימות נמוכה. אפשר היה להכיל את המהומות, לתת לעניינים להירגע ולעמוד על שלנו.

בתזה הזו תמכה גם המשטרה, ובעיקר מפקד מחוז ירושלים, ניצב יורם הלוי. אחרי ישיבת הקבינט של יום חמישי, כשהוחלט לדבוק במגנומטרים, שיבח ניצב הלוי את ההחלטה ואת הגיבוי שקיבל. אחרי הישיבה אמר למי שאמר ש"כל ישיבות הקבינט האלה רק מגבירות את התיאבון של הערבים ומעוררות בהם תקווה". הוא הוסיף ש"אני יודע מה לעשות כאן, אני יודע לגמור את האירוע הזה כמו שצריך. זה ייקח כמה ימים, גם נחזיר אותם להתפלל בסוף".
על פי התזה הזו, ההתקפלות והזגזוג ההיסטריים יכולים להמיט עלינו אסון כבד בהרבה ממה שהיה קורה לו היינו עומדים על שלנו. בנט אומר את זה במפורש. לדבריו, עסקת ג'יבריל הובילה לאינתיפאדה הראשונה, הבריחה מלבנון לאינתיפאדה השנייה, ההתנתקות לעליית חמאס בעזה, וכו'. הניתוח של בנט מדויק. בכל פעם שישראל מגלה חולשה, היא משלמת במזומן. הבעיה היא, שלראש הממשלה לא קוראים בנט. קוראים לו נתניהו. כשהוא מתקין מגנומטרים, הוא צריך לדעת שיסכים ללכת איתם עד הסוף. אם לא יוכל ללכת עד הסוף, עדיף שלא ייצא לדרך.

התזה השנייה היא התזה של מערכת הביטחון (למעט המשטרה). הוביל אותה השב"כ. בין ראש השב"כ נדב ארגמן לשרי הימין (בעיקר בנט) נרשמה מתיחות לא פשוטה לאורך השבועיים האחרונים. הפכו אותו להזוי. עוד רגע ויהיה סמולן בוגד. האיש הזה, יחד עם צמרת השב"כ, שהשקיע את כל חייו בביטחון ישראל ובתוצאות לא רעות, הפך לעוכר ישראל בהבל פיהם המצחין של כמה צרחני ימין.

ראש הקנוניה היה, כמעט כרגיל, יו"ר הקואליציה ח"כ דוד ביטן. אתמול, כשכבר נדמה היה שכל שיאי העליבות נשברו, ביטן צץ בגל"צ וטען כי "השב"כ הוא גוף פחדן, הגיע הזמן שישנה את ההמלצות שלו, כל מה שהם רוצים זה לחזור הביתה בשלום". ממרומי ניסיונו הביטחוני ושירותו הממושך למען העם והמדינה, הפך העגלון מראשון לציון את שירות הביטחון הכללי, שאנשיו מסכנים מדי יום את חייהם ומשקיעים את נשמתם בהגנה עליו ועל שכמותו, לחבורת פחדנים.

זה לא שאסור למתוח ביקורת על השב"כ. מותר, צריך, חשוב. השב"כ חטף וחוטף ביקורת כל הזמן, גם בטור הזה. מכאן ועד העליבות של דוד ביטן, ארוכה הדרך. זאת, ועוד: ביטן לא עשה את זה כי הוא באמת מבין בביטחון או כי ישב בהערכות המצב ושמע את סקירות הקבינט ויש לו דעה אחרת. ביטן עשה את זה כדי להגן על הבוס של השב"כ, המפקד העליון שלו, הלא הוא ביבי נתניהו. כשלביבי אין אומץ להגיד משהו, הוא משליך לזירה את ביטניו. זו הפחדנות האמיתית. ביטן הוא כמו הילד שמספר בגן מה ששמע מהשיחות של ההורים בסלון. הוא יודע שזו רוח המפקד, הוא רוצה לרצות את המפקד, הוא כאן כדי לשכב על הגדר. אם צריך להפוך את נדב ארגמן לפחדן כדי שביבי יהיה מרוצה, אז אין ברירה.

נדב ארגמן הוא איש רציני. לפני כמה שנים, כשהושאל לארגון ביטחוני אחר, התרשמו שם האנשים מחדותו, עודף נוקשותו ודרישותיו. הכינוי שהודבק לו שם היה "נדב הרשע". ובכן, נדב הרשע אאוט. "נדב הארנב" - אין. פני הממשלה וראשה, כפני יו"ר הקואליציה. זו הבושה של כולנו.

