בצד נחת הממשלה מהמעמד הבינלאומי הגואה של ישראל, וההכרה בזכותנו להגדיר ככל העמים את בירתנו, העתיקה מרוב בירותיהם, הרי הממשלה סובלת מסבך של חקירות, ועכשיו נוספו גם חקירות יו"ר הקואליציה דוד ביטן. מה לכתוב על פרשת ביטן? זה די קשה, כי הכי טוב להתרחק מיד ממי שחשוד על ידי המשטרה, להצטרף לזורקי האבנים, ובעצם להגדיר אותו כאשם עד שלא יוכח להפתעתנו המפקפקת אחרת. זו ההתנהגות המקובלת בישראל למקרים כאלה.
תוך תהליך ניסוח המחשבות שלי בנושא, דיברתי עם הח"כ לשעבר עקיבא נוף, עת נפגשנו באקראי. עקיבא נוף הוא חבר כנסת מהתקופה של הליכוד הישן, הליכוד שמתגעגעים אליו כאל תקופה היושרה של הפוליטיקה, הליכוד של בגין. הוא גם איש ספר ויוצר שהיה מקורב בצעירתו לבוהמה (אפילו ראיין את ג’ון לנון ויוקו אונו במיטתם, כשלמד בהאג לתואר שני במשפטים). הוא עורך דין בהכשרתו. שאלתי אותו: אם היה עליך לכתוב, מה היית כותב? הוא ענה: “חייבים לומר שהחקירה של ביטן בעיתוי הזה נראית מהלך נבזי. כאשר פנתה המשטרה בהתאם לחובתה ליידע את יו"ר הכנסת הייתי מצפה שיו"ר הכנסת יבקש דחייה של יומיים בעניין, במיוחד כיוון שהעניין אינו פצצה מתקתקת, וממילא חיכה זמן רב". לדעתו של עקיבא נוף, דוד ביטן כלל לא היה אמור להסכים ללכת לחקירה. הוא היה יכול לומר שהוא לא יגיע במועד שנקבע. כמובן, לא הוא עצמו היה צריך לומר זאת, אלא יו"ר הכנסת. עקיבא נוף מוסיף: “כשהמשטרה אוספת ומפעילה כל כך הרבה כוח, ומפעילה אותו בצורה מניפולטיבית, עולה מכך ריח של התערבות משטרתית בהליכי החקיקה של הכנסת".
כששאלתי אותו מה הוא חושב על חוק ההמלצות, ענה: “אני חושב כמו שחשבו משפטנים טובים רבים בישראל, והוא שאין למשטרה סמכות לתת שורה תחתונה ולהודיע 'אשם' או 'לא אשם'. תפקיד המשטרה לחקור, וטוב שהיא עושה זאת. המשטרה צריכה לחקור ולהביא את תוצאות החקירה לפרקליטות, שהיא ורק היא הגוף המוסמך להחליט. המשטרה לא צריכה להחליט מי אשם, ודאי כאשר אנו רואים כל כך הרבה הדלפות שמציגות צד אחד של התמונה".
מוסיף עקיבא נוף: “המצב שבו המשטרה מסיקה מסקנות, בייחוד לגבי אנשים מהמגזר הציבורי, הוא כל כך חמור, שבאפי עולה ריח של פוטש. ואני לא יחיד ולא סולן בעניין הזה. באותה נשימה, אומר שצריך להיות חכם, ולא היה צריך להגיש את חוק ההמלצות דווקא בעיתוי שבו ראש הממשלה בחקירה, וטוב עשה ראש הממשלה שהחריג עצמו".
ובעניין חקירת ביטן בדיוק כשהוא רוצה להגיש חוק? “אני לא מבין את החקירה הפתאומית והדחופה הזו של ביטן על ידי המשטרה. הרי בעצם יש חוק נגד דבר כזה. שמו: חוק החסינות. איך הסבירו את הצורך בחוק החסינות? כשניסחו אותו הביאו כדוגמה המצדיקה אותו את האפשרות ששוטר תנועה יעצור בעבירת תנועה את חבר הכנסת הקומוניסט תופיק טובי בדרכו מביתו שבגליל להצבעה בכנסת. מה עשו בשבוע שעבר? עיכבו אלף מונים מעיכוב כזה חבר כנסת ביום הקריטי ביותר של ההצבעה על חוק שהוא קידם".
עקיבא נוף הדגיש שהוא לא מסכים עם המהלך של ביטן ואמר: “אבל זה לא משנה כלל. העובדה היא שעיכבו חבר כנסת 15 שעות, עשו לו מארב של 15 שעות ומנעו ממנו לפעול למען החוק שלו, שהוא במקרה חוק שלא נראה למשטרה. פעולה כזו מריחה לי כפוטש, הפיכה. זה דבר מוזר מאוד".
ברור שהשחיתות היא אסון ממוטט חברה, ויש להילחם בה. אם ביטן מושחת, עליו להיענש, אבל לא ניתן להתיר שחיתות משטרתית לכאורה לשם כך. שיגרתי בפייסבוק, כניסוי לבדיקת תגובות, את השאלה הזו: “איך נכון לכנות את חוק ההמלצות? החוק להשתקת המשטרה, או החוק לריסון שחצנות המשטרה?". להפתעתי קיבלתי הרבה תגובות שביקשו את הריסון, ובהן ציטוטים מפי משפטנים: “יש מקום לאסור כליל על מתן המלצות על ידי המשטרה", (אליקים רובינשטיין, 2002); “לא ברור כלל שגיבושן של מסקנות היא בתחום סמכות הגוף החוקר" (פרופ’ קרמניצר, 2002); ו"מדוע צריכה בכלל להיות הודעה בסיום חקירה?" (אמנון רובינשטיין, 2002).