למרות שיעור האבטלה הנמוך, ישראל אינה ערוכה לשוק העבודה המודרני

שיעור האבטלה הנמוך, כ־4%, הוא אחד ההישגים הבולטים של המשק, ששמר על שיעור תעסוקה כמעט מלא אפילו בעיצומו של המשבר הכלכלי. 

ליציבות התעסוקתית בישראל יש סיבות, רובן טובות: זהו משק צומח, ולא רק הודות לקטר ההייטק. הגאות הנמשכת בענף התיירות מספקת תעסוקה לעובדים בעלי מיומנויות נמוכות. חוקי עבודה בלתי מתקדמים מאפשרים העסקה זולה ולא יעילה של עובדי קבלן בשכר מינימום ואף בפחות מזה. מערכת ביטחון גדולה וניהול ציבורי כושל מספקים תעסוקה נרחבת בשירותים הציבוריים, עם אבטלה סמויה ומיותרת של עשרות אלפי עובדים במערכת בכל ענפי השירות: הצבא ומערכת הביטחון, המשרדים הממשלתיים, החברות הממשלתיות, הרשויות המקומיות ומוסדות ציבוריים אחרים. 
 

קטר ההייטק המפורסם "אשם" גם באבטלה העצומה בשירות הציבורי: אלמלא הכנסות המסים הגבוהות שמפיקה המדינה מהענף, ייתכן שהיה גובר התמריץ לייעל את המשק הציבורי, שהסרבול שלו גובה מהמשק מחיר כבד לא פחות מעלויות תקציב הביטחון. האבטלה הכמעט אפסית גורמת למקבלי ההחלטות לייחס חשיבות מועטה לבעיות התעסוקה והעבודה, שעדיין קיימות ועשויות להשפיע על המשק והחברה בשנים הקרובות. בניגוד למה שאפשר לחשוב, מדובר בבעיה חברתית נרחבת שצפויה עוד להחריף. 
 

הבעיות המוכרות יותר הן שיעור ההשתתפות הנמוך בכוח העבודה בקרב חרדים וערבים, הפריון לעובד והשכר הנמוך של רוב העובדים. השכר הממוצע במשק גבוה אומנם נמצא בעלייה, אבל רק כ־30% מהעובדים נהנים משכר ממוצע או גבוה ממנו. רוב גדול של העובדים זוכה לשכר נמוך, העולה בקצב אטי בהשוואה לעליית השכר הממוצע. מי שאינם עובדים כלל אינם נהנים מהצמיחה המופלאה של המשק. חלק גדול מהם חרדים שאינם מבקשים לעבוד, ורבים מהם חסרי ההכשרה הנדרשת להשתלבות בחלק ניכר מהמקצועות. 

 
החרדים אינם היחידים שמתקשים להשתלב בעולם העבודה המודרני בהיעדר השכלה רלוונטית. במשך שנים רבות ניסתה המדינה לטפל באוכלוסייה זו. מדי שנה מוגשות לשירות התעסוקה לא פחות מ־135 אלף תביעות לדמי אבטלה. בעלי מקצוע צעירים יחסית מוצאים עבודה בכוחות עצמם, לאחר שבועות ספורים. תקופת חיפוש העבודה עולה באופן דרסטי לאחר גיל 40, ועובדי השירות מספרים שמדי שנה יורד גילם של מי שמתקשים למצוא עבודה חלופית בזמן קצר. השירות אינו יכול ואינו בנוי לסייע לרובם, למעט העברת הטפסים למוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת דמי אבטלה.
 

בשירות רשומים היום 165 אלף אנשים המטופלים על ידו, רובם מקבלי הבטחת הכנסה. חלק קטן מהם הם נוכלים, העובדים במקום עבודה בלתי ידוע לשלטונות ומקבלים קצבה בטענה שאין להם מקור הכנסה. מרביתם אינם יכולים למצוא עבודה בגלל היעדר כישורים או בעיות בריאות שונות. לאחרונה יזם השירות העברה של עשרות אלפי רשומים שאינם מסוגלים לעבוד מסיבות של בריאות גופנית או נפשית, בעיות התמכרות או סיבות אחרות, לטיפול גורמי הרווחה. 

סכנת הכחדה

התוכניות הממשלתיות להקניית מיומנויות בסיסיות למבקשי עבודה נכשלו במשך זמן רב מסיבות שונות: בתחילה ניסתה המדינה לכפות על מובטלים תוכניות הכשרה תוך איום בשלילת קצבאות. הממשלה השתמשה לשם כך בחברות פרטיות שייבאו ידע מתוכניות דומות ושנויות במחלוקת בארה"ב. המחאה נגד הלחץ על שכבות חלשות והתנגדות ועד עובדי שירות התעסוקה, שחשש מהתייתרותו של מקום עבודתם, הביאו ב־2014 להשקת הגרסה העדכנית של השירות - "מעגלי תעסוקה", שמצליחה להכניס למעגל העבודה מדי שנה אלפי אנשים שהתקשו לעשות זאת ללא התמיכה. 
 