המצגת של השב"כ לקבינט הייתה קשה. על פיה, סבירות גבוהה לכך שהמשך הקטטה על הר הבית יביא אינתיפאדה שלישית. האירוע עלול לסחוף לתוכו גם את מדינות הציר הסוני המתון ולערער את היציבות באזור כולו. יש באירוע פוטנציאל לייצור אנרגיה נפיצה מהסוג שישראל מתאמצת (בהצלחה) להרגיע במשך שנים. על פי התזה הזו, ישראל צריכה לעשות הכל כדי להמנע מהפיכת אל־אקצא ללב הסכסוך. באל־אקצא אי אפשר לנצח. למסגד יכולת מאגית לסחוף מאות מיליונים ולשבש את הציבור האסלאמי לחלוטין. עדיף להיות חכם מאשר צודק, ולא להבעיר את המזרח התיכון כולו בגלל כמה מגנומטרים.

אגב, בין השאר הוצג לקבינט חומר מודיעיני שהצביע על איראן כמי שמלבה את היצרים בהר הבית ועומדת מאחורי ההקצנה והאירועים. הסיבה פשוטה: איראן רצתה להעסיק את ישראל בחזית הר הבית בימים הקריטיים שבהם נקבע גורל הסכם הפסקת האש בדרום סוריה. ישראל, כזכור, טוענת שאיראן זוכה בדרום סוריה לנכסים אסטרטגיים על חשבון הביטחון הלאומי הישראלי. מתברר שדונלד טראמפ, חסיד אומות העולם והציוני הידוע, זרק את ישראל אל מתחת לגלגלי האוטובוס האיראני. בעוד נתניהו מנסה לטפל בזה, פרץ עניין הר הבית. במקום לסגור את סוגיית הר הבית בשקט כמה שיותר מהר, נכנס למלכודת האסלאמו־איראנית ובזבז עליה שבועיים. בינתיים.

כל אחת מהתזות האלה לגיטימית. העניין הוא גובה ההימור. גם אם יש רק 30% סיכוי שתרחיש האימים של השב"כ יתממש, אין ראש ממשלה סביר שייקח את הצ'אנס הזה. האחריות מוטלת עליו. הוא זה שישלם אחר כך את המחיר, לאחר שהתעלם מהמלצת הארגון שאמון על הנושא. הבעיה עם נתניהו פשוטה: הוא ניסה ללכת עם שתי התזות. זו, וגם זו. כרגיל. ליצור פאסון של ימין, ולהתעטף במעטפת הביטחון של השמאל. הוא יצא פתטי.

אחת הבעיות עם המגנומטרים הייתה העובדה שנתניהו התעקש להכריז על הצבתם בקולו, במוצאי השבת הקודמת, על כבש המטוס בדרכו לאירופה. ברגע שראש ממשלה מדבר על זה, העניין הופך לאירוע. לסמל. לדגל. במקום להניח למשטרה לפרסם הודעה לקונית ("משטרת ישראל תגביר את אמצעי הביטחון לטובת המתפללים והציבור"), הוא היה חייב להצהיר ולהתרברב ולהפגין פעם נוספת מנהיגות חלולה.

נתניהו הוא איש שמעדיף מילים על מעשים. ולכן, הכרזה על מגנומטרים מבחינתו חשובה יותר מהצבתם. גם העובדה שהוא יוצא למסע של שבוע בחו"ל במצב נפיץ כזה, עשתה את שלה. יש לו צלקת במקום הזה. הוא זוכר איך טס לחו"ל מיד אחרי שפתח את מנהרת הכותל (אף על פי שהוזהר לא לטוס). ואיך טס לחו"ל ערב הגעת המרמרה (אף על פי שהוזהר לא לטוס). ובאיזו בהילות ועליבות מיהר לחזור ארצה בשני המקרים הללו. אז כדי לצאת ידי חובה הוא זרק, על כבש המטוס, כמה מגנומטרים להמונים. בבחינת עשיתי, פעלתי, טיפלתי, הלאה. כל המגנומטרים האלה עכשיו עומדים למכירה, בהזדמנות, יד ראשונה, אפס קילומטרים.

ביום חמישי בשבוע שעבר באה לעולם התזה השלישית. המשבר החל לצבור אנרגיה, המוסלמים החלו להתאחד. הצלחנו לפייס אפילו בין אבו מאזן לחמאס, על רקע הר הבית. הקבינט התכנס. זו הייתה הזדמנות פז לחתוך הפסדים בזמן, אבל רק שני שרים הבינו אותה. יובל שטייניץ היה זה שהציע להסיר את המגנומטרים מיד ולדומם מנועים. מקסימום תהיה מחר חגיגת ניצחון קטנה, אמר, וזהו. לא נורא. למרבה ההפתעה (שלי), מי שהצטרף לדעה הזו היה השר יואב גלנט.

ההיגיון של התזה הזו פשוט: נקלענו לשטח נחות. אסור לנו לקיים את המאבק על הבלטה של הר הבית. זו הבלטה הכי נפיצה בעולם. עדיף לשפר עמדות לאחור. לא לקשקש על מצלמות או בידוקים או אמצעים. לשתוק. לעשות את העבודה בשקט, בשום שכל, בלי להתרברב. אבל נתניהו הביט ימינה, ראה את בנט ואיילת, והתיישר. נכבוש את ההר. לא נתקפל. משאירים את המגנומטרים. באותו שלב הוא עוד היה בטוח וזחוח בעצמו. הוא לא רצה לתת לבנט לזנב בו בטורי הפרשנות של יום שישי. אז עכשיו מזנבים בכולנו.

4. גידול באום אל־פחם
מילה על אום אל־פחם. לווייתם של שלושת הרוצחים המתועבים שירו בגבם של המג"בניקים על הר הבית התקיימה בלילה שבין רביעי לחמישי. היו שם לא מעט אנשים, וחלק ניכר מהם נשא קריאות קצובות לפיהן "ברוח ובדם נפדה את השהידים". על הדבר הזה אסור לעבור לסדר היום. בנקודה הזו, אסור לוותר. אלה לא פלסטינים ואפילו לא תושבי מזרח ירושלים. אלה ישראלים. ביום חמישי לא היה אפשר למצוא חבר כנסת מהרשימה המשותפת או מקורב אליה שיגיד בפה מלא שהשלישייה המטונפת מאום אל־פחם הם רוצחים. מוחמד ברכה התפתל ולעלע והשתנק עד שהסכים להגיד ל"דקלסגל" ש"הם עשו מעשה לא מקובל".

באום אל־פחם חיים עשרות אלפי אזרחים ישראלים טובים. יש בתוכם מיעוט לא קטן שרואה ברוצחי שוטרים ישראלים שהידים. מדובר בגידול סרטני. לא פחות. הקשקושים על קיפוח ושוויון אינם רלוונטיים לעניין הזה. במקום להוציא אנרגיה יקרה על חוקי לאום והגדלת השטח המוניציפלי של ירושלים לממדים מפלצתיים, צריך לנקוט את האמצעים שאותם אמורה לנקוט דמוקרטיה מתגוננת בשעת מלחמה. כולל שלילת אזרחות והגשה מהירה של כתבי אישום (אמיתיים) בגין הסתה והמרדה על כל אירוע כזה, נגד כל מי שהשתתף בו. כן, בנקודה הזו אביגדור ליברמן צודק.

5. כרמון? לא זוכרים
עורך הדין הגולה דוד שמרון הגיח השבוע מהנופש שאליו יצא והתראיין ברדיו. על פי גרסתו, הוא נקי וצח כשלג, הוא לא ידע שמיקי גנור כזה נוכל, הוא שומר חוק וסדר ובן הדוד שלו, ביבי נתניהו, לא ידע דבר ומחציתו על פועלו במחיצת הגנור הנ"ל. אז הנה סיפור שיכול ללמד אותנו על דרך הפעולה של שמרון ונתניהו, בני דודים, חברים ושותפים לדרך כבר 50 שנה. חלק מהסיפור הזה יהיה לכם מוכר, שהרי נחשף כאן בעבר. וחלק לא.