תוכנית "מעגלי תעסוקה", המופעלת ב־35 מרכזים, מטפלת במי שאינם מצליחים למצוא עבודה במשך יותר מחצי שנה. זהו הניסיון האקטיבי היחיד של הממשלה לפעול בשוק העבודה, והוא מיועד לקידום אוכלוסיות חלשות. התוכנית מספקת למשתתפים בה קצבת קיום, לימודים בסיסיים בהפעלת תוכנות ("אוריינות דיגיטלית"), לימודי עברית בסיסית הנדרשת במקום עבודה ישראלית, שוברים להכשרות מקצועיות, ולאחרונה גם מימון נסיעות למי שמוצאים עבודה מרוחקת ממקום מגוריהם. חלק גדול מהצלחת התוכנית הוא בקרב נשים בנות מיעוטים, המשפרות באמצעות העבודה את מעמדן החברתי והמשפחתי.
 

אבל כבר כעת מזהים אנשי שירות התעסוקה ואחרים העוסקים בהשמת עובדים, התרחבות ניכרת של שכבות האוכלוסייה הנזקקות לסיוע תעסוקתי. הצורך בכישורים לחיפוש עבודה ובהתאמה מחדש של המקצוע לעולם העבודה מתגבר עם השינויים החריפים בשוק העבודה. מדי שנה מתפרסמים סקרים עולמיים על מקצועות נעלמים או בסכנת היעלמות בשנים הקרובות, ובמקומם צצים מדי שנה מקצועות חדשים, במקביל לשינויים טכנולוגיים. שום מעסיק לא חיפש לפני עשר שנים מומחים לקידום באתרים חברתיים או מפתחי אפליקציות לסמארטפונים. 
 

ישראל הזחוחה אינה ערוכה לעידן החדש ואינה פועלת בכיוון. שירות התעסוקה, הגוף שבאמצעותו אמורה המדינה להתמודד עם בעיות העתיד, הועבר משיקולים פוליטיים ממשרד הכלכלה, שבו הוא אמור להיות, לאחריותו של משרד הרווחה. בעולם מקביל ממשיך להתנהל במשרד הכלכלה אגף חבוט, מצומצם ובלתי רלוונטי להכשרה מקצועית. תוכנית העבודה של האגף מתבססת על תחזית שהוגשה לו בשנת 2010 על ידי ועדת מומחים בראשות פרופ' צבי אקשטיין. השנה הוחלט לחדש את פעילות הוועדה.

בישיבת הפתיחה הציגה סמנכ"לית משרד הכלכלה מיכל צוק מצגת שהראתה עד כמה היו תחזיות הוועדה הקודמת רחוקות מהמציאות ובלתי רלוונטיות לצורכי המשק. הפעם נדרשה הוועדה, גם היא בראשות פרופ' אקשטיין, להציג תחזיות והמלצות לשנת 2030. לאחר הכישלון בתחזית לשבע שנים, ייתכן שהוועדה החדשה תצליח לחזות את שוק העבודה לטווח של 12 או 13 שנים. לפרופ' אקשטיין יש סיכוי הוגן לעמוד במשימת החיזוי רק אם יצטייד באסטרולוג טוב, קורא בקלפים ומנחשת בקפה. 
 

שירות התעסוקה, כאמור, הועבר למשרד הרווחה, שעיקר עיסוקו באוכלוסייה שאינה עובדת ואינה מבקשת להשתלב במעגל התעסוקה. השר הממונה חיים כץ מסובך עד מעל לראשו בחקירות בחשד למעשי ההונאה בניירות ערך, שוחד, סחיטה ואיומים, ואינו מורגש דיו בתחומי עיסוקו העיקריים של המשרד. בשלל הנושאים הבוערים שבהם מטפל המשרד, כגון התמיכות בנכים, אין לשירות התעסוקה מקום מרכזי. 
 

שירות תעסוקה מתקדם אמור להכיר את מאגר כוח האדם העומד לרשות המדינה בהווה ובעתיד הקרוב, להצביע על צורכי ההכשרה המקצועית במשק, להציע את הקצאת המשאבים למערכות החינוך וההשכלה הגבוהה האמורים להכשיר עובדים, לחזות את הביקוש למקצועות קיימים וחדשים ולתמוך בהכשרה מחדש של עובדים שנפלטו על מנת לשלבם מחדש בשוק העבודה. 

לאחרונה החל השירות להפעיל, בשיתוף מכון מילוא, ייעוץ תעסוקתי חדשני לכל דורש. השירות ניתן ללא תשלום, גם למי שאינם רשומים בשירות התעסוקה. זו אחת היוזמות הבודדות שהצליח המנכ"ל בועז הירש ליזום כשירות לכלל הפועלים בשוק העבודה, ולא רק לאוכלוסיות נזקקות. אבל קשה לסמן את ההצלחה הזו אפילו כהתחלה של שינוי בגישת הממשלה לאחת הבעיות החברתיות והכלכליות הגדולות של המאה ה־21 - הסדרת שוק העבודה בעולם שכבר השתנה.