אודליה כרמון הייתה העוזרת של ביבי כשהיה ראש אופוזיציה בשנים 2006־2007. מי ששילם את שכרה היה ארגון אמריקאי בשם "ידידי הליכוד בארה"ב". בראש הארגון עמד אז ארי הרו. המהלך כולו היה בלתי חוקי בעליל. זוהי טובת הנאה, זהו מימון אסור, זוהי עבירה על חוקי המס, היות שכרמון קיבלה את שכרה "שחור" מבלי שעבר דרך שלטונות מס כלשהם. את כל זה עשה נתניהו ביודעין. יש על זה הוכחות. אחר כך הוא מינה את הרו לראש הסגל. אחר כך הרו התפטר וניצל את קשריו בלשכת ראש הממשלה כדי להקים חברת ייעוץ אסטרטגי. ואחר כך הוא חזר לתפקידו בלשכת ראש הממשלה. נגזר עליו למכור את החברה. הוא קיבל עליה הצעה של 10 מיליון שקל, אף על פי שלא היו בה נכסים כלשהם, למעט המוניטין שלו (שלא היה רלוונטי, כי הוא חזר לעבודתו בלשכה).

חוקרי המשטרה סבורים שמדובר בשוחד. גם הפרקליטה המלווה, עו"ד ליאת בן־ארי, סבורה שמדובר בעסקת שוחד והלבנה סיבובית. על פי גורמים המקורבים לחקירה, במשטרה ובפרקליטות יש גורמים הסבורים שהמעשה הזה חמור בהרבה מההרשעה ההיא של אהוד אולמרט (ע"ס 60 אלף שקל), שבגינה נשלח לבית הסוהר. אין כאן גם התיישנות, כי החקירה בעניין החלה לפני כמה שנים, בימיו של יהודה וינשטיין, ונגנזה. ברגע שמתחילה חקירה, מרוץ ההתיישנות נעצר. היועץ המשפטי הנוכחי, אביחי מנדלבליט, לא מאפשר למשטרה להמשיך לחקור את הפרשה הזו. למה? ככה. כמו שהוא לא מאשר לה לחקור פרשות נוספות שמידע עליהן הגיע לידי החוקרים. למה? ככה.

עד כאן ההקדמה. בואו נחזור לשנת 2006. כרמון מקבלת את שכרה במשך חודשים ארוכים מעמותה אמריקאית. נתניהו מממן מימון אסור ומקבל טובת הנאה אסורה. ואז, הוא נבהל. מישהו כנראה מספר לו שמדובר בעבירות חמורות. הוא קורא לכרמון ויחד הם ממהרים למשרדו של עו"ד דוד שמרון בירושלים. את הסיפור הזה סיפרה כרמון לחוקרי המשטרה. הנה הוא, מילה במילה: אני, ביבי ושמרון ישבנו שתי פגישות ארוכות אצל שמרון במשרד, סיפרה כרמון במשטרה, כל פגישה בין שעה לשעה וחצי. ביבי אמר שאני צריכה להחזיר את הכסף. הוא ושמרון דיברו, התווכחו, דיסקסו ביניהם מה עושים.

בפגישה השנייה כבר גיבשו מודל והחליטו. ביבי הכתיב לי מכתב שאני כותבת לארי הרו ומחזירה לידידי הליכוד בארה"ב את הכסף. הדפיסו ונתנו לי לחתום. חתמתי. פיקססו את זה לארי הרו מהמשרד של שמרון. יש לי את המסמכים. למטה יש, בקטן, את פרטי המשרד של דוד שמרון, שם הם נכתבו ומשם הם נשלחו. שמרון יצא, נתן למזכירה שלו, שפיקססה להרו. גם את התשובה של הרו ביבי הכתיב מהמשרד. ואז הרו שלח את התשובה. ככה הלכה ההתכתבות הזו, הכל היה פיקטיבי, ביבי ושמרון הכתיבו לי מה לכתוב והכתיבו לו מה לענות, וכל המסמכים קיימים ומעידים על זה. דברי כרמון.

אבל זה לא נגמר. אחרי שתי הפגישות הללו נסעה כרמון, הפעם לרחוב הארבעה בתל אביב, לפגוש את שמרון ולסכם איתו את התנאים להמשך העסקתה אצל נתניהו. הפעם באופן כשר וחוקי. הם ישבו חצי שעה וסיכמו הכל. ביבי פתח עבורי חשבון בנק סודי מיוחד, לשם הוא היה אמור להעביר את הכסף. הפגישה השלישית הזו עם שמרון הייתה באוקטובר 2006. והנה, חלף לו אוקטובר, הגענו לנובמבר. נתניהו, רעייתו שרה וכרמון יוצאים לנסיעה לארה"ב. בני הזוג במחלקה ראשונה. שרה מגלה שביבי מתכוון לשלם לאודליה מכספו. שרה רותחת. פיצוץ גדול. כל העניין מבוטל.

פגישה רביעית בין אודליה כרמון לשמרון. הפעם, שוב במשרד בירושלים. הגעתי למסקנה שאני חייבת לביבי כמה אלפי דולרים, אמרה כרמון, אז רציתי לסגור עם שמרון את ההחזר. לקח לה זמן לקבל מועד לפגישה. את נתניהו בכלל לא הצליחה להשיג בטלפון. ואז הגיעה למשרדו של שמרון. ואז באה ההפתעה הגדולה. ההלם. אני מכירה את שמרון 20 שנה, סיפרה לשוטרים, אנחנו ידידים, אני מכירה את אודרי אשתו. עובדים ביחד. אני מתיישבת אצלו במשרד ופתאום הוא אומר לי שהוא לא יודע על מה אני מדברת. אני אומרת לו, דוד, הרי ישבנו וסיכמנו. הוא אומר שהוא לא זוכר. אני אומרת לו דוד, יש מסמכים שיצאו מהמשרד שלך. הוא אומר שאין דבר כזה.

# # #

באותם ימים גם נתניהו מתחיל להתכחש לכל סיפור המעשה. לא היה, לא נברא. העובדה שהמסמכים נמצאים בידיה של כרמון, כמו גם התכתובת עם ארי הרו, ההעברות הבנקאיות, חשבון הבנק שנתניהו פתח עבורה, כל אלה לא משנים הרבה. שמרון ונתניהו היו מתואמים ומבחינתם - הכל נמחק. אודליה כרמון לא הייתה מעולם.

כרמון לא האמינה שזה קורה לה. ישבתי כאן אצלך, אמרה לשמרון, סיכמנו את הדברים עם ביבי. לא היה, אמר שמרון. ואז ביקש ממנה לכבות את מכשיר ההקלטה. כרמון, מזועזעת, פתחה את תיקה האישי וחשפה את תכולתו. לא הייתה שום הקלטה. לא תיארתי לעצמי שמדובר בכאלה נוכלים, אמרה אחר כך למי שאמרה, לא ידעתי שהוא כזה קרוק. איך הוא מסוגל. בחיים לא קרה לי דבר כזה. ראיתי לפני דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד. ולא רק שהוא קרא לי שקרנית, הוא הפך אדום ואלים ובוטה. זה היה מאוד לא נעים.

כרמון התבקשה על ידי המשטרה להרחיב ולפרט את הסיפור הזה בחודשים האחרונים. בצמרת מערכת אכיפת החוק לא מבינים איך היועץ מנדלבליט ממשיך לעכב את התיק הזה. כמו סיפורים נוספים שהוא לא מאשר לחקור. השבוע פורסם שכל נהגי המוניות שנבדקו בנתב"ג נמצאו מעלימי מס. מדובר במאות שקלים בודדים. במקרה של התשלומים לכרמון, מדובר בעשרות אלפי דולרים. ראש ממשלה בישראל עבד "שחור", העובדות ידועות ומוכחות, אבל היועץ מתמהמה. דוד שמרון, כמובן, מכחיש הכל. הוא צח כשלג, לא הייתה פגישה עם אודליה, מבחינתו אין בכלל אודליה כרמון. עזבו רגע את התיק, את העבירות לכאורה, את החשדות. קחו את דפוס ההתנהגות. את תיאום העדויות והטיוח הגס. בשבוע שעבר קראתי לזה כאן "לה פמיליה". נדמה לי שהייתי עדין.

תגובת היועמ"ש: "הטענות כאילו היועץ בעל נגיעה אישית לחלק מהאירועים אינן נכונות ומופרכות. מטבע הדברים אין בכוונתנו להתייחס לקיומם של מידעים כאלה או אחרים במשטרה ולאופן הטיפול בהם ואין בכך כדי לאשר או להכחיש דבר. חוקרי משטרת ישראל פועלים לבירור האמת ולבדיקת המידעים הקיימים והחשדות. החלטות על כיווני החקירה וסדריה מתקבלות לאחר שמיעת עמדות כלל הגורמים הרלוונטיים, ובכללם היחידה החוקרת, הפרקליטות המלווה, ראש אח"מ ופרקליט המדינה. עם סיום החקירה יתקבלו הכרעות בתיקים".

[email protected